מישל פלטניק
מישל פלטניק (נולד ב-26 בפברואר 1970, צרפת) הוא אמן ישראלי ילדי צרפת, אשר פועל בתל אביב מאז 1998. פלטניק הוא אמן חזותי. עבודותיו הוצגו ברחבי העולם. הוא ידוע בזכות ציוריו החיים והשימוש במדיומים מרובים כולל צילום, וידאו, מיצג וציור. בעבודותיו הוא חוקר את הגדרות וגבולות המדיום, עסוק במבנים היררכיים וכיצד האדם פועל בתוכם, נגדם או בהשפעתם. תהליך עבודתו מורכב מבניית סטים קולנועיים, בעלי מערך של "חוקים", שותל בתוכם דמויות ובודק כיצד הן פועלות. באמצעות התבוננות וחזרה על טקסים וסמלי כוח, עוקב פלטניק אחר מנגנוני הכניעה והתניה לסמכות. ביוגרפיה וקריירהפלטניק נולד בשנת 1970 בצרפת בוילנב סנט ג'ורג' לז'אק פלטניק ולפרנסואז סטול פלטניק. אביו, ניצול שואה, היה בן שש כשצרפת נכבשה. הוא שהה במהלך המלחמה בעבודה בחווה, אצל משפחת חקלאים צרפתית (עובדה שלימים תשפיע על הבחירה בכיוון האמנותי של מישל - ראו להלן)[1]. כשהתבגר, הפך האב להיות טייס קרב בצבא הצרפתי, ובמהלך שירותו הוענקו לו 7 מדליות והוקרות על גילויי אומץ וגבורה[2]. אימו הייתה סופרת ופעילה שנים רבות בארגון ויצו בצרפת. בין השנים 1989 ל־1994 למד, השלים וסיים את לימודיו לתארים ראשון ושני בהנדסת חשמל בבית הספר הגבוה להנדסת אלקטרוניקה ואלקטרוטכניקה - ESIEE בצרפת (צר'). קריירה כמהנדס חשמל ואלקטרוניקה, ומסעות בעולםלאחר סיום לימודיו, עבד פלטניק כמהנדס אלקטרוניקה בחברות היי-טק. על שמו רשומים מספר פטנטים בתחום הפצה רחבה של מדיות אורקוליות[3][4], ובתחום של שיפור ביצועים במנוע חשמלי[5]. כמו כן שימש כעורך בוועדות תקינה בינלאומיות [א]. לאחר מכן בילה פלטניק תקופה ארוכה במסעות. תחילה סייר לאורך רוב יבשת אסיה. מסע זה הוביל אותו להיפגש עם שבטים שכמעט ולא נחשפו למערב. בהמשך נסע פלטניק לתור את יבשת אמריקה. הוא ביקר במדינות כגון ארגנטינה, ומקסיקו, וחצה את ברזיל לאורכה עד לגיאנה הצרפתית[6]. מסעות אלו, והמפגשים עם ילידים ממקומות שונים בעולם, הביאו אותו להכרה במגוון הרב תרבותי, בשכבות הרבות שהעולם עשוי מהן. אלו, יחד עם עולם ההנדסה, עיצבו את תפיסתו החזותית ואת השקפת עולמו, שבאה לביטוי אחר כך בעבודותיו[6]. הקריירה כאמןתחילת דרכו באמנות והשנים המעצבותבגיל 28 עלה פלטניק לישראל והמשיך את עבודתו בהייטק. על אף החיים היציבים והקריירה בהייטק, שינה פלטניק מסלול מקצועי, ופנה לאמנות. תחילה, בשנים 2001–2002, למד פלטניק משחק ופיתוח קול בסל"ה - הסטודיו לאמנויות התיאטרון מיסודו של יורם לווינשטיין. אחר כך, ב-2003 למד תיאטרון פיזי על פי שיטת ז'אק לקוק ב"תיאטרון הגוף"[7][8]. אחר כך, בשנים 2005 עד 2007, למד אמנות בסדנת אומני הקיבוץ והאוניברסיטה העממית. אל הציור הגיע לדבריו במקרה: "הגעתי לחברה שנתנה לי נייר ומכחול, ובאופן טבעי התחלתי לצייר. עלתה בי תחושה מדהימה. התחלתי לצייר כל ערב, כל לילה. הורדתי שעות עבודה והלכתי כל יום ללמוד תחומים שונים בעולם האמנות. כשהגעתי לחצי משרה החלטתי להפסיק עם העבודה ואז ידעתי שאני רוצה להיות אמן. לא הקשבתי לאיש"[1]. הוא למד לתואר ראשון נוסף במדרשה לאמנות בית ברל, וסיים את לימודיו בשנת 2010 בהצטיינות. בסיום לימודיו זכה בפרס שפילמן לצילום[9]. עבודתו של פלטניק סוקרה