הכנסייה נבנתה על פי דרישתו של הרוזןאאוזבי גואל, פטרונו של גאודי, אשר ביקש להקים אתר תפילה לעובדי מפעלי הטקסטיל שלו בפרבר זה. בניית הכנסייה החלה בשנת 1908 והופסקה בשנת 1915, לאחר שגואל נחל הפסדים כספיים רבים בעסקיו וקטע את מימון הבנייה. בשל ההפסקה הבלתי מתוכננת, הושלמה רק בנייתה של הקריפטה (מרתף הכנסייה) - והחלק הבנוי משמש כיום ככנסייה פעילה. בשנת 2000 החלו אדריכלים מקומיים בשיפוץ האתר, וכך נפגע סגנונו הבלתי-גמור של המבנה. עם זאת, שיפוץ זה הפך את האתר לידידותי יותר לתיירים, וכיום המבקרים יכולים לעמוד על גגו של המבנה - שהיה אמור להיות, על פי התוכניות המקוריות, רצפת הכנסייה. בשנת 2005 הוכרה הכנסייה כאתר מורשת עולמית.
טכניקת העיצוב
חלונות בכנסייה
על מנת לעצב את הכנסייה, השתמש גאודי בטכניקה ייחודית. הוא תלה שקים ובהם קליעים קטנים על גבי שרשראות, ובהשפעת כוח הכבידה השקים נמשכו מטה ומתחו את השרשראות. הצורה הגאומטרית בה נמתחו השרשראות, בהתאם לעקרון קו השרשרת, היוותה עבור גאודי את המודל לתכנון הצורה והזוויות של קשתות התמיכה של המבנה. על מנת לראות את הקשתות בכיוון הנכון, הציב גאודי מראות מתחת למודל שבנה ובתמונת הראי השיג את מבוקשו. באמצעות טכניקה זו, בה השתמש גם בבניית קומת הקשתות בסגרדה פמיליה, הצליח גאודי לבצע מלאכת עיצוב שכיום מבוצעת רק באמצעות מחשבים וכלים אחרים שלא היו בנמצא בתקופתו. העתק מוקטן של המודל ששימש את גאודי נמצא כיום במוזיאון שבסגרדה פמיליה בברצלונה.
