מיתולוגיה מצרית

נון, התגלמות המים הקדמוניים, מרימה את דוברת אל השמש רע לשמיים ברגע הבריאה.
חלק מספר המתים המצרי מהמאה ה-14 לפני הספירה.

מיתולוגיה מצרית היא אוסף הסיפורים הדתיים של מצרים העתיקה, המתארים את פעולות האלים המצריים כאמצעי להבנת העולם הסובב אותם. האמונות שהמיתוסים הללו מבטאים הן חלק חשוב מהדת המצרית העתיקה. מיתוסים מופיעים לעיתים קרובות בכתבים ובאמנות המצריים, במיוחד בסיפורים קצרים ובחומרים דתיים כגון מזמורים, כתבים פולחניים, כתבי לוויה (אנ') ועיטור המקדש. מקורות אלה אינם מכילים תיאור שלם של מיתוסים ולעיתים קרובות מתארים רק קטעים קצרים מהם.

בהשראת מחזוריות הטבע, המצרים ראו את הזמן בהווה כסדרה של דפוסים חוזרים, בעוד שתקופות הזמן המוקדמות ביותר היו ליניאריות. מיתוסים מתרחשים בזמנים קדומים אלה, והמיתוס קובע את הדפוס למחזוריות ההווה. אירועים בהווה חוזרים על אירועי המיתוס, ובתוך כך מחדשים את המאעת, הסדר היסודי של היקום. בין הפרקים החשובים ביותר מהעבר המיתי הם סיפורי הבריאה, שבהם האלים יוצרים את היקום מתוך כאוס קדמון; סיפורי מלכותו של אל השמש רע על פני האדמה; ומיתוס אוסיריס, הנוגע למאבקי האלים אוסיריס, איסיס והורוס נגד האל המשבש סת. אירועים מההווה שעשויים להיחשב כמיתוסים כוללים את מסעו היומיומי של רע בעולם ואת מקבילו, הדואת (אנ'). נושאים שחוזרים על עצמם בפרקים מיתיים אלה כוללים את המאבק בין תומכי המאעת לבין כוחות האי-סדר, חשיבותו של פרעה בשמירה על המאעת, ומוות והתחדשות מתמשכים של האלים.

הפרטים של אירועים קדושים אלה שונים מאוד מטקסט אחד למשנהו ולעיתים קרובות נראים כסותרים. המיתוסים המצריים הם בעיקרם מטאפוריים, ומתרגמים את המהות וההתנהגות של אלוהויות למונחים שבני אדם יכולים להבין. כל גרסה של מיתוס מייצגת פרספקטיבה סמלית אחרת, מעשירה את הבנתם של המצרים את האלים והעולם.

המיתולוגיה השפיעה עמוקות על התרבות המצרית. היא שימשה השראה או השפיעה על כתבים דתיים רבים וסיפקה את הבסיס האידאולוגי למלכות. סצינות וסמלים מהמיתוס הופיעו באמנות בקברים, במקדשים ובקמעות. בספרות, נעשה שימוש במיתוסים או באלמנטים מהם הסיפורים נעים בין הומור לאלגוריה, מה שמוכיח שהמצרים התאימו את המיתולוגיה כדי לשרת מגוון רחב של מטרות.

מוצא

קשה לעקוב אחר התפתחות המיתוס המצרי. על האגיפטולוגים להסיק מסקנות לגבי השלבים המוקדמים ביותר שלה, בהתבסס על מקורות כתובים שהופיעו מאות שנים מאוחר יותר.[1] השפעה ברורה אחת על המיתוס היא הסביבה הטבעית של המצרים. בכל יום זרחה ושקעה השמש, הביאה אור לארץ וויסתה את פעילות האדם; בכל שנה הוצף הנילוס (אנ'), חידש את פוריות האדמה ואיפשר את החקלאות היצרנית ביותר שקיימה את הציוויליזציה המצרית. כך ראו המצרים במים ובשמש סמלים לחיים וראו את הזמן כסדרה של מחזוריות טבעית. דפוס מסודר זה היה בסיכון מתמיד של שיבוש: שיטפונות בעלי מפלס נמוך בצורה יוצאת דופן הביאו לרעב, ושיטפונות בעלי מפלס גבוה הרסו יבולים ומבנים.[2] עמק הנילוס מסביר הפנים היה מוקף במדבר צחיח, מאוכלס בעמים שהמצרים ראו בהם לא מתורבתים ואויבי הסדר.[3] מסיבות אלו, ראו המצרים בארצם מקום מבודד של יציבות, או מאעת, מוקף ובסכנת כאוס. נושאים אלו - סדר, כאוס והתחדשות - מופיעים שוב ושוב במחשבה הדתית המצרית.[4]

מקור אפשרי נוסף למיתולוגיה הוא הפולחן. טקסים רבים מתייחסים למיתוסים ולעיתים מבוססים ישירות עליהם.[5] אם זאת, קשה לקבוע אם מיתוסים של תרבות התפתחו לפני הפולחן או להפך.[6] שאלות על הקשר בין מיתוס לפולחן (אנ') הולידו דיונים רבים בקרב אגיפטולוגים וחוקרי דת השוואתית (אנ') בכלל. במצרים העתיקה, העדויות המוקדמות ביותר למנהגים דתיים קדומות למיתוסים כתובים.[5] פולחנים בתחילת ההיסטוריה המצרית כללו רק כמה מוטיבים מהמיתוס. מסיבות אלה, טענו מספר חוקרים כי במצרים, טקסים הופיעו לפני מיתוסים.[6] אך מכיוון שהראיות המוקדמות כה דלות, ייתכן שהשאלה לעולם לא תיפתר עם וודאות מוחלטת.[5]

בפולחנים פרטיים, הנקראים לרוב "מאגיים", המיתוס והטקס קשורים קשר הדוק במיוחד. רבים מהסיפורים דמויי המיתוס המופיעים בכתבי הטקסים אינם מצויים במקורות אחרים. אפילו המוטיב הנרחב של האלה איסיס המצילה את בנה המורעל הורוס מופיע רק בסוג זה של טקסט. האגיפטולוג דייוויד פרנקפורטר טוען שפולחנים אלה מתאימים למסורות מיתיות בסיסיות כדי להתאים לטקס הספציפי, ויוצרים סיפורים חדשים משוכללים (המכונים היסטוריולים) המבוססים על מיתוס.[7] לעומת זאת, יוריס בורווטס (אנ') אומר על כתבים מאגיים כי אין "שמץ של עדות לכך שסוג מסוים של מיתולוגיה 'לא שגרתית' נטבע... לסוגה הזו."[8]

חלק ניכר מהמיתולוגיה המצרית מורכב ממיתוסי מוצא, המסבירים את ראשיתם של מרכיבים שונים בעולם, כולל מוסדות אנושיים ותופעות טבע. המלכות שהתעוררה בין האלים בראשית הזמן ובהמשך עברה לפרעונים האנושיים; המלחמה נובעת כאשר בני אדם מתחילים להילחם זה בזה לאחר נסיגת אל השמש לשמיים.[9] מיתוסים מתארים גם את ההתחלה כביכול של מסורות פחות בסיסיות. בפרק מיתי קטן, הורוס כועס על אמו איסיס וכורת את ראשה. ראשה האבוד של איסיס מוחלף בראש פרה. אירוע זה מסביר מדוע איסיס צוירה לפעמים עם קרניים של פרה כחלק מכיסוי הראש שלה.[10]

ייתכן שמספר מיתוסים נוצרו בהשראת אירועים היסטוריים. איחוד מצרים תחת הפרעונים, בסוף התקופה הקדם-שושלתית בסביבות שנת 3100 לפני הספירה, הפך את השליט למוקד הדת המצרית, וכך הפכה אידאולוגיית השלטון לחלק חשוב מהמיתולוגיה.[11] בעקבות האיחוד, אלים שהיו פעם אלוהויות פטרוניות מקומיות קיבלו חשיבות לאומית, ויצרו קשרים חדשים שקישרו בין האלוהויות המקומיות למסורת לאומית מאוחדת. ג'רלדין פינץ' (אנ') מציעה שייתכן שנוצרו מיתוסים מוקדמים ממערכות היחסים הללו.[12] מקורות מצריים קושרים את המחלוקת המיתולוגית בין האלים הורוס וסת עם סכסוך אזורי בין מצרים העליונה והתחתונה, שאולי התרחש בסוף העידן הקדם-שושלתי או בתקופה השושלתית הקדומה.[13][א]

לאחר תקופה מוקדמת זו, רוב השינויים במיתולוגיה גרמו לפיתוח והתאמת מושגים קיימים במקום יצירת חדשים, אם כי היו יוצאים מן הכלל.[14] חוקרים רבים הציעו שהמיתוס של אל השמש הנסוג אל השמים, משאיר את בני האדם להילחם בינם לבין עצמם, נוצר בהשראת התמוטטות הסמכות השלטונית והאחדות הלאומית בסוף תקופת הממלכה הקדומה (בערך 2686-2181 לפני הספירה).[15] בתקופת הממלכה החדשה (בערך 1550–1070 לפני הספירה), התפתחו מיתוסים קטנים סביב אלוהויות כמו ים וענת שאומצו מהדת הכנענית. לעומת זאת, בתקופת יוון ורומא (332 לפני הספירה–641 לספירה), לתרבות היוונית-רומית (אנ') הייתה השפעה מועטה על המיתולוגיה המצרית.[16]

הגדרה והיקף

חוקרים מתקשים להגדיר אילו אמונות מצריות עתיקות הן מיתוסים. ההגדרה הבסיסית למיתוס שהציע האגיפטולוג ג'ון ביינס (אנ') היא "סיפר קדוש או מרכזי מבחינה תרבותית". במצרים, הנרטיבים המרכזיים בתרבות ובדת עוסקים כמעט אך ורק באירועים בין האלים.[17] נרטיבים ממשיים על מעשי האלים נדירים בכתבים מצריים, במיוחד מתקופות מוקדמות, ורוב ההתייחסויות לאירועים כאלה הם רק אזכורים או רמיזות. מספר אגיפטולוגים, כמו ביינס, טוענים שנרטיבים מלאים מספיקים כדי להיקרא "מיתוסים" היו קיימים בכל התקופות, אך המסורת המצרית העדיפה לא לכתוב אותם. אחרים, כמו יאן אסמאן (אנ'), אמרו כי מיתוסים אמיתיים היו נדירים במצרים ואולי הופיעו רק בחלק מההיסטוריה שלה, והתפתחו מתוך רסיסי הנרטיבים המופיעים בכתבים המוקדמים ביותר.[18] אולם לאחרונה, וינסנט אריה טובין (Vincent Arieh Tobin)[19] וסוזן ביקל (Susanne Bickel) הציעו כי אין צורך בנרטיבים ממושכים במיתולוגיה המצרית בשל אופייה המורכב והגמיש.[20] טובין טוען שהנרטיב אפילו זר למיתוס, משום שהנרטיבים נוטים ליצור פרספקטיבה פשוטה ומקובעת על האירועים שהם מתארים. אם אין צורך בנרטיב למיתוס, כל אמירה שמעבירה רעיון לגבי טבעו או פעולותיו של אל יכולה להיקרא "מיתית".[19]

