מפת האתרים של אמנות הסלעמיקום אתרים השייכים לאמנות הסלע של אגן הים התיכון בחצי האי האיברי.
אמנות הסלע באגן הים התיכון באיבריה (באנגלית: Rock art of the Iberian Mediterranean Basin) הוא השם הקיבוצי של למעלה מ-700 אתרים של אמנות סלע במזרח ספרד שהוכרזו ביחד ב-1998 כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. בספרד עצמה מכונה האתר אמנות הסלע של קשת הים התיכון של חצי האי האיברי (Arte rupestre del arco mediterráneo de la península ibérica) או אמנות לבנטינית (Arte levantino), כשהמשמעות של "לבנט" בהקשר זה הוא "ממזרח ספרד", ולא, כמקובל, מאזור הלבנט.
האתרים הכלולים באתר המורשת העולמית מתוארכים לתקופה הפלאוליתית העליונה, או (סביר יותר) לתקופה המזוליתית של תקופת האבן. האמנות באתרים אלו מורכבת מדמויות מצוירות קטנות של בני אדם ובעלי חיים, שהן המתקדמות והנפוצות ביותר ששרדו מתקופה זו, בוודאי באירופה, וניתן לטעון שבעולם כולו, לפחות ביצירות המוקדמות. האתר בולט במיוחד בשל מספר המקומות הכלולים בו, הריכוז הגדול ביותר של אמנות כזו באירופה. שמו אומנם מתייחס לאגן הים התיכון, ועם זאת, בעוד שאתרים מסוימים אכן שוכנים בסמוך לים, רבים מהם נמצאים בפנים הארץ באראגון וקסטיליה-לה מנצ'ה.
התקופה ההיסטורית
היו דיונים רבים סביב התיארוך של הציורים, והאם הם שייכים לתקופה המזוליתית, סוף התקופה הפלאוליתית או התקופה הנאוליתית. ברור שהם מייצגים סגנון שונה מאוד מהאמנות המפורסמת הרבה יותר של התקופה הפלאוליתית העליונה במערות משני צידי הרי הפירנאים, אך עם זאת הם עשויים בהחלט להראות כהמשכיות שלה. על פי נתוני אונסק"ו, האמנות העתיקה ביותר באתר המורשת העולמית היא משנת 8,000 לפני הספירה, והדוגמאות האחרונות מסביב 3,500 לפני הספירה. האמנות משתרעת אפוא על תקופה של שינויים תרבותיים. האמנות משקפת את חייהם של אנשים המשתמשים בעיקר במערכות כלכליות של ציידים-לקטים, "ששילבו בהדרגה אלמנטים נאוליתיים במטען התרבותי שלהם". סצנות מאוחרות יותר מציגות גברים מובילים סוסים, וכמה ראשי בקר המוצגים עשויים להיות מבויתים. הכרונולוגיה של האמנות הלבנטינית חופפת לזו של האמנות הסכמתית האיברית (ספ'), ודוגמאות לשני סוגי האמנות באותו מקום ניתן למצוא באתרים מסוימים. באותה מידה כמה אתרים המשיכו למשוך מבקרים בתקופות מאוחרות יותר, כפי שמראות הכתובות החקוקות בשפה האיברית (אנ') ובלטינית, למשל ברוקה דלס מורוס (מערות אל קוגול). ייתכן ואלה קשורים לציור מחדש של הדמויות.
נראה שהציורים הוכנו לאחר שגל של אוכלוסייה מצפון אפריקה התערבב באוכלוסיות שנותרו מתקופות קודמות בחצי האי האיברי.
גילוי האמנות
האמנות הלבנטינית התגלתה לראשונה בטרואל בשנת 1903. הפרהיסטוריון הספרדי חואן קאברה (Juan Cabre) היה הראשון שחקר אמנות זו, והגדיר אותה כסוג של אמנות פלאוליתית אזורית. רבים חלקו על ההערכה שהאמנות היא פלאוליתית מסיבות שונות, כולל העובדה שלא צוירו כלל בעלי חיים מעידן הקרח. אנטוניו בלטרן מרטינס (Antonio Beltrán Martínez) ואחרים מציבים את תחילתה של אמנות זו בתקופה האפיפלאוליתית או המזוליתית, וממקמים את תקופת השיא שלה בתקופה הנאוליתית. לאחר שהסכים כי האמנות היא מהתקופה שאחרי הפלאוליתית, יצר הפרהיסטוריון הספרדי אדוארד ריפול אי פרליו (ספ') בשנות השישים של המאה ה-20 חלוקה כרונולוגית חדשה. הוא חילק את האמנות לארבעה שלבים: נטורליסטית (naturalista), סטטית מסוגננת (estilizada estática), דינמית מסוגננת (estilizada dinámica) והשלב הסופי של מעבר לאמנות סכמתית (última fase de transición al esquematismo).
