|
מזרעה א-שרקיה
מזרעה א-שרקייה (בערבית: المزرعة الشرقيّة בתעתוק לעברית: אלמזרעה אלשרקיה) היא מועצה מקומית פלסטינית בנפת רמאללה ואל-בירה, הנמצאת 15 ק"מ צפונית-מזרחית לרמאללה, במרכז השומרון. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה האוכלוסייה הפלסטינית במועצה כ-5,752 תושבים[1]. המועצה שוכנת בגובה של כ-950 מטר מעל פני הים, דרומית לעיירה תורמוס עיא וממערב לכפרים סילוואד, כפר מאליכ, דיר ג'ריר, וח'ירבת אבו פלאח.
אטימולוגיה
משמעות שם היישוב "מזרעה" הוא "שדות הזריעה" בערבית והתוספת "אלשרקיה" - "המזרחיים", נועדה להבחינו מ"מזרעה" נוספת באזור, מדרום מערב, המכונה "מזרעה אל קבליה" (אל-מזרעה אל-קיבאלייה, שדות הזריעה הדרומיים). שמה הנלווה של העיירה הוא "מזרעת בני מורה", שדות הזריעה של בני מורה (השבט הבדווי ערב בני מורה שלט באזור בדורות קודמים).
גאוגרפיה
העיירה ממוקמת על שלוחה צפונית של הר בעל חצור, שגובהו 1,016 מטר - ההר הגבוה ביותר בין הר מירון להר חלחול. האקלים ביישוב הררי וקר בחורף, כולל כמה ימי שלג כמעט בכל שנה. למרגלות העיירה נמצא ואדי חרמיה, אפיק נחל צר ועמוק, בו עוברת הדרך הקדומה החוצה את הארץ מצפון לדרום. כיום עובר באפיק הנחל כביש 60. באזור מספר מעיינות "עויון אל חרמיה" (מעיינות חרמיה), "עין א-צררה" הנובע בפיר בעומק כ-15 מ'.
היסטוריה
לפי עדויות ארכאולוגיות העיירה הייתה מיושבת כבר מתקופת הברונזה הקדומה. סמוך לגרעין העתיק של העיירה נמצאת
"חירבת אל בורג'" (בורג' - מצודה בערבית) שבה שרידי מצודה צלבנית שהוקמה על גבי שרידי מבצר עתיק יותר מן התקופה הרומית[2]. ממערב לחורבת אל בורג' התגלו שרידי מנזר מהתקופה הביזנטית מהם ניתן היה להבחין באפסיס ובתוואי האולם.
ככל הנראה נוסדה העיירה במאה ה-19. במפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, במזרעה א-שרקייה הייתה אוכלוסייה של 824 נפש, כולם מוסלמים. במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל גדלה האוכלוסייה ל-1,191, ששכנו ב-247 בתים[3].
בשנת 1945, האוכלוסייה במקום מנתה 1,400 תושבים, אשר בבעלותם 16,333 דונם, כשמתוכם 7,082 דונם היו של מטעים, 3,831 של גידולי דגנים, ואילו 91 דונם סווגו כשטחים בנויים, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל[4].
לאחר 1967
מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, הייתה מזרעה א-שרקיה תחת שלטון ישראלי.
בהסכם אוסלו ב' סווגו 10.1% מאדמות העיירה, כ-1,646 דונם, כשטח A, השטח הבנוי של העיירה, 71%, כ-11,689 דונם, כשטח B ו-18.9% הנותרים, כ-3,102 דונם, כשטח C.
כחלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני התרחשו בכפר אירועי אלימות הדדיים בין תושבי הכפר לבין תושבי האזור הישראליים וכוחות צה"ל.[5] חלק מאירועי האלימות הסתיימו במוות:
- ב-4 במרץ 1984, ירה יהודה ריכטר, איש תנועת כ"ך[6], על אוטובוס שהסיע פועלים פלסטינים לעיירה. מהירי נפצעו כמה נוסעים וריכטר נידון לחמש שנות מאסר. שותפיו לירי, מאיר ליבוביץ' וחזן לוי, נידונו לתקופות מאסר קצרות יותר. קרייג לייטנר, מי שהיה אמור להיות עד מדינה במשפט, נמלט מן הארץ. ריכטר והאחרים הורשעו גם בהצתת מערכת העיתון אל-פג'ר[7].
חינוך
במזרעה א-שרקיה ארבעה בתי ספר ממשלתיים באחריות משרד החינוך של הרשות הפלסטינית. בית ספר תיכון לבנים, בית ספר תיכון לבנות, בית ספר יסודי לבנים ובית ספר יסודי
לבנות.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ Pringle, 1998, pp. 29-30
- ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 50
- ^ Department of Statistics, 1945, p. 162
- ^ ארנון רגולר, עמוס הראל, 2 פלשתינאים נהרגו ברפיח, בהם בן 4; אשה נהרגה מירי טנק בג'נין, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2002
- ^ בבחירות לכנסת ה-11 שנערכו ביולי 1984 היה ריכטר מועמד מס' 2 ברשימה.
- ^ יהודה ריכטר מ"כך" - נידון לחמש שנות מאסר, מעריב, 11 בנובמבר 1984
- ^ כל הרוגי המתנחלים, כותרת ראשית, 11 במאי 1988
- ^ הישיבה הארבע-מאות-ושלושים-ושבע של הכנסת האחת-עשרה יום רביעי, ט' בסיוון התשמ"ח (25 במאי 1988) ירושלים, הכנסת,
- ^ פלסטינים רוצחים פלסטינים, מעריב, 5 במאי 1989, עמ' 3
- ^ ענת משה, 20 שנה לשבת השחורה: מי בכלל זוכר את הפיגוע בחוף?, באתר nrg, 10/8/2010
- ^ רוצחה של מרני קימלמן ז"ל: אני גא מאוד במאסר עולם, מעריב, 5 במרץ 1991, עמ' 9
- ^ השמות והרציחות. המחבלים שישוחררו בעסקה, באתר ynet, 15 באוקטובר 2011
- ^ חנן שלאין ועזרא ינוב, מיליון בני-אדם תחת עוצר, מעריב, 9 בדצמבר 1990, עמ' 5
- ^ השב"כ זקוק לעזרה - רוצחי ערבים לא נתפסים , באתר וואלה, 21 במאי 2010
- ^ אבי יששכרוף וחיים לוינסון ואנשיל פפר, מאמץ לאתר את המתנחל החשוד בהרג נער פלסטיני שיידה לעברו אבנים, באתר הארץ, 16 במאי 2010
|
|