תוכן ומשמעות

כמו מיתוסים בתרבויות רבות אחרות, המיתוסים המצריים שימשו כדי להצדיק מסורות אנושיות ולהתייחס לשאלות יסוד על העולם,[21] כגון טבעו של אי-הסדר וגורלו הסופי של היקום.[20] המצרים הסבירו את הבעיות העמוקות הללו באמצעות אמירות האלים.[20]

אלוהויות מצריות ייצגו תופעות טבע, החל מחפצים פיזיים כמו כדור הארץ או השמש ועד לכוחות מופשטים כמו ידע ויצירתיות. המצרים האמינו כי הפעולות ויחסי הגומלין של האלים שולטים בהתנהגותם של כל הכוחות והיסודות הללו.[22] לרוב, המצרים לא תיארו את התהליכים המסתוריים הללו בכתבים תאולוגיים מפורשים. במקום זאת, היחסים ויחסי הגומלין של האלים המחישו תהליכים כאלה באופן מרומז.[23]

לרוב האלים של מצרים, כולל רבים מהעיקריים שבהם, אין תפקידים משמעותיים בסיפורים מיתיים כלשהם,[24] אם כי טבעם ויחסיהם עם אלוהויות אחרות מבוססים לרוב ברשימות או באמירות חשופות ללא נרטיבים.[25] עבור האלים המעורבים עמוקות בנרטיבים, אירועים מיתיים הם ביטויים חשובים מאוד לתפקידיהם בקוסמוס. לכן, אם רק נרטיבים הם מיתוסים, המיתולוגיה היא מרכיב מרכזי בהבנה הדתית המצרית, אך לא חיונית כמו שהיא בתרבויות רבות אחרות.[26]

השמים מתוארים כאלת פרה הנתמכת על ידי אלוהויות אחרות. דימוי זה משלב מספר חזיונות דו-קיום של השמיים: כגג, כמשטח של ים, כפרה וכאלה בדמות אדם.[27]

הממלכה האמיתית של האלים היא מסתורית ובלתי נגישה לבני אדם. סיפורים מיתולוגיים משתמשים בסימבוליות כדי להפוך את האירועים בתחום זה למובנים.[28] לא לכל פרט בסיפור מיתי יש משמעות סמלית. מספר דימויים ותקריות, אפילו בכתבים דתיים, נועדו פשוט כעיטורים חזותיים או דרמטיים של מיתוסים רחבים ומשמעותיים יותר.[29][30]

מעטים הסיפורים השלמים המופיעים במקורות המיתולוגיים המצריים. מקורות אלה מכילים לרוב רק רמיזות לאירועים שאליהם הם מתייחסים, וכתבים המכילים נרטיבים ממשיים מספרים רק חלקים מסיפור גדול יותר. לפיכך, ייתכן כי עבור כל מיתוס מצרי נתון היו רק קווי מתאר כלליים של סיפור, שממנו נשאבו חלקים המתארים אירועים מסוימים בפירוט.[24] יתרה מכך, דמויות האלים אינן מוגדרות היטב, והמניעים לפעולותיהם לעיתים לא עקביות וניתנות לעיתים רחוקות.[31] מיתוסים מצריים אינם, אם כן, סיפורים מפותחים לחלוטין. חשיבותם טמונה במשמעות הבסיסית שלהם, לא במאפיינים שלהם כסיפורים. במקום להתלכד לנרטיבים ארוכים ומקובעים, הם נשארו גמישים מאוד ולא דוגמטיים.[28]

המיתוסים המצריים היו כל כך גמישים עד שהם יכלו לכאורה להתנגש זה בזה. תיאורים רבים של בריאת העולם ותנועות השמש מופיעים בטקסטים מצריים, חלקם שונים מאוד זה מזה.[32] היחסים בין אלים היו גמישים, כך שניתן לכנות, למשל, את האלה חתחור אמו, אשתו או בתו של אל השמש רע.[33] אלוהויות נפרדות יכולות להיות אפילו ממוזגות, או מקושרות, כישות יחידה. כך שולב האל הבורא אתום עם רע ליצירת אתום-רע.[34]

אחת הסיבות הנפוצות לחוסר עקביות במיתוס היא שרעיונות דתיים היו שונים לאורך זמן ובאזורים שונים.[35] הפולחנים המקומיים לאלוהויות שונות פיתחו תאולוגיות שבמרכזן האלים הפטרונים שלהם.[36] ככל שהשפעתם של פולחנים שונים השתנתה, חלק מהמערכות המיתולוגיות השיגו דומיננטיות לאומית. בתקופת הממלכה הקדומה (בערך 2686–2181 לפני הספירה) החשובה מבין המערכות הללו הייתה פולחן אתום-רע, שבמרכזה הליופוליס. הם הקימו משפחה מיתית, האניאדה, שנאמר עליה כי יצרה את העולם. היא כללה את האלוהויות החשובות ביותר של אותה תקופה אך נתנה קדימות לאתום ולרע.[37] המצרים גם הציפו רעיונות דתיים ישנים עם רעיונות חדשים. לדוגמה, על האל פתח, שפולחנו התרכז בממפיס, נאמר כי גם הוא אל בורא העולם. מיתוס הבריאה של פתח משלב מיתוסים עתיקים יותר באומרו כי האניאדה היא זו שמבצעת את פקודות היצירה של פתח.[38] לפיכך, המיתוס הופך את פתח למבוגר וגדול יותר מהאניאדה. חוקרים רבים ראו במיתוס זה ניסיון פוליטי להצהיר על עליונותו של האל של ממפיס על אלו של הליופוליס.[39] על ידי שילוב מושגים בדרך זו, המצרים יצרו קבוצה מסובכת להפליא של אלוהויות ומיתוסים.[40]

בתחילת המאה העשרים חשבו אגיפטולוגים ששינויים פוליטיים כמו אלה הם הסיבה העיקרית לדימויים הסותרים במיתוס המצרי. עם זאת, בשנות הארבעים של המאה העשרים טען הנרי פרנקפורט, שהבין את האופי הסמלי של המיתולוגיה המצרית, שרעיונות סותרים לכאורה הם חלק מ"ריבוי הגישות" שהמצרים השתמשו בהן כדי להבין את התחום האלוהי. הטיעונים של פרנקפורט הם הבסיס לחלק ניכר מהניתוח העדכני יותר של אמונות מצריות.[41] שינויים פוליטיים השפיעו על האמונות המצריות, אך לרעיונות שעלו באמצעות אותם שינויים יש גם משמעות עמוקה יותר. גרסאות מרובות של אותו מיתוס מבטאות היבטים שונים של אותה תופעה; אלים שונים שמתנהגים בצורה דומה משקפים את הקשרים ההדוקים בין כוחות הטבע. הסמלים השונים של המיתולוגיה המצרית מבטאים רעיונות מורכבים מכדי שניתן יהיה לראותם דרך עדשה אחת.[28]

מקורות

המקורות הזמינים נעים בין מזמורים חגיגיים לסיפורים משעשעים. ללא גרסה קנונית אחת של מיתוס כלשהו, התאימו המצרים את המסורות הרחבות של המיתוס כך שיתאימו למטרות המגוונות של כתביהם.[42] רוב המצרים היו אנאלפביתים ולכן אולי הייתה להם מסורת שבעל פה משוכללת שהעבירה מיתוסים באמצעות סיפורים מדוברים. סוזאן ביקל מציעה שקיומה של מסורת זו עוזר להסביר מדוע כתבים רבים הקשורים למיתוס נותנים מעט פרטים: המיתוסים כבר היו ידועים לכל מצרי.[43] מעט מאוד עדויות למסורת שבעל פה זו שרדו, והידע המודרני על המיתוסים המצריים נשאב ממקורות כתובים וציוריים. רק חלק קטן מהמקורות הללו שרדו עד ימינו, ולכן הרבה מהמידע המיתולוגי שנכתב פעם אבד.[25] מידע זה אינו שופע באותה מידה בכל התקופות, ולכן האמונות בהן החזיקו המצרים בתקופות מסוימות של ההיסטוריה שלהם מובנות בצורה גרועה יותר מאשר האמונות בזמנים מתועדים יותר.[44]

מקורות דתיים

אלים רבים מופיעים ביצירות אמנות מהתקופה השושלתית הקדומה של ההיסטוריה המצרית (בערך 3100–2686 לפני הספירה), אך ניתן ללקט ממקורות אלה רק מעט על פעולות האלים, מכיוון שהם כוללים כתיבה מינימלית. המצרים החלו להשתמש בכתיבה באופן נרחב יותר בתקופת הממלכה הקדומה, שבה הופיע המקור העיקרי הראשון של המיתולוגיה המצרית: כתבי הפירמידות. כתבים אלו הם אוסף של כמה מאות לחשים שנכתבו בחללי הפנים של הפירמידות החל מהמאה ה-24 לפני הספירה. היו הם כתבי הקבורה המצריים (אנ') הראשונים, שנועדו להבטיח שהמלכים הקבורים בפירמידות יעברו בשלום דרך החיים שלאחר המוות. רבים מהלחשים מרמזים על מיתוסים הקשורים לחיים שלאחר המוות, כולל מיתוסי הבריאה ומיתוס אוסיריס. סביר להניח שרבים מהכתבים עתיקים בהרבה מהעותקים הכתובים הידועים הראשונים שלהם, ולכן הם מספקים רמזים לגבי השלבים המוקדמים של האמונה הדתית המצרית.[45]

בתקופת הביניים הראשונה (בערך 2181–2055 לפני הספירה), התפתחו כתבי הפירמידות לכתבי ארונות קבורה, המכילים חומר דומה והיו זמינים לאוכלוסייה הכללית במצרים. כתבים להלוויה מצליחים, כמו ספר המתים בתקופת ממלכה החדשה וספר הנשימה (אנ') מהתקופה המאוחרת (664–323 לפני הספירה) ואילך, התפתחו מתוך האוספים הקודמים הללו. בתקופת הממלכה החדשה פותח סוג אחר של טקסט קבורה, המכיל תיאורים מפורטים ומגובשים של מסעו הלילי של אל השמש. טקסטים מסוג זה כוללים את האמדואת, ספר השערים וספר המערות (אנ').[42]

עיטור המקדש בדנדרה (אנ'), המתאר את האלה איסיס ונפתיס שומרות על גופת אחיהם אוסיריס.