בכתבה נרחבת במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ"[10]. בשנת 2017 הוא למד וסיים בתר תואר שני (פוסט-מאסטר) ב-אוניברסיטה לאמנויות בברלין במסגרת התכנית ל-"Art&Media "Meisterschüler"[ב]. תערוכות יחיד ופרויקט ReGenesisבשנת 2014 הציג מישל פלטניק בגלריה גורדון תערוכת יחיד שנקראה "בעקבות פרנסיס בייקון". ב"צבע טרי - היריד לאמנות ולעיצוב תל אביב" כתבה עדיה פורת על הפרויקט כדלקמן: "בפרויקט זה מחייה מישל פלטניק סצנות מציוריו של פרנסיס בייקון. בתהליך עבודה קפדני בונה פלטניק מודלים תלת־ממדיים המהווים תפאורה לעבודות הווידאו והצילומים המופיעים בסדרה. במעבר מהדמויות של בייקון, דרך ציוריו, ועד לסטים הקולנועיים של פלטניק, משתנים הממדים הפיזיים ונוצרים מחדש. באופן דומה פועלים מנגנוני המעבר של התפיסה האנושית; הזוכרים, מדמים, ומבנים את המציאות. פלטניק בורא, למעשה, סביבות קיום, מתוך נקודות מבט חדשות המגלות ממדים אפשריים של מציאות"[11]. פלטניק מסביר בראיון שהתקיים את הקשר הגורדי שנוצר בחייו ובעבודתו בכך שאביו ופרנסיס בייקון שייכים לדור שגדל במלחמת העולם השנייה ולאחריה. לדבריו שניהם הושפעו מהמחשבה שהאדם מוצא את עצמו לבד בעולם, כפי ששניהם חוו זאת. "זה ניכר מאוד בעבודות של בייקון"[1]. עבודותיו מקפלות בתוכן מדיה כגון צילום, ווידאו, מיצגים וציור ומקשרות ביניהן. הוא יוצר עולמות מדומיינים שהצופה מוזמן לבוא בתוכם כאמצעי להתרחקות (ולו רגעית) מהסתגלות לנורמות המקובלות וקבלתן ללא ערעור[12][13]. על ידי צפייה בסממני ובטקסי השלטון וחיקוייהם, הוא חושף את המנגנונים בהם השלטון מרגיל תחילה את המשתתפים, ואחר כך כופה עצמו על המערכת. היום, הוא חוקר מערכות אלה, אשר להן תרם בעבר כמהנדס, ובאמצעות עבודותיו האחרונות הוא מפנה את תשומת לב הצופה לכוחות אשר משעבדים אותנו, לדבריו, ללא ידיעתנו, תוך הסכמתנו האילמת. בשנת 2019 הוא יזם פרויקט בשם רה-ג'נסיס (ReGenesis). משנת 2020 רה-ג'נסיס הוכר על ידי האו"ם - UNFCCC[12][13]. מדובר בפלטפורמה עבור פעולות גלובליות שמשתמשות באמנות כמדיום כדי לעודד התגייסות חברתית ואזרחית למען המאבק לשינוי מצב האקלים העולמי ולמען שונות ביולוגית - קיומו של מגוון רחב של צמחים ובעלי חיים בסביבתם הטבעית, בתחום המקומי ובתחום הגלובלי. הפרויקט מתמקד בכוחות בלתי שוויוניים בעולם, בחלוקת משאבים, בתפיסות שגויות ומקוטעות. "רה-ג'נסיס" הוא כלי דיגיטלי לתקשורת, חינוך ומחקר, עבור מחוללי שינוי ושחקנים אחרים ברחבי העולם, כדי לשתף באמצעותו בהתנסויות, וייזום פרויקטים המשתמשים באמנות, בעיקר במרחב הציבורי, עבור משקיעים, למימון תוצאות ארוכות טווח, ולאיגום משאבים לתכנון עתידי בר-קיימא לכדור הארץ[14][11]. גם בעקבות האמן בן תחילת המאה ה-20, אגון שילה, יצא פלטניק בתערוכת יחיד, שהוצגה בגלריה גורדון בשנת 2020. לדבריה של סמדר שפי הרי ש"בטכניקה שכוללת שימוש בווידאו ותמונות סטילס, ציור, רישום ופרפורמנס (מיצג), פלטניק 'מחייה' את עבודותיו של שילה"[15][16]. תערוכות יחיד נבחרות פרפורמנס והקרנותפלטניק הציג בישראל ומחוצה לה עשרות מיצגים ותערוכות. הבולטים שבהם היו[17]:
מלגות פרסים ושהות אמן
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