מאפיינים
דמות הרודה דבש ממערות העכבישאתר טיפוסימבט מתוך מערה, מראה על נוף טיפוסי בעמק צראייל בצ'ימצ'אסדמות מוואיטורטה
אמנות הסלע קיימת בשטח נרחב, ונוצרה במשך תקופה של כמה אלפי שנים. מקובל שהיא מראה התפתחות סגנונית ונושאית המשקפת אבולוציה ארוכה, לפחות מגוון מקומי כלשהו, ושינויים באורח החיים, אם כי הסכמה על פרטי התפתחות זו היא תהליך מתמשך.
נראה כי האמנים השתמשו בנוצות, בטכניקת ציור מורכבת יחסית, בהשוואה לאמנות מהתקופה הפלאוליתית העליונה, שהניבה דמויות פשוטות יחסית. לעיתים קרובות משורטטים קווי הגבול של דמויות, כנראה לאחר צביעת הגוף העיקרי. חלק מהדמויות חרוטות באופן רדוד ולא צבועות. הדמויות קטנות יחסית, בגובה בין 2 ל-20 סנטימטרים, ובצבע אחד או שניים. הצבע היה בדרך כלל בשכבה דקה מאוד, כשמקורו באדמות המכילות מינרליים צבעוניים (לעיתים אדמדמות) או פחם עץ, והציורים נשמרו בעזרת שכבה דקה מאוד של אבנית שהתהוותה מעליהם ממים שטפטפו לאורך הקיר. בכמה דמויות יש יותר משכבת צבע אחת, מה שהוביל להשערה כי נצבעו מחדש לאחר תקופות ארוכות, אם כי נראה שהשערה זו לא מקובלת על מרבית החוקרים.
הדמות האנושית, שהיא נדירה באמנות הפלאוליתית, מקבלת חשיבות רבה באומנות הלבנטינית. הדמות האנושית היא לעיתים קרובות הנושא המרכזי, וכשהיא מופיעה באותה סצנה של בעלי חיים, הדמות האנושית רצה לעברם. הציור המכונה "רקדני קוגול" הוא דוגמה טובה לתנועה המתוארת. הסצנות הנפוצות ביותר הן של ציד, ויש סצנות של קרבות וריקודים, ואולי גם עבודות חקלאיות וטיפול בבעלי חיים מבויתים. בחלק מהסצנות דמויות רודות דבש, הציור המפורסם ביותר מסוג זה התגלה במערות העכביש (בתמונה משמאל). בני אדם ערומים מהמותניים ומעלה, אך לנשים יש חצאיות ולגברים לפעמים חצאיות או קרסוליות או מכנסיים מסוג כלשהו, ולעיתים כיסויי ראש ומסכות, מה שעשוי להעיד על דרגה או מעמד באופן שהושווה על ידי חוקר אחד לאינדיאנים של המישורים הגדולים (אנ') באמריקה הצפונית נראה לפעמים שלדמויות יש מרכיב מכוון של קריקטורה. כמה סצנות מלחמה מבחינות בין הצדדים מבחינת מראה גופני, או לבוש וכלי נשק, אם כי הפרשנות לכך אינה ודאית. בתוך אחד הצדדים ניתן להבחין בדמויות בעלות חשיבות רבה יותר כשהן מצוירות בדקדקנות רבה יותר עם "שרירי סובך מוגזמים וירכיים מוארכות", או על ידי מכנסיים המקושטים בציציות בקרסול. החיילים הרגילים מוצגים כ"דמויות גפרורים" בלבד.
בייצוג גוף האדם ישנם ציורים של ראשים עם מאפיינים מסוימים: בצורת אגס, חצי כדור וחרוטי. המחצית העליונה של גוף האדם מוצגת עירומה. לפעמים לובשים סוג של מכנסיים, ולפעמים נראים איברי המין ויש ייצוגים פאליים. הכלים המיוצגים באומנות הלבנטינית הם בדרך כלל חצים, מקלות, אשפת חצים ותיקים, וחבלים, המשמשים אולי כלאסו או כחבלים שנועדו להמעיד. חפצים אלה קשורים תמיד לדמות האנושית, למעט חצים העשויים להופיע כשהם שוכבים מסביב, כשיגורים שהחטיאו את מטרתם.