מקדשים, ששרידיהם ששרדו הם בעיקר מתקופת הממלכה החדשה ומאוחר יותר, הם מקור חשוב נוסף למיתוסים. במקדשים רבים הייתה ספריית פר-ענח' (per-ankh), או ספריית מקדש, שאחסנה פפירוסים לטקסים ולשימושים אחרים. חלק מהפפירוסים הללו מכילים מזמורים, אשר, בהלל לאל על מעשיו, מתייחסים לעיתים קרובות למיתוסים המגדירים את הפעולות הללו. פפירוסי מקדש אחרים מתארים טקסים, שרבים מהם מבוססים בחלקם על מיתוסים.[46] שרידים מפוזרים של אוספי הפפירוסים הללו שרדו עד היום. ייתכן שהאוספים כללו תיעוד שיטתי יותר של מיתוסים, אך לא שרדה עדות לטקסטים כאלה.[25] כתבים ואיורים מיתולוגיים, הדומים לאלה שעל פפירוסי המקדש, מופיעים גם בעיטור מבני המקדש. המקדשים המעוטרים והשתמרו היטב מהתקופות התלמאית והרומית (305 לפנה"ס - 380 לספירה) הם מקור עשיר במיוחד למיתוס.[47]

המצרים ערכו גם טקסים למטרות אישיות כמו הגנה מפני מחלות או ריפוי. טקסים אלו נקראים לעיתים קרובות "מאגיים" ולא דתיים, אך האמינו שהם פועלים על פי אותם עקרונות כמו טקסי המקדש, ומעוררים אירועים מיתיים כבסיס לטקס.[48]

מידע ממקורות דתיים מוגבל על ידי מערכת של חסמים מסורתיים על מה שהם יכולים לתאר. רצח האל אוסיריס, למשל, לעולם אינו מתואר במפורש בכתבים מצריים.[25] המצרים האמינו שמילים ודימויים יכולים להשפיע על המציאות, ולכן הם נמנעו מהסיכון להפוך אירועים שליליים כאלה לאמיתיים.[49] המוסכמות של האמנות המצרית גם לא התאימו להצגת נרטיבים שלמים, ולכן רוב יצירות האמנות הקשורות למיתוס מורכבות מסצנות בודדות ודלילות.[25]

מקורות אחרים

הפניות למיתוס מופיעות גם בספרות מצרית שאינה דתית, החלמתקופת הממלכה התיכונה. רבים מההתייחסויות הללו הן רק רמיזות למוטיבים מיתיים, אך מספר סיפורים מבוססים לחלוטין על נרטיבים מיתיים. תיאורים ישירים יותר של מיתוסים נפוצים במיוחד בתקופה המאוחרת והיוונית-רומית, כאשר, על פי חוקרים כמו הייקה שטרנברג, המיתוסים המצריים הגיעו למצבם המפותח ביותר.[50]

היחס למיתוס בכתבים מצריים לא דתיים משתנה מאוד. חלק מהסיפורים דומים לנרטיבים מכתבים מאגיים, בעוד שאחרים נועדו בצורה ברורה יותר כבידור ואפילו מכילים פרקים הומוריסטיים.[50]

מקור אחרון למיתוס המצרי הוא כתביהם של סופרים יוונים ורומיים כמו הרודוטוס ודיודורוס סיקולוס, שתיארו את הדת המצרית במאות השנים האחרונות לקיומה. הבולט בין סופרים אלו הוא פלוטרכוס, שיצירתו מוראליה מכילה, בין היתר, את התיאור העתיק ביותר של מיתוס אוסיריס.[51] הידע של מחברים אלה על הדת המצרית היה מוגבל מכיוון שהם לא נכללו במנהגים דתיים רבים, והצהרותיהם על אמונות מצריות מושפעות מהטיותיהם לגבי תרבותה של מצרים.[25]

קוסמולוגיה

הקוסמולוגיה המצרית העתיקה מקבילה לקוסמולוגיה המזרח הקרוב העתיק, הקוסמולוגיה היוונית הקדומה (אנ') ומערכות קוסמולוגיות אחרות, אשר עשויות להיות מתויגות יחד כדבקות במודל "קוסמולוגיית עריסה" במידה שהן חולקות מקבץ של מאפיינים משותפים, כולל אדמה שטוחה שעל פניה רקיע טהור, כאוס מימי קדמון, מרכז קוסמי, שמיים המסתובבים מעל כדור הארץ, אוקיינוס ממוקם ומסביב קצוות כדור הארץ.[52] אולם חקר הקוסמולוגיה המצרית נעשה במגבלות מסוימות. אין תיאורים שיטתיים של בריאה מהספרות המצרית העתיקה, ולכן השקפות קוסמולוגיות מורכבות ממגוון הפניות קצרות על פני כתבים שונים וכן מספר עדויות ציוריות.[53] סוגיה שנייה היא שהשקפות על הקוסמולוגיה המצרית התפתחו לאורך ההיסטוריה הארוכה של מצרים, ובאזורים שונים היו גם מערכות קוסמולוגיות שונות: בעוד שתמיד יש אל בורא אחד שנוצר בעצמו שיוצא מהחושך המימי הנצחי נון, למשל, אל הבורא בזמנים ובמקומות שונים זוהה בנפרד כפתח, רע, אמון, אתום או ח'נום.[54]

מאעת (סדר קוסמי)

ערך מורחב – מאעת

המילה המצרית הכתובה m3ˁt, המכונה לעיתים קרובות מאעת, מתייחסת לסדר היסודי של היקום באמונה המצרית. המאעת הוקם עם בריאת העולם ומבדיל את העולם מהכאוס (אנ') שקדם לו והקיף אותו. מעאת כולל הן את ההתנהגות התקינה של בני האדם והן את התפקוד התקין של איתני הטבע, שניהם מאפשרים חיים ואושר. מכיוון שפעולות האלים שולטות בכוחות הטבע והמיתוסים מבטאים את הפעולות הללו, המיתולוגיה המצרית מייצגת את התפקוד התקין של העולם ואת מחיית החיים עצמם.[55]

בעיני המצרים, השומר האנושי החשוב ביותר של מאעת הוא פרעה. במיתוס פרעה הוא הבן של מגוון אלוהויות. ככזה, הוא נציגם המיועד, מחויב לשמור על הסדר בחברה האנושית בדיוק כפי שהם עושים בטבע, ולהמשיך את הטקסים המקיימים אותם ואת פעילותם.[56]

יקום

אל האוויר שו, בסיוע אלים אחרים, מחזיק את נות, אלת השמים, כשגב, אל האדמה, שוכן מתחת.

באמונה המצרית, כבר היה קיים אוקיינוס קדמון אינסופי וכאוטי שקדם לבריאת העולם המסודרת. האוקיינוס הקוסמי הזה התגלם על ידי האל נון. כדור הארץ, המגולם על ידי האל גב, שטוח ומכוסה גם ברקיע שטוח המתפתל מעליו ומפריד את כדור הארץ מהאוקיינוס הקוסמי שמסביב. עבור המצרים גן עדן היה מיוצג בדרך כלל על ידי נות, אלת השמים. כדור הארץ מופרד מהרקיע גם על ידי האטמוספירה, המוגדרת כאל שו[57][58] לכן, המצרים תפסו את העולם המיושב כבועה של אוויר, סופית ויבשה, מוקפת באוקיינוס אוניברסלי ואינסופי, אפל, חסר צורה ואינרטי.[59]

רקיע ומסלול השמש

על אל השמש רע נאמר כי הוא נע בשמים, על פני גופה של נות, ומחיה את העולם באורו. בלילה עובר רע מעבר לאופק המערבי לתוך הדואת (אנ'), אזור מסתורי הגובל בחוסר הצורה של נון. עם עלות השחר הוא מגיח מהדואת באופק המזרחי.[57]

אופי השמים ומיקומו של הדואת אינם ברורים. כתבים מצריים מתארים באופן שונה את השמש הלילית כמטיילת מתחת לכדור הארץ ובתוך גופה של נות. האגיפטולוג ג'יימס פיטר אלן (אנ') מאמין שההסברים הללו על תנועות השמש הם רעיונות שונים אך חיים בדו-קיום. לדעת אלן, נות מייצגת את פני השטח הנראים של מימי נון, כאשר הכוכבים צפים על פני השטח הזה. השמש, אם כן, מפליגה על פני המים במעגל, בכל לילה עוברת מעבר לאופק כדי להגיע לשמים המתפתלים מתחת לארץ ההפוכה של הדואת.[60] אולם לאונרד לסקו (אנ') מאמין שהמצרים ראו את השמים כחופה מוצקה ותיארו את השמש כנעה דרך הדואת מעל פני השמים, ממערב למזרח, במהלך הלילה.[61] ג'ואן קונמן (Joanne Conman), ששינתה את המודל של לסקו, טוענת שהשמים המוצקים הללו הם כיפה קעורה ונעה העוטפת אדמה קמורה ועמוקה. השמש והכוכבים נעים יחד עם הכיפה הזו, ומעברם מתחת לאופק הוא פשוט תנועתם על פני אזורים בכדור הארץ שהמצרים לא יכלו לראות. אזורים אלה הם הדואת.[62]

מרכז קוסמי

בקוסמולוגיה המצרית, האדמות הפוריות של עמק הנילוס (מצרים העליונה) והדלתא (מצרים התחתונה) נמצאות במרכז העולם. מחוץ להם נמצאים המדבריות הפוריות, הקשורים לכאוס שנמצא מעבר לעולם.[63] אי שם מעבר להם נמצא האופק, האח'ת (אנ'). שם, שני הרים, במזרח ובמערב, מסמנים את המקומות שבהם השמש נכנסת ויוצאת מהדואת.[64]

מדינות זרות

באידאולוגיה המצרית מדינות זרות קשורות למדבריות העוינות. אנשים זרים, כמו כן, מקובצים בדרך כלל ל"תשע קשתות" (אנ'), אנשים המאיימים על השלטון הפרעוני ועל יציבות המאעת, אם כי ניתן לראות באור חיובי יותר עמים הקשורים במצרים או כפופים לה.[65] מסיבות אלו, אירועים במיתולוגיה המצרית מתרחשים לעיתים רחוקות בארצות זרות. בעוד שחלק מהסיפורים נוגעים לשמים או לדואת, מצרים עצמה היא בדרך כלל זירת פעולות האלים. לעיתים קרובות, נראה שאפילו המיתוסים המתרחשים במצרים מתרחשים במישור קיום נפרד מזה המאוכלס בבני אדם חיים, אם כי בסיפורים אחרים, בני אדם ואלים מקיימים יחסי גומלין. בכל מקרה, האלים המצריים קשורים מאוד לארץ מולדתם.[63]

זמן

תפיסת הזמן של המצרים הושפעה מסביבתם. בכל יום זרחה ושקעה השמש, מביאה אור לארץ ומווסתת את פעילות האדם; בכל שנה הוצף הנילוס (אנ'), חידש את פוריות האדמה ואיפשר את החקלאות היצרנית ביותר שקיימה את הציוויליזציה המצרית. אירועים תקופתיים אלו העניקו השראה למצרים לראות את כל הזמן כסדרה של דפוסים חוזרים המווסתים על ידי מאעת, המחדשים את האלים ואת היקום.[2] למרות שהמצרים הכירו בכך שתקופות היסטוריות שונות נבדלות בפרטיהן, דפוסים מיתיים שולטים בתפיסת ההיסטוריה המצרית.[66]

סיפורים מצריים רבים על האלים מאופיינים כמי שהתרחשו בתקופה קדמונית כאשר האלים התגלו על פני האדמה ושלטו בה. לאחר זמן זה, האמינו המצרים, כי הסמכות עלי אדמות עברה לפרעונים אנושיים.[67] נראה שעידן קדום זה קדם לתחילת מסעה של השמש ולדפוסים החוזרים על עצמם של העולם הנוכחי. בקצה השני של הזמן נמצא סוף המחזורים והתפוררות העולם. מכיוון שהתקופות הרחוקות הללו מתאימות לנרטיב ליניארי טוב יותר מהמחזורים של ההווה, ג'ון ביינס (אנ') רואה בהן את התקופות היחידות שבהן מתרחשים מיתוסים אמיתיים.[68] עם זאת, במידה מסוימת, ההיבט המחזורי של הזמן היה נוכח גם בעבר המיתי. המצרים ראו אפילו סיפורים שנקבעו בתקופה ההיא כנכונים תמידית. המיתוסים נעשו אמיתיים בכל פעם שהאירועים אליהם הם קשורים התרחשו. אירועים אלה נחגגו בטקסים, אשר עוררו לעיתים קרובות מיתוסים.[69] הטקס אפשר לזמן לחזור (אנ') מעת לעת לעבר המיתי ולחדש חיים ביקום.[70]

מיתוסים עיקריים

כמה מהמאפיינים המשותפים החשובים ביותר של המיתוסים מתוארים להלן. בשל האופי המקוטע של המיתוסים המצריים, ישנם סימנים ורמזים מועטים במקורות המצריים לרצף הכרונולוגי של אירועים אלו.[71] עם זאת, המאפיינים המשותפים מסודרים בסדר כרונולוגי מאוד רופף.

בריאת העולם

ערך מורחב – סיפורי בריאת העולם במצרים העתיקה
איור קיר בקברו של פרעה תחותמס הרביעי בעמק המלכים, המתאר את פרעה מתוודע לאלים, בהם, אוסיריס ואנוביס

לפי מיתוס בריאת העולם כפי שהוא מופיע במיתולוגיה המצרית, בראשית היה נוּ, תהום המים החשוכה ששררה לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל אתוּם את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה, אלא גבעה בשם בנבן, והייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסה אחרת הופיע האל אתום על הגבעה, ובגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל מתוך פרח החבצלת שבראש הגבעה. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה מרוק ומהזרע שלו. הילד והילדה שנולדו היו שוּ ותֶּפְנוּת. (בגרסאות מאוחרות של פרשת הבריאה, האל הראשון שברא את עצמו היה דווקא רע אל השמש. האל אתום-רע היה מיזוג פולחני של שניהם).

שו הפך לאל האוויר ותפנות הייתה לאלת הערפל והלחות. אביהם הטיל עליהם להפוך את הכאוס והחושך לעקרונות, חוקים, סדר ויציבות. שו ותפנות הפרידו בין האור ובין החושך. הסדר שהם יצרו קיבל צורת נוצה קלילה וטהורה, שהפכה לאלת הסדר מאעת. שו ותפנות יצרו גם אלים נוספים: גב אל האדמה ונות אלת השמים.

בתחילה נועדו גב ונות להיות מחוברים זה לזה, אך בשם מעאת – הסדר והצדק בעולם – הם נאלצו להיפרד כדי למלא את תפקידם ואת ייעודם. כדי להפריד ביניהם דחף שו, אל האוויר, את נות מעלה אל השמים. שם היא נשארה מתוחה מעל גב אחיה ובן זוגה. נות בראה את הגשם וגב ברא צמחים. מדי לילה, לפני הזריחה ילדה נות את אל השמש רע. כאשר עלה היום, עקבה אם השמים נות אחר השמש במסלולה עד שרע מת בתוך פיה בשקיעה. באופן דומה, נות גם בולעת את הכוכבים בבוקר ויולדת אותם שוב בערב.

לבסוף בראו שו ותפנות את האלים המלכותיים המצריים, שנולדו תחת עץ השיטה: איסיס מלכת החיים והפריון, חתחור אלת היופי האהבה והמוזיקה, אוסיריס שליט המתים, סת אל הרשע, תחות אל החוכמה, ונפתיס אלת הנהר. איסיס ואוסיריס הולידו את הורוס (אם כי השם הורוס מתייחס גם לאל אחר, עתיק יותר מששת האלים המלכותיים).

שלטונו של אל השמש

בתקופת העבר המיתי לאחר הבריאה, שוכן האל רע על פני האדמה כמלך האלים ובני האדם. תקופה זו היא הדבר הקרוב ביותר לתור הזהב במסורת המצרית, תקופת היציבות שהמצרים ביקשו כל הזמן לעורר ולחקות. עם זאת, הסיפורים על שלטונו של רע מתמקדים בסכסוכים בינו לבין כוחות המשבשים את שלטונו, ומשקפים את תפקידו של המלך באידאולוגיה המצרית כאוכף המאעת.[72]

בפרק הידוע בגרסאות שונות מכתבי המקדש, חלק מהאלים מתריסים נגד סמכותו של רע, והוא משמיד אותם בעזרתם ועצותיהם של אלים אחרים כמו תחות והורוס האב.[73][ב] בשלב מסוים הוא מתמודד ומתנגד אפילו מהרחבה של עצמו, העין של רע, שיכולה לפעול ללא תלות בו בצורה של אלה. אלת העין כועסת על רע ובורחת ממנו, משוטטת פראית ומסוכנת בארצות שמחוץ למצרים, בדרך כלל נוביה. רע, שנחלש עקב היעדרותה, שולח את אחד האלים האחרים - שו, תחות או אונוריס, בחשבונות שונים - כדי לחלץ אותה, בכוח או בשכנוע. מכיוון שעין רע קשורה לכוכב סות'יס (Sothis), שעלייתו ההליאטית (אנ') סימנה את תחילתו של מבול הנילוס, חזרתה של אלת העין למצרים חופפת להצפה מעוררת החיים. עם שובה, האלה הופכת לבת זוגו של רע או של האל שהחזיר אותה. הפיוס שלה מחזיר את הסדר ומחדשת חיים.[75]

ככל שרע מתבגר ונחלש, גם האנושות פונה נגדו. בפרק שנקרא לעיתים קרובות "הרס האנושות", הקשור בספר הפרה השמיימית (אנ'), מגלה רע שהאנושות זוממת מרד נגדו ושולח את עינו להעניש אותם. היא הורגת אנשים רבים, אבל רע כנראה מחליט שהוא לא רוצה שהיא תהרוס את כל האנושות. יש לו בירה צבועה באדום כדי להידמות לדם והוא מפזר אותה על השדה. אלת העין שותה את הבירה, משתכרת ומפסיקה להשתולל. לאחר מכן נסוג רע אל השמים, עייף מלשלוט על פני האדמה, ומתחיל במסע היומי שלו דרך השמים והדואת. בני האדם ששרדו נחרדים, והם תוקפים את האנשים שזממו נגד רע. אירוע זה הוא מקור המלחמה, המוות והמאבק המתמיד של בני האדם כדי להגן מפני פעולות הרס של אנשים אחרים.[76]

בספר הפרה השמימית, נראה שתוצאות ההרס של האנושות מסמנות את קץ שלטונם הישיר של האלים ושל הזמן הליניארי של המיתוס. תחילת דרכו של רע היא תחילתו של הזמן המחזורי של ההווה.[77] אולם במקורות אחרים, הזמן המיתי נמשך לאחר השינוי הזה. דיווחים מצריים נותנים רצפים של שליטים אלוהיים אשר תופסים את מקומו של אל השמש כמלך על פני כדור הארץ, כל אחד מהם מלוך אלפי שנים.[78] אף על פי שדיבורים שונים לגבי אילו אלים שלטו ובאיזה סדר, הירושה מרע-אתום לצאצאיו שו וגב - שבה המלוכה עוברת לזכר בכל דור של האניאדה - נפוצה. שניהם מתמודדים עם מרידות המקבילות לאלו בתקופת שלטונו של אל השמש, אך המרד שזוכה למרבית תשומת הלב במקורות המצריים הוא זה בתקופת שלטונו של יורשו של גב, אוסיריס.[79]

מיתוס אוסיריס

ערך מורחב – מיתוס אוסיריס

אוסף הפרקים סביב מותו של אוסיריס והירושה הוא המשוכלל ביותר מכל המיתוסים המצריים, והייתה לו ההשפעה הנרחבת ביותר בתרבות המצרית.[80] בחלק הראשון של המיתוס, אוסיריס, המזוהה עם פוריות ומלכות כאחד, נרצח על ידי אחיו סת והאחרון עולה לשלטון. במספר גרסאות של המיתוס, גופת אוסיריס למעשה מבותרת וחתיכות ממנה מפוזרות ברחבי מצרים. אחותו ואשתו של אוסיריס, איסיס, מוצאת את גופתו של בעלה ומחזירה אותה לשלמותה.[81] היא נעזרת באלי לוויה כמו נפתיס ואנוביס, ותהליך השיקום של אוסיריס משקף מסורות מצריות של חניטה וקבורה (אנ'). לאחר מכן מחייה איסיס לזמן קצר את אוסיריס כדי להרות איתו יורש: האל הורוס.[82]

פסלים של אוסיריס ואיסיס המניקה את הורוס התינוק.

החלק הבא של המיתוס נוגע ללידתו וילדותו של הורוס. איסיס יולדת ומגדלת את בנה במקומות בטוחים, מוסתרים מאיום סת. הפרקים בשלב זה של המיתוס נוגעים למאמציה של איסיס להגן על בנה מפני סת או יצורים עוינים אחרים, או לרפא אותו ממחלה או פציעה. בפרקים אלה איסיס היא התגלמות של מסירות אימהית ומתרגלת רבת עוצמה של קסם מרפא.[83]

בשלב השלישי של הסיפור, הורוס נאבק עם סת על המלוכה. המאבק שלהם מקיף מספר רב של פרקים נפרדים ונע באופיו מעימות אלים ועד לשיפוט על ידי האלים שנאספו.[84] בפרק חשוב אחד, סת תולש את אחת מעיניו של הורוס או את שתיהן, ומאוחר יותר הן משוחזרות על ידי מאמצי הריפוי של תות' או חת'ור. מסיבה זו, עין הורוס היא סמל בולט לחיים ולרווחה באיקונוגרפיה המצרית. מכיוון שהורוס הוא אל שמיים, כאשר עין אחת משולה לשמש והשנייה לירח, ההרס והשיקום של העין הבודדת מסבירים מדוע הירח פחות בהיר מהשמש.[85]

טקסטים מציגים שתי החלטות שונות לתחרות האלוהית: אחת שבה מצרים מחולקת בין שני הטוענים לכתר, ואחרת שבה הורוס הופך לשליט יחיד. בגרסה האחרונה, עלייתו של הורוס, יורשו החוקי של אוסיריס, מסמלת את הקמתו מחדש של המאעת לאחר השלטון הבלתי צודק של סת. עם החזרת הסדר על כנו, יכול הורוס לערוך את טקסי ההלוויה עבור אביו שהם חובתו כבן ויורש. באמצעות שירות זה ניתן לאוסיריס חיים חדשים בדואת, שהוא הופך לשליט שלו. מערכת היחסים בין אוסיריס כמלך המתים והורוס כמלך החיים מייצגת את היחסים בין כל מלך לקודמיו שנפטרו. אוסיריס, בינתיים, מייצג את התחדשות החיים. על פני האדמה מיוחס לו הגידול השנתי של היבולים, ובדואת הוא מעורב בתקומת השמש והנשמות אנושיות שנפטרו.[86]

למרות שהורוס מייצג במידה מסוימת כל פרעה חי, הוא אינו הסוף לשושלת האלים השולטים. ירשו אותו תחילה האלים ולאחר מכן הרוחות המייצגות זיכרונות עמומים של שליטי מצרים הקדם-שושלתיים, נשמותיהם של נחן ופע (אנ'). הם מקשרים את השליטים המיתיים לחלוטין לחלק האחרון של הרצף, השושלת של המלכים ההיסטוריים של מצרים.[87]

מיתוס בריאת האדם

לפי מיתוס בריאת האדם המופיע במיתולוגיה המצרית, יצאו שו ותפנות לטיול ואיבדו את דרכם. אביהם אתום שדאג להם, שלח את עינו רואת-הכל כדי לחפש אחריהם. כששבו הביתה, התרגש אתום והחל לבכות משמחה. דמעותיו שטפטפו על האדמה, הפכו לאדם הראשון. על פי המיתולוגיה המצרית בריאת האדם תורמת למאעת', הסדר שנקבע לעולם.