אין תיאורים של נוף, ומעט מאוד ציורים של צמחייה. יוצא מן הכלל מעניין הוא תיאור של פטריות (אולי Psilocybe hispanica (אנ')) בסלבה פסקואלה (Selva Pascuala). לעומת זאת, בעלי חיים מיוצגים לעיתים קרובות מאוד, במיוחד יונקים גדולים המתאימים כטרף לציד או שהתבייתו (אם כי ייתכן שעדיין לא היו כאלה); לעיתים רחוקות מוצגים עופות, דגים (אפילו בקרבת החוף) וחרקים, מלבד העכביש והדבורים מדי פעם ברדיית דבש. ניתן לזהות חלק מבעלי החיים המוצגים כשייכים למינים שאנו יכולים לראות בימינו, והתדירות היחסית של מינים מן החי שהוצגה שימשה עדות לתיארוך. יש בעלי חיים שהתפרשו כמינים אקזוטיים מעידן הקרח שנכחדו כיום באירופה, אך פרשנות זו שנוייה במחלוקת. נראה שחלק מבעלי חיים נצבעו יתר על המידה כדי לשנות את המין שלהם, ואולי משקפים בכך שינויים בפאונה. המינים העיקריים המוצגים כוללים:
האמנות נפוצה בדרך כלל במחסות סלעים (אנ') (מוגנים על ידי מדף סלע טבעי) ובמערות רדודות בהן אור השמש יכול לחדור בקלות. אין העדפה ברורה איזה חלק ממחסה הסלע משמש לאמנות, הציורים מצויים בנקודה גבוהה או באמצע הקירות. האתרים לא שימשו למגורים, ואין בהם שאריות אורגניות של מדורות ומרבצים של אשפה שיעזרו לתיארוך. אתרים רבים מעוטרים בשפע רב עם דמויות המצוירות זו על גבי זו, בעוד שבמיקומים אחרים קרובים מתאימים אין כלל ציורים. האתרים נמצאים לעיתים קרובות בנקיקים בעמקים תלולים, מקומות שאינם מתאימים לחקלאות, אך אולי אידיאליים לציד על ידי מארב ודחיקת בעלי חיים למבוי סתום.
באופן כללי מצב השימור גרוע. עם זאת, נעשו יוזמות שונות על מנת להגן על האתרים ברמה מקומית. לדוגמה, עיריית וייאר דל אומו (ספ') הקצתה את השטח כפארק תרבותי.
רשימת האתרים המוגנים
אתר המורשת העולמית כולל אוסף של 758 מחסות סלעים, מערות או קירות נקיקים[1] (כפי שרשום של אונסק"ו) המכילים ייצוג פיגורטיבי, או עיצוב גאומטרי. האתרים מופצים כדלהלן בין 16 המחוזות ב-6 הקהילות האוטונומית שכבר הוזכרו:
Beltrán Martínez, Antonio, Rock Art of the Spanish Levant, 1982, Cambridge University Press, ISBN 0-521-24568-0, 9780521245685
Nash, George, "Assessing rank and warfare strategy in prehistoric hunter-gatherer society: a study of representational warrior figures in rock-art from the Spanish Levant" in: M. Parker Pearson & I.J.N. Thorpe (eds.), Warfare, violence and slavery in prehistory: proceedings of a Prehistoric Society conference at Sheffield University, 2005, Archaeopress, ISBN 1-84171-816-5, 9781841718163, Fully online, Bristol University
Sandars, Nancy K., Prehistoric Art in Europe, Penguin (Pelican, now Yale, History of Art), 1968 (nb 1st edn.)
Washburn, Sherwood Larned, Social Life Of Early Man, 1962, Routledge (reprint 2004), ISBN 0-415-33041-6, 9780415330411
Anna Alonso Tejada, Alexandre Grimal: Las pinturas rupestres de la Cueva de la Vieja, Town council of Alpera, 1990 (ISBN 84-86919-20-7).
Anna Alonso Tejada, Alexandre Grimal: Introducción al arte levantino a través de una estación singular: la Cueva de la Vieja (Alpera, Albacete), Cultural Association Malecon Alpera, 1999 (ISBN 84-605-9066-6).
Anna Alonso Tejada, Alexandre Grimal: L'Art Rupestre del Cogul. Primeres Imatges Humanes a Catalunya, Pagès Editors, LLeida, 2007 (ISBN 978-84-9779-593-7)
Manuel Bendala Galán: La antigüedad: de la prehistoria a los visigodos, Silex, 1997 (ISBN 84-7737-021-4)