לידתו של ילד המלוכה

מספר כתבים מצריים שונים עוסקים בנושא דומה: לידתו של ילד מאב אלוהי שהוא יורש המלוכה. נראה שההופעה המוקדמת ביותר הידועה של סיפור כזה אינה מיתוס אלא סיפור עם משעשע, פפירוס ווסטכר שנמצא מתקופת הממלכה התיכונה, על הולדת שלושת המלכים הראשונים של השושלת החמישית של מצרים. בסיפור זה, שלושת המלכים הם צאצאיהם של האל רע ואישה אנושית. אותו נושא מופיע בהקשר דתי מוצק בתקופת הממלכה החדשה, כאשר השליטים חתשפסות, אמנחותפ השלישי ורעמסס השני תיארו בתבליטי המקדש את התפיסה והלידה שלהם, שבהן האל אמון הוא האב והמלכה ההיסטורית האם. בקביעה שמקורו של המלך בין האלים ונברא בכוונה על ידי האל החשוב ביותר בתקופה, הסיפור נותן רקע מיתי להכתרת המלך, המופיע לצד סיפור הלידה. הקשר האלוהי נותן לגיטימציה לשלטונו של המלך ומספק רציונל לתפקידו כמשתדל בין אלים ובני אדם.[88]

סצנות דומות מופיעות במקדשים רבים לאחר תקופת הממלכה החדשה, אך הפעם האירועים שהם מתארים מערבים את האלים בלבד. בתקופה זו, רוב המקדשים הוקדשו למשפחה מיתית של אלוהויות, בדרך כלל אב, אם ובנו. בגרסאות אלו של הסיפור, הלידה היא של הבן בכל שלישייה.[89] כל אחד מאלי הילדים הללו הוא יורש העצר, שיחזיר את היציבות למדינה. שינוי המיקוד הזה מהמלך האנושי אל האלים הקשורים אליו משקף ירידה במעמדו של פרעה בשלבים המאוחרים של ההיסטוריה המצרית.[88]

מסע השמש

תנועותיו של רע בשמים ובדואת אינן מסופרות במלואן במקורות המצריים,[90] אם כי כתבי קבורה כמו האמדואת, ספר השערים וספר המערות (אנ') מתארים את חצי הלילה של המסע ברצפים של וינייטות.[91] מסע זה הוא המפתח לטבעו של רע ולמחיית כל החיים.[92]

רע על דוסרת השמש, מעוטר בדיסקת השמש.

בנסיעה על פני השמים, רע מביא אור לכדור הארץ, מקיים את כל הדברים שחיים שם. הוא מגיע לשיא כוחו בצהריים ואז מזדקן ונחלש כשהוא נע לעבר השקיעה. בערב, רע לובש צורה של אתום, האל הבורא, העתיק מכל הדברים בעולם. לפי כתבים מצריים מוקדמים, בסופו של יום הוא יורק החוצה את כל האלוהויות האחרות, אותן טרף עם הזריחה. כאן הם מייצגים את הכוכבים, והסיפור מסביר מדוע הכוכבים נראים בלילה ולכאורה נעדרים במהלך היום.[93]

רע (במרכז) נוסע בשמיים בדוברה שלו, מלווה באלים אחרים.[94]

עם השקיעה עובר רע דרך האכת (akhet), האופק, במערב. לעיתים מתואר האופק כשער או דלת המובילה אל הדואת. באחרים אומרים על אלת השמים אגוז שהיא בולעת את אל השמש, כך שמסעו דרך הדואת דומה למסע בגופה.[95] בכתבי הלוויה, הדואת והאלוהויות שבו מתוארים בדימויים משוכללים, מפורטים ומגוונים. התמונות הללו מסמלות את הטבע המדהים והחידתי של הדואת, שבו הן האלים והן המתים מתחדשים על ידי מגע עם כוחות הבריאה המקוריים. ואכן, למרות שכתבים מצריים נמנעים מלומר זאת במפורש, כניסתו של רע לדואת נתפסת כמותו.[96]

דוברת שמש עם רע כסת (אלוהות) דוקר את אפופיס עם חנית בעולם התחתון (המוזיאון המצרי, קהיר).

נושאים מסוימים מופיעים שוב ושוב בתיאורי המסע. רע מתגבר על מכשולים רבים במסלולו, המייצג את המאמץ הדרוש לשמירה על מאעת. האתגר הגדול ביותר הוא ההתנגדות של עאפפ, אל נחש המייצג את ההיבט ההרסני של אי סדר, ומאיים להשמיד את אל השמש ולצלול את הבריאה לכאוס.[97] ברבים מהכתבים, מתגבר רע על המכשולים הללו בסיועם של אלוהויות אחרות שנוסעות עמו; הם מייצגים סמכויות שונות הנחוצות לשמירה על סמכותו של רע.[98] בקטע שלו רע גם מביא אור לדואת, מחייה את המתים המבורכים השוכנים שם. לעומת זאת, אויביו - אנשים שערערו את המאעת - מתייסרים ומושלכים לבורות אפלים או אגמי אש.[99]

האירוע המרכזי במסע הוא המפגש של רע ואוסיריס. בתקופת הממלכה החדשה התפתח אירוע זה לסמל מורכב של תפיסת החיים והזמן המצרית. אוסיריס, הנדחק לדואת, הוא כמו גופה חנוטה בתוך קברו. רע, זז בלי סוף, הוא כמו הבה, או הנשמה, של אדם שנפטר, שעשוי לנסוע במהלך היום אך חייב לחזור לגופו בכל לילה. כשרע ואוסיריס נפגשים, הם מתמזגים לישות אחת. הזיווג שלהם משקף את חזון הזמן המצרי כדפוס חוזר מתמשך, כאשר איבר אחד (אוסיריס) הוא תמיד סטטי והשני (רע) חי במחזור קבוע. לאחר שהתאחד עם כוח ההתחדשות של אוסיריס, ממשיך רע במסעו בחיוניות מחודשת.[100] התחדשות זו מאפשרת את הופעתה של רע עם עלות השחר, הנתפסת כלידה מחדש של השמש - המתבטאת במטאפורה שבה אגוז יולדת את רע לאחר שבלעה אותו - וחזרה על הזריחה הראשונה ברגע הבריאה. ברגע זה, אל השמש העולה בולע את הכוכבים פעם נוספת, סופג את כוחם.[93] במצב המתחדש הזה, רע מתואר כילד או כאל החפושית ח'פרי, שניהם מייצגים לידה מחדש באיקונוגרפיה המצרית.[101]

סוף היקום

טקסטים מצריים מתייחסים בדרך כלל לפירוק העולם כאל אפשרות שיש להימנע ממנה, ומסיבה זו הם לא מרבים לתאר זאת בפירוט. עם זאת, טקסטים רבים מרמזים על הרעיון שהעולם, לאחר אינספור מחזורי התחדשות, עתיד להיגמר. סוף זה מתואר בקטע מכתבי ארונות קבורה ובמפורש יותר בספר המתים, שבו אומר אתום שיום אחד ימוסס את העולם המסודר ויחזירו למצבו הקדום והאינרטי בתוך מימי הכאוס. כל הדברים מלבד הבורא יפסיקו להתקיים, מלבד אוסיריס, שישרוד יחד איתו.[102] פרטים על הסיכוי האסכטולוגי הזה נותרו לא ברורים, כולל גורלם של המתים הקשורים לאוסיריס.[103] אולם עם האל הבורא ואלוהי ההתחדשות יחדיו במים שהולידו את העולם המסודר, יש פוטנציאל לבריאה החדשה להתעורר באותו אופן כמו הישנה.[104]

השפעה על התרבות המצרית

בדת

סת והורוס תומכים בפרעה. האלים היריבים המפויסים מייצגים לעיתים קרובות את אחדותה של מצרים תחת שלטון מלכה.[105]

מכיוון שהמצרים מיעטו לתאר רעיונות תאולוגיים במפורש, הרעיונות המרומזים של המיתולוגיה היוו חלק ניכר מהבסיס לדת המצרית. מטרת הדת המצרית הייתה שמירה על המאעת, והמושגים שהמיתוסים מבטאים היו חיוניים למאעת. הטקסים של הדת המצרית נועדו להפוך את האירועים המיתיים, והמושגים שהם ייצגו, לממשיים פעם נוספת, ובכך לחדש את המאעת.[69] המצרים האמינו שהטקסים משיגים את האפקט הזה באמצעות כוח ההקה (heka), אותו חיבור בין התחום הפיזי והאלוהי שאיפשר את הבריאה המקורית.[106]

מסיבה זו, הטקסים המצריים כללו לעיתים קרובות פעולות שסימלו אירועים מיתיים.[69] טקסי המקדש כללו הרס של דגמים המייצגים אלים זדוניים כמו סת או אפופיס, לחשים קסומים פרטיים שקראו לאיסיס לרפא חולים כפי שעשתה עבור הורוס,[107] וטקסי לוויה כגון טקס פתיחת הפה[108] וטקסי מנחות למתים עוררו את מיתוס תחייתו של אוסיריס.[109] עם זאת, לעיתים רחוקות, אם בכלל, טקסים כללו שחזור דרמטי של מיתוסים. ישנם מקרים גבוליים, כמו טקס הרומז למיתוס אוסיריס שבו שתי נשים לקחו על עצמן את התפקידים של איסיס ונפתיס, אך החוקרים חלוקים בדעתם אם ההופעות הללו יצרו רצפי אירועים.[110] מרבית הטקסים המצריים התמקדו בפעילויות בסיסיות יותר כמו מתן מנחות לאלים, כאשר נושאים מיתיים שימשו רקע אידאולוגי ולא כמוקד הטקס.[111] עם זאת, המיתוס והטקס השפיעו מאוד זה על זה. מיתוסים יכולים לעורר טקסים, כמו הטקס עם איסיס ונפתיס; וטקסים שלא היו להם במקור משמעות מיתית ניתנים לפירוש מחדש כבעלי משמעות כזו, כמו במקרה של טקסים של הקרבה, שבהם אוכל ופריטים אחרים שניתנו לאלים או למתים הושוו לעין של הורוס.[112]

מלכות הייתה מרכיב מרכזי בדת המצרית, דרך תפקידו של השליט כמקשר בין האנושות לאלים. מיתוסים מסבירים את הרקע לקשר הזה בין מלכות לאלוהות. המיתוסים על האניאדה מבססים את השליט כיורש לשושלת השליטים המגיעים בחזרה אל היוצר; מיתוס הלידה האלוהית קובע שהשליט הוא בנו ויורש של אל; והמיתוסים על אוסיריס והורוס מדגישים כי ירושה נכונה לכס המלכות חיונית לשמירה על המאעת. לפיכך, המיתולוגיה סיפקה את הרציונל לעצם טיבו של השלטון המצרי.[113]

באמנות

ערך מורחב – אמנות מצרים העתיקה
קמע קבורה בצורת חרפושית.

איורי אלים ואירועים מיתיים מופיעים בהרחבה לצד כתיבה דתית בקברים, במקדשים ובכתבי הלוויות.[42] סצנות מיתולוגיות ביצירות אמנות מצריות לעיתים רחוקות ממוקמות ברצף כנרטיב, אך סצנות בודדות, במיוחד המתארות את תחייתו של אוסיריס, מופיעות לפעמים ביצירות אמנות דתיות.[114]

רמיזות למיתוס היו נפוצות מאוד באמנות ובאדריכלות המצרית. בתכנון המקדש, הנתיב המרכזי של ציר המקדש הושווה לנתיב של אל השמש על פני השמים, והמקדש שבקצה השביל ייצג את מקום הבריאה ממנו קם. עיטור המקדש היה מלא בסמלים שמשיים שהדגישו את הקשר הזה. באופן דומה, מסדרונות הקברים נקשרו למסע האל דרך הדואת, וחדר הקבורה עם קברו של אוסיריס.[115] ייתכן שהפירמידה, הידועה מכל הצורות האדריכליות המצריות, נוצרה בהשראת סמליות מיתית, שכן היא ייצגה את תל הבריאה ואת הזריחה המקורית, המתאימה לאנדרטה שנועדה להבטיח את לידתו מחדש של הבעלים לאחר מותו.[116] סמלים במסורת המצרית פורשו מחדש לעיתים קרובות, כך שהמשמעויות של סמלים מיתיים יכלו להשתנות ולהתרבות עם הזמן כמו המיתוסים עצמם.[117]

יצירות אמנות רגילות יותר תוכננו גם לעורר נושאים מיתיים, כמו הקמעות שהמצרים נהגו לענוד כדי לעורר כוחות אלוהיים. העין של הורוס, למשל, הייתה צורה נפוצה מאוד לקמעות מגן מכיוון שהיא ייצגה את רווחתו של הורוס לאחר שחזור עינו האבודה.[118] קמעות בצורת חרפושית סימלו את התחדשות החיים, בהתייחסו לאל ח'פרי, הצורה שאומרים שאל השמש לובש עם עלות השחר.[119]

בספרות

נושאים ומוטיבים מהמיתולוגיה מופיעים לעיתים קרובות בספרות המצרית, גם מחוץ לכתבים דתיים. טקסט הוראה מוקדם, "הוראה למלך מריקרה" (אנ') מתקופת הממלכה התיכונה, מכיל התייחסות קצרה למיתוס כלשהו, אולי חורבן האנושות; הסיפור הקצר המצרי המוקדם ביותר הידוע, "סיפורו של מלח הספינה הטרופה" (אנ'), משלב רעיונות על האלים ועל פירוק העולם בסופו של דבר לסיפור המתרחש בעבר. מספר סיפורים מאוחרים יותר לוקחים חלק ניכר מהעלילה שלהם מאירועים מיתיים: "סיפורם של שני אחים" (אנ') מעבד חלקים ממיתוס אוסיריס לסיפור פנטסטי על אנשים רגילים, ו"עיוורון האמת על ידי שקר" (אנ') הופך את המאבק בין הורוס לסת לאלגוריה.[120]

קטע של טקסט על מעשיהם של הורוס וסת מתוארך לתקופת הממלכה התיכונה, מה שמרמז שסיפורים על האלים התעוררו בתקופה ההיא. מספר כתבים מסוג זה מוכרים מתקופת הממלכה החדשה, ורבים נוספים נכתבו בתקופה המאוחרת ובתקופה היוונית-רומית. למרות שכתבים אלו נגזרים מהמיתוס בצורה ברורה יותר מאלה שהוזכרו לעיל, הם עדיין מתאימים את המיתוסים למטרות לא דתיות. "המאבקים של הורוס וסת" (אנ'), מתקופת הממלכה החדשה, מספר את סיפור הסכסוך בין שני האלים, לעיתים קרובות בנימה הומוריסטית ולכאורה חסרת כבוד. "מיתוס עין השמש" מהתקופה הרומית משלב אגדות בסיפור מסגרת שנלקח מהמיתוס. מטרות הספרות הכתובה יכולות להשפיע גם על הנרטיבים בטקסטים מאגיים, כמו בסיפור מתקופת הממלכה החדשה "איסיס, בנה של האישה העשירה ואשת הדייג", המעביר מסר מוסרי שאינו קשור לתכליתו המאגית. מגוון הדרכים שבהן מתייחסים סיפורים אלה למיתולוגיה מדגים את מגוון המטרות הרחב שהמיתוס יכול לשרת בתרבות המצרית.[121]

ביאורים

  1. ^ הורוס וסת, המתוארים יחד, מייצגים לעיתים קרובות את הצימוד של מצרים העליונה והתחתונה, למרות שכל אחד מהאלים יכול לעמוד בכל אזור. שניהם היו פטרונים של ערים בשני חצאי הארץ. הסכסוך בין שתי האלוהויות עשוי לרמוז לסכסוך המשוער שקדם לאיחוד מצרים העליונה והתחתונה בתחילת ההיסטוריה המצרית, או שהוא עשוי להיות קשור לסכסוך לכאורה בין חסידי הורוס וסת לקראת סוף תקופת השושלת השנייה.[13]
  2. ^ לעיתים קרובות מתייחסים להורוס האב כאל נפרד מהורוס, הילד שנולד לאיסיס.[74]

הערות שוליים

  1. ^ Anthes 1961, pp. 29–30.
  2. ^ 1 2 David 2002, pp. 1–2.
  3. ^ O'Connor 2003, pp. 155, 178–179.
  4. ^ Tobin 1989, pp. 10–11.
  5. ^ 1 2 3 Morenz 1973, pp. 81–84.
  6. ^ 1 2 Baines 1991, p. 83.
  7. ^ Frankfurter 1995, pp. 472–474.
  8. ^ Pinch 2002, p. 17.
  9. ^ Assmann 2001, pp. 113, 115, 119–122.
  10. ^ Griffiths 2001, pp. 188–190.
  11. ^ Anthes 1961, pp. 33–36.
  12. ^ Pinch 2002, pp. 6–7.
  13. ^ 1 2 Meltzer 2001, pp. 119–122.
  14. ^ Bickel 2004, p. 580.
  15. ^ Assmann 2001, p. 116.
  16. ^ Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 49–51.
  17. ^ Baines 1996, p. 361.
  18. ^ Baines 1991, pp. 81–85, 104.
  19. ^ 1 2 Tobin 2001, pp. 464–468.
  20. ^ 1 2 3 Bickel 2004, p. 578.
  21. ^ Pinch 2002, pp. 1–2.
  22. ^ Assmann 2001, pp. 80–81.
  23. ^ Assmann 2001, pp. 107–112.
  24. ^ 1 2 Tobin 1989, pp. 38–39.
  25. ^ 1 2 3 4 5 6 Baines 1991, pp. 100–104.
  26. ^ Baines 1991, pp. 104–105.
  27. ^ Anthes 1961, pp. 18–20.
  28. ^ 1 2 3 Tobin 1989, pp. 18, 23–26.
  29. ^ Assmann 2001, p. 117.
  30. ^ Tobin 1989, pp. 48–49.
  31. ^ Assmann 2001, p. 112.
  32. ^ Hornung 1992, pp. 41–45, 96.
  33. ^ Vischak 2001, pp. 82–85.
  34. ^ Anthes 1961, pp. 24–25.
  35. ^ Allen 1988, pp. 62–63.
  36. ^ Traunecker 2001, pp. 101–103.
  37. ^ David 2002, pp. 28, 84–85.
  38. ^ Anthes 1961, pp. 62–63.
  39. ^ Allen 1988, pp. 45–46.
  40. ^ Tobin 1989, pp. 16–17.
  41. ^ Traunecker 2001, pp. 10–11.
  42. ^ 1 2 3 Traunecker 2001, pp. 1–5.
  43. ^ Bickel 2004, p. 379.
  44. ^ Baines 1991, pp. 84, 90.
  45. ^ Pinch 2002, pp. 6–11.
  46. ^ Morenz 1973, pp. 218–219.
  47. ^ Pinch 2002, pp. 37–38.
  48. ^ Ritner 1993, pp. 243–249.
  49. ^ Pinch 2002, p. 6.
  50. ^ 1 2 Baines 1996, pp. 365–376.
  51. ^ Pinch 2002, pp. 35, 39–42.
  52. ^ Keyser 2020, p. 18–19.
  53. ^ Chambers 2021, p. 19.
  54. ^ Chambers 2021, p. 20.
  55. ^ Tobin 1989, pp. 79–82, 197–199.
  56. ^ Pinch 2002, p. 156.
  57. ^ 1 2 Allen 1988, pp. 3–7.
  58. ^ Keyser 2020, p. 7–9.
  59. ^ Allen 2014.
  60. ^ Allen 2003, pp. 25–29.
  61. ^ Lesko 1991, pp. 117–120.
  62. ^ Conman 2003, pp. 33–37.
  63. ^ 1 2 Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 82–88, 91.
  64. ^ Lurker 1980, pp. 64–65, 82.
  65. ^ O'Connor 2003, pp. 155–156, 169–171.
  66. ^ Hornung 1992, pp. 151–154.
  67. ^ Pinch 2002, p. 85.
  68. ^ Baines 1996, pp. 364–365.
  69. ^ 1 2 3 Tobin 1989, pp. 27–31.
  70. ^ Assmann 2001, pp. 77–80.
  71. ^ Pinch 2002, p. 57.
  72. ^ Pinch 2002, p. 69.
  73. ^ Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 22–25.
  74. ^ Pinch 2002, p. 143.
  75. ^ Pinch 2002, pp. 71–74.
  76. ^ Assmann 2001, pp. 113–116.
  77. ^ Baines 1996, pp. 364–365.
  78. ^ Uphill 2003, pp. 17–26.
  79. ^ Pinch 2002, pp. 76–78.
  80. ^ Assmann 2001, p. 124.
  81. ^ Hart 1990, pp. 30–33.
  82. ^ Pinch 2002, pp. 79–80.
  83. ^ Assmann 2001, pp. 131–134.
  84. ^ Hart 1990, pp. 36–38.
  85. ^ Kaper 2001, pp. 480–482.
  86. ^ Assmann 2001, pp. 129, 141–145.
  87. ^ Pinch 2002, p. 85.
  88. ^ 1 2 Assmann 2001, pp. 116–119.
  89. ^ Feucht 2001, p. 193.
  90. ^ Baines 1996, p. 364.
  91. ^ Hornung 1992, p. 96.
  92. ^ Tobin 1989, pp. 48–49.
  93. ^ 1 2 Pinch 2002, pp. 91–92.
  94. ^ Pinch 2002, pp. 183–184.
  95. ^ Hornung 1992, pp. 96–97, 113.
  96. ^ Tobin 1989, pp. 49, 136–138.
  97. ^ Hart 1990, pp. 52–54.
  98. ^ Quirke 2001, pp. 45–46.
  99. ^ Hornung 1992, pp. 95, 99–101.
  100. ^ Assmann 2001, pp. 77–80.
  101. ^ Hart 1990, pp. 57, 61.
  102. ^ Hornung 1982, pp. 162–165.
  103. ^ Dunand & Zivie-Coche 2004, pp. 67–68.
  104. ^ Meeks & Favard-Meeks 1996, pp. 18–19.
  105. ^ te Velde 2001, pp. 269–270.
  106. ^ Ritner 1993, pp. 246–249.
  107. ^ Ritner 1993, p. 150.
  108. ^ Roth 2001, pp. 605–608.
  109. ^ Assmann 2001, pp. 49–51.
  110. ^ O'Rourke 2001, pp. 407–409.
  111. ^ Baines 1991, p. 101.
  112. ^ Morenz 1973, p. 84.
  113. ^ Tobin 1989, pp. 90–95.
  114. ^ Baines 1991, p. 103.
  115. ^ Wilkinson 1993, pp. 27–29, 69–70.
  116. ^ Quirke 2001, p. 115.
  117. ^ Wilkinson 1993, pp. 11–12.
  118. ^ Andrews 2001, pp. 75–82.
  119. ^ Lurker 1980, pp. 74, 104–105.
  120. ^ Baines 1996, pp. 367–369, 373–374.
  121. ^ Baines 1996, pp. 366, 371–373, 377.

מראי מקום

  • Allen, James P. (1988). Genesis in Egypt: The Philosophy of Ancient Egyptian Creation Accounts. Yale Egyptological Seminar. ISBN 0-912532-14-9.
  • Allen, James P. (2003). "The Egyptian Concept of the World". In O'Connor, David; Quirke, Stephen (eds.). Mysterious Lands. UCL Press. pp. 23–30. ISBN 1-84472-004-7.
  • Allen, James P. (2014). "Egyptian Cosmology and Cosmogony". In Ruggles, Clive L.N. (ed.). Handbook of Archaeoastronomy and Ethnoastronomy. Springer. pp. 1471–1475. doi:10.1007/978-1-4614-6141-8_147. ISBN 978-1-4614-6140-1.
  • Andrews, Carol A. R. (2001). "Amulets". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 1. Oxford University Press. pp. 75–82. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Anthes, Rudolf (1961). "Mythology in Ancient Egypt". In Kramer, Samuel Noah (ed.). Mythologies of the Ancient World. Anchor Books. pp. 16–92.
  • Assmann, Jan (2001) [German edition 1984]. The Search for God in Ancient Egypt. Translated by David Lorton. Cornell University Press. ISBN 0-8014-3786-5.
  • Baines, John (April 1991). "Egyptian Myth and Discourse: Myth, Gods, and the Early Written and Iconographic Record". Journal of Near Eastern Studies. 50 (2): 81–105. doi:10.1086/373483. JSTOR 545669. S2CID 162233011.
  • Baines, John (1996). "Myth and Literature". In Loprieno, Antonio (ed.). Ancient Egyptian Literature: History and Forms. Cornell University Press. pp. 361–377. ISBN 90-04-09925-5.
  • Bickel, Susanne (2004). "Myth and Sacred Narratives: Egypt". In Johnston, Sarah Iles (ed.). Religions of the Ancient World: A Guide. The Belknap Press of Harvard University Press. pp. 578–580. ISBN 0-674-01517-7.
  • Chambers, Nathan J. (2021). Reconsidering Creation Ex Nihilo in Genesis 1. Penn State University Press.
  • Conman, Joanne (2003). "It's About Time: Ancient Egyptian Cosmology". Studien zur Altägyptischen Kultur. 31.
  • David, Rosalie (2002). Religion and Magic in Ancient Egypt. Penguin. ISBN 0-14-026252-0.
  • Dunand, Françoise; Zivie-Coche, Christiane (2004) [French edition 1991]. Gods and Men in Egypt: 3000 BCE to 395 CE. Translated by David Lorton. Cornell University Press. ISBN 0-8014-8853-2.
  • Feucht, Erika (2001). "Birth". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 1. Oxford University Press. pp. 192–193. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Frankfurter, David (1995). "Narrating Power: The Theory and Practice of the Magical Historiola in Ritual Spells". In Meyer, Marvin; Mirecki, Paul (eds.). Ancient Magic and Ritual Power. E. J. Brill. pp. 457–476. ISBN 0-8014-2550-6.
  • Griffiths, J. Gwyn (2001). "Isis". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 188–191. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Hart, George (1990). Egyptian Myths. University of Texas Press. ISBN 0-292-72076-9.
  • Hornung, Erik (1982) [German edition 1971]. Conceptions of God in Egypt: The One and the Many. Translated by John Baines. Cornell University Press. ISBN 0-8014-1223-4.
  • Hornung, Erik (1992). Idea into Image: Essays on Ancient Egyptian Thought. Translated by Elizabeth Bredeck. Timken. ISBN 0-943221-11-0.
  • Kaper, Olaf E. (2001). "Myths: Lunar Cycle". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 480–482. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Keyser, Paul (2020). "The Kozy Kosmos of Early Cosmology". In Roller, Duane W. (ed.). New Directions in the Study of Ancient Geography. Eisenbrauns. pp. 5–55.
  • Lesko, Leonard H. (1991). "Ancient Egyptian Cosmogonies and Cosmology". In Shafer, Byron E. (ed.). Religion in Ancient Egypt: Gods, Myths, and Personal Practice. Cornell University Press. pp. 89–122. ISBN 0-8014-2550-6.
  • Lurker, Manfred (1980) [German edition 1972]. An Illustrated Dictionary of the Gods and Symbols of Ancient Egypt. Translated by Barbara Cummings. Thames & Hudson. ISBN 0-500-27253-0.
  • Meeks, Dimitri; Favard-Meeks, Christine (1996) [French edition 1993]. Daily Life of the Egyptian Gods. Translated by G. M. Goshgarian. Cornell University Press. ISBN 0-8014-8248-8.
  • Meltzer, Edmund S. (2001). "Horus". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 119–122. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Morenz, Siegfried (1973) [German edition 1960]. Egyptian Religion. Translated by Ann E. Keep. Methuen. ISBN 0-8014-8029-9.
  • O'Connor, David (2003). "Egypt's View of 'Others'". In Tait, John (ed.). 'Never Had the Like Occurred': Egypt's View of Its Past. UCL Press. pp. 155–185. ISBN 978-1-84472-007-1.
  • O'Rourke, Paul F. (2001). "Drama". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 1. Oxford University Press. pp. 407–410. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Pinch, Geraldine (2002). Egyptian Mythology: A Guide to the Gods, Goddesses, and Traditions of Ancient Egypt. Oxford University Press. ISBN 0-19-517024-5.
  • Quirke, Stephen (2001). The Cult of Ra: Sun Worship in Ancient Egypt. Thames and Hudson. ISBN 0-500-05107-0.
  • Ritner, Robert Kriech (1993). The Mechanics of Ancient Egyptian Magical Practice. The Oriental Institute of the University of Chicago. ISBN 0-918986-75-3.
  • Roth, Ann Macy (2001). "Opening of the Mouth". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 605–609. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • te Velde, Herman (2001). "Seth". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 3. Oxford University Press. pp. 269–271. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Tobin, Vincent Arieh (1989). Theological Principles of Egyptian Religion. P. Lang. ISBN 0-8204-1082-9.
  • Tobin, Vincent Arieh (2001). "Myths: An Overview". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 464–469. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Traunecker, Claude (2001) [French edition 1992]. The Gods of Egypt. Translated by David Lorton. Cornell University Press. ISBN 0-8014-3834-9.
  • Uphill, E. P. (2003). "The Ancient Egyptian View of World History". In Tait, John (ed.). 'Never Had the Like Occurred': Egypt's View of Its Past. UCL Press. pp. 15–29. ISBN 978-1-84472-007-1.
  • Vischak, Deborah (2001). "Hathor". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. pp. 82–85. ISBN 978-0-19-510234-5.
  • Wilkinson, Richard H. (1993). Symbol and Magic in Egyptian Art. Thames & Hudson. ISBN 0-500-23663-1.

לקריאה נוספת

  • שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, תל אביב: הוצאת מפה, 2005.
  • Armour, Robert A (2001) [1986]. Gods and Myths of Ancient Egypt. The American University in Cairo Press. ISBN 977-424-669-1.
  • J. P. Allen, Genesis in Egypt: The Philosophy of Ancient Egyptian Creation Accounts, New Haven: Yale University, 1988.
  • George Hart, Egyptian Myths, University of Texas Press, 1990.
  • Geraldine Pinch, Egyptian Mythology: A Guide to the Gods, Goddesses, and Traditions of Ancient Egypt, Oxford University Press, 2002.
  • Ions, Veronica (1982) [1968]. Egyptian Mythology. Peter Bedrick Books. ISBN 0-911745-07-6.
  • James, T. G. H (1971). Myths and Legends of Ancient Egypt. Grosset & Dunlap. ISBN 0-448-00866-1.
  • Jan Assmann, The Search for God in Ancient Egypt (translation: David Lorton), Cornell University Press, 2001.
  • Shaw, Garry J. (2014). The Egyptian Myths: A Guide to the Ancient Gods and Legends. Thames & Hudson. ISBN 978-0-500-25198-0.
  • Sternberg, Heike (1985). Mythische Motive and Mythenbildung in den agyptischen Tempeln und Papyri der Griechisch-Romischen Zeit (in German). Harrassowitz. ISBN 3-447-02497-6.
  • Tyldesley, Joyce (2010). Myths and Legends of Ancient Egypt. Allen Lanes. ISBN 978-1-84614-369-4.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיתולוגיה מצרית בוויקישיתוף


המיתולוגיה המצרית
הפנתאון המצרי אוסיריס • איסיס • אכר • אמון • אמונת • אנוביס • אפיס • עאפפ • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • בת • בס • בסתת • גב • הורוס • חעפי • חכא • וואדג'ת • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מע'ת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרתם • נפתיס • סתת • סבכ • סופדו • סח'מת • סת (סת־בעל) • ענקת • פאחת • פתח • קבוי • קוק • קטש • רע (העין של רע) • רשף • שו • תאורת • תחות • תפנות • סרקת


אתרים מיתולוגיים בנבן
כתבים דתיים אמדואת • כתבי הפירמידות • כתבי ארונות קבורה • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים
פולחן מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים • חג הסד

Read other articles:

Budi Hardjono

Budi HardjonoPotret resmi, 1987 Ketua Umum Partai Demokrasi Indonesia ke-6Masa jabatan27 Agustus 1998 – 10 Januari 2003 PendahuluSoerjadiPenggantiTidak adaAnggota Dewan Perwakilan RakyatRepublik IndonesiaMasa jabatan1 Oktober 1987 – 30 September 1999Daerah pemilihanJawa Timur Informasi pribadiLahir(1939-09-03)3 September 1939Pacitan, Jawa Timur, Hindia BelandaMeninggal4 September 2003(2003-09-04) (umur 64)Jakarta, IndonesiaKebangsaanIndonesiaPartai politikPartai...

 

Keamanan komputasi awan

Artikel atau sebagian dari artikel ini mungkin diterjemahkan dari Cloud computing security di en.wikipedia.org. Isinya masih belum akurat, karena bagian yang diterjemahkan masih perlu diperhalus dan disempurnakan. Jika Anda menguasai bahasa aslinya, harap pertimbangkan untuk menelusuri referensinya dan menyempurnakan terjemahan ini. Anda juga dapat ikut bergotong royong pada ProyekWiki Perbaikan Terjemahan. (Pesan ini dapat dihapus jika terjemahan dirasa sudah cukup tepat. Lihat pula: panduan...

 

Es tebak

Es tebak di Bukittinggi Es tebak adalah varian es campur dari Sumatera Barat. Yang dimaksud dengan istilah tebak adalah olahan dari tepung beras ketan yang dicampur dengan tepung sagu dan dimasak dengan air garam dan kapur sirih. Setelah matang, adonan tersebut dicetak tipis seperti cendol. Barulah pelengkap lainnya seperti sirup merah, susu kental manis, dan es batu serut ditambahkan.[1][2] Referensi ^ Sedap! Ranah Minang Punya 5 Minuman Khas yang enak. dari situs Detik ^ Res...

Tinsel Town Rebellion

Sampul Tinsel Town Rebellion adalah album ganda oleh Frank Zappa, diterbitkan pada 1981. Daftar lagu Fine Girl – 3:31 Easy Meat – 9:19 For the Young Sophisticate – 2:48 Love of My Life – 2:15 I Ain't Got No Heart – 1:59 Panty Rap – 4:35 Tell Me You Love Me – 2:07 Now You See It- Now You Don't – 4:54 Dance Contest – 2:58 The Blue Light – 5:27 Tinsel Town Rebellion – 4:35 Pick Me, I'm Clean – 5:07 Bamboozled by Love – 5:46 Brown Shoes Don't Make It – 7:14 Peaches III...

 

Cabinet Intelligence and Research Office

This article has multiple issues. Please help improve it or discuss these issues on the talk page. (Learn how and when to remove these template messages) This article needs attention from an expert in Japan. See the talk page for details. WikiProject Japan may be able to help recruit an expert. (May 2014) This article is missing information about the history of Naichō. Please expand the article to include this information. Further details may exist on the talk page. (May 2019) (Learn how and...

 

Nimgaon (H)

Village in Maharashtra This article is an orphan, as no other articles link to it. Please introduce links to this page from related articles; try the Find link tool for suggestions. (January 2018) Village in Maharashtra, IndiaNimgaon (H)villageCountry IndiaStateMaharashtraDistrictSolapur districtLanguages • OfficialMarathiTime zoneUTC+5:30 (IST) Nimgaon (H) is a village in the Karmala taluka of Solapur district in Maharashtra state, India. Demographics Covering 946 hectares (...

Air & Cosmos

Not to be confused with Air & Space. Air & CosmosEditorYann Cochennec [1]CategoriesAerospace[1]FrequencyWeekly [1]Circulation20,450 [1]PublisherHubert de Caslou [1]Founded1963 [1]CompanyDiscomCountryFrance [1]Based inParis [1]LanguageMetropolitan FrenchWebsiteair-cosmos.comISSN1240-3113 Air & Cosmos is a French-language weekly industry magazine that covers the aerospace sector. The first issue was published on 25 Marc...

 

Vincent Kompany

Vincent Kompany Kompany bermain untuk Belgia pada Piala Dunia FIFA 2018Informasi pribadiNama lengkap Vincent Jean Mpoy Kompany[1]Tanggal lahir 10 April 1986 (umur 38)Tempat lahir Uccle, Brussels, BelgiaTinggi 193 cm (6 ft 4 in)[2]Posisi bermain Bek tengahInformasi klubKlub saat ini Burnley (manajer)Karier junior2000–2003 AnderlechtKarier senior*Tahun Tim Tampil (Gol)2003–2006 Anderlecht 73 (6)2006–2008 Hamburger SV 29 (1)2008–2019 Manchester City 2...

 

Katarzyna Portasińska

Polish handball player (born 1995) Katarzyna Portasińska Katarzyna Janiszewska (2020)Personal informationBorn (1995-10-26) 26 October 1995 (age 28)Sztum, PolandNationality PolishHeight 1.68 m (5 ft 6 in)Playing position Right wingClub informationCurrent club MKS LublinNumber 95National teamYears Team Apps (Gls)2014- Poland 73 (159) Katarzyna Portasińska (née Janiszewska born 26 October 1995) is a Polish handball player for MKS Lublin and the Polish national team.[1&...

Revolution Analytics

Statistical software company Revolution AnalyticsCompany typeSubsidiaryIndustryStatistical softwarePredecessorRevolution ComputingFounded2007HeadquartersMountain View, CA, United StatesKey peopleDavid Rich, CEOProductsRevolution RRevenue8-11 Million in 2009OwnerMicrosoft[1]ParentMicrosoftWebsiterevolutionanalytics.com Revolution Analytics (formerly REvolution Computing) is a statistical software company focused on developing open source and open-core[2] versions of the free an...

 

International Baseball Federation

International Baseball FederationDisciplina Baseball Fondazione1938 Giurisdizionemondiale Federazioni affiliate124 ConfederazioneWBSC CIO GAISF Sede Losanna Presidente Riccardo Fraccari Sito ufficialewww.ibaf.org/ Modifica dati su Wikidata · Manuale La International Baseball Federation (IBAF) è stata fino al 2013 l'organizzazione a livello mondiale dello sport del baseball. Aveva il compito di organizzare vari tornei mondiali tra cui i più importanti il campionato mondiale di baseball...

 

Pamphilus

PamphilusOpera teatrale Pamphilus de amore, incunabolo dato a Saragozza da Paul Hurus e Johann Planck (1480-84). Autoreanonimo Titolo originalePamphilus seu de amore Lingua originaleLatino GenereCommedia elegiaca Composto nelXII secolo Pubblicato nel1150   Manuale Pamphilus seu de amore (o Pamphilus de amore, di norma citato semplicemente come Pamphilus, ma noto anche come Pamphilet, e citato da Geoffrey Chaucer come Pamphilles[1]) è un prodotto della letteratura latina medieval...

Société suisse de psychanalyse

Ne doit pas être confondu avec Société suisse de psychologie. Société suisse de psychanalyseLogo Société suisse de psychanalyseHistoireFondation 24 mars 1919CadreDomaine d'activité PsychanalysePays  SuisseLangues Français, allemand, italienOrganisationFondateur Emil OberholzerMira GinzburgOskar PfisterAffiliation Association psychanalytique internationaleFédération européenne de psychanalysePublication Bulletin (semestriel)Site web www.psychanalyse.chmodifier - modifier le c...

 

List of islands of Cambodia

Snake Island, off the coast of Sihanoukville, as seen from Hawaii Beach, October 2014 The following is a list of Cambodia's islands, all situated in the Gulf of Thailand (Khmer: ឈូងសមុទ្រថៃ, Chhungsâmŭtr Thai). All islands are, apart from the group of the outer islands, in relative proximity to the coast and can easily and quickly be reached. The north-westernmost islands near and around the Koh Kong river (Khmer: Prek Kaoh Pao) delta area are to a great extent engulf...

 

Tassili n'Ajjer

Tassili n'AjjerSitus Warisan Dunia UNESCOLokasiAljazairMemuatTaman Nasional Tassili, La Vallée d'Iherir Ramsar WetlandKriteriaKebudayaan dan Alam: (i), (iii), (vii), (viii)Nomor identifikasi179Pengukuhan1982 (Sesi ke-6)Luas[convert: nomor tidak sah]Koordinat25°30′N 9°0′E / 25.500°N 9.000°E / 25.500; 9.000IUCN Kategori II (Taman Nasional)LetakProvinsi Tamanghasset, AljazairDidirikan1972 Ramsar WetlandNama resmiLa Vallée d'IherirDitetapkan2 Februa...

The Illustrated London News

British illustrated news magazine (1842–2003) The Illustrated London NewsFront-page of the magazine's first issue (May 14, 1842)TypeWeekly (1842–1971)Monthly (1971–1989)Quarterly (1989–1994)Twice-yearly (1994–2003)FormatBroadsheet news magazineOwner(s)Illustrated London News GroupFounded1842 (1842)Political alignmentConservativeCeased publication2003 (2003)HeadquartersLondon, EnglandWebsitewww.iln.co.uk The Illustrated London News, founded by Herbert Ingram and first publi...

 

Baseball in the United States

Summer sport in the United States This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Baseball in the United States – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (December 2015) (Learn how and when to remove this message) Baseball in the United StatesFenway Park in Boston is the oldest ballpark in Major League B...

 

Kingdom of Armenia (antiquity)

321 BC – 428 AD monarchy in Ancient Near East This article is about the Kingdom of Armenia during classical antiquity. For a list of other Armenian Kingdoms, see Kingdom of Armenia (disambiguation). This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Kingdom of Armenia antiquity – news · newspapers · books · sc...

خوسيه لوكلير

هذه المقالة يتيمة إذ تصل إليها مقالات أخرى قليلة جدًا. فضلًا، ساعد بإضافة وصلة إليها في مقالات متعلقة بها. (أبريل 2019) خوسيه لوكلير   معلومات شخصية الميلاد 19 ديسمبر 1993 (31 سنة)  مواطنة جمهورية الدومينيكان  الحياة العملية المهنة لاعب محترف لكرة القاعدة  [لغات أخرى]...

 

King of the Hill season 7

Season of television series King of the HillSeason 7DVD coverNo. of episodes23ReleaseOriginal networkFoxOriginal releaseNovember 3, 2002 (2002-11-03) –May 18, 2003 (2003-05-18)Season chronology← PreviousSeason 6 Next →Season 8 List of episodes The seventh season of King of the Hill originally aired Sundays on the Fox Broadcasting Company at 8:30–9:00 p.m. (EST) and 7:30–8:00 p.m. (EST) from November 3, 2002, to May 18, 2003.[1][2]&...