בני זייד אל-ע'רביה

אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה עם הערך "בני זייד א-שרקייה" או "קראוות בני זייד".
בני זייד אל-ע'רביה (מועצה מקומית)
بني زيد الغربية
מדינה / טריטוריה הרשות הפלסטינית
נפה רמאללה ואל-בירה
תאריך ייסוד 1964
קואורדינטות 32°02′28″N 35°06′06″E / 32.041111111111°N 35.101666666667°E / 32.041111111111; 35.101666666667 
אזור זמן UTC +2
מפה

בני זייד אל-עַ'רְבִּיה (בערבית: بني زيد الغربية, "בָּנִי זֵיד המערבית") היא מועצה מקומית פלסטינית בנפת רמאללה ואל-בירה, כ-27 ק"מ מצפון-מערב לרמאללה, כ-45 ק"מ צפונית מערבית לירושלים, וכ-6 ק"מ דרומית מערבית לסלפית, בגובה ממוצע של כ־500 מטרים מעל פני הים.

בני זייד המערבית נוסדה בשנת 1966, בתקופת השלטון הירדני מאיחוד שני הכפרים: דיר ע'סאנה (دير غسانة) ובית רימא (بيت ريما).

מקור השם

המועצה המקומית קרויה על שם השבט הערבי בני זייד, שקיבל את השטח כפייף מאת הסולטאן האיובי צלאח א-דין במאה ה-12, בתמורה לשירות בצבא המוסלמי בתקופת מסעי הצלב הראשונים.

בשנת 2004 נחלק השטח לשתי מועצות מקומיות: בני זייד המערבית ובני זייד המזרחית (בערבית: بني زيد الشرقية, בני זייד א-שרקייה), שכללה את עארורה, עבווין ואת מזארע א-נובאני, אך בשנת 2020 היא התפרקה.

היסטוריה

לאחר מלחמת ששת הימים נערך סקר ארכאולוגי באזור הר אפרים, במהלכו נסקרו שני הכפרים המרכיבים את בני זייד: בית רימא ודיר ע'סאנה. במדרון הצפוני של בית רימא נמצאו חרסים מתקופת הברזל (א' וב', ימי ההתנחלות והמלוכה), התקופה הרומית-ביזנטית, ימי הביניים והתקופה העות'מאנית. בשוליים הצפוניים של דיר ע'סאנה נמצאו חרסים מתקופת הברזל ב', הביזנטית, ימי הביניים והעות'מאנית.[1][2]

בית רימא מזוהה עם בית רימה, יישוב יהודי קדום מתקופת בית שני, שנזכר במשנה כאחד המקומות מהם הועלו מנחות של יין לבית המקדש.[1]

השם דיר ע'סאנה מעיד על כך שבעבר היה כאן מנזר (בערבית: دير, דֵיר). וילנאי הביא סברה שמדובר במקום התיישבות של חלק מהשבט הערבי-נוצרי בני ע'סאן.[3] יש חוקרים שזיהו את דיר ע'סאנה כיישוב המקראי צרדה, עירו של ירבעם בן נבט, על בסיס הממצא הארכאולוגי שמצביע על קיום הכפר בתקופת המלוכה וכן על שמותיהם של עין צרידה ועמק חלת צרידה הסמוכים לכפר, שעשויים לשמר את השם הקדום. חוקרים אחרים העדיפו לזהות את צרדה בכפר סורדא או באתרים ארכאולוגיים אחרים ליד נחל שילה.[4]

התקופה הממלוכית

בתקופת שלטונו של הסולטן הממלוכי ביברס, באמצע המאה ה-13, יושב המקום על ידי אנשי שבט בני זייד לצד פלאחים ("איכרים") מקומיים.[5]

התקופה העות'מאנית

בתקופת השלטון העות'מאני נשלט אזור בני זייד על ידי שייח' שהיה איש הקשר לשלטון. תושבי האזור התפרנסו בעיקר ממכירת שמן זית לפקידים עות'מאנים מקומיים ולמפעלי סבון בשכם. מההכנסות, השייח' גבה מיסים והעביר את הכסף לשלטונות העות'מאניים. בנוסף, נדרשו בני זייד לממן ואקף למסגד אל-אקצא בירושלים ולמקום הקדוש האיבראהימי (מערת המכפלה) בחברון.[6] בשנת 1596 הופיעו גם דיר ע'סאנה וגם בית רימא בפנקסי המס העות'מאניים ושני הכפרים שילמו מיסים תוצרת חקלאית.[7]

במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון, או מצודה ושלטו על האזור.[8] בתחילת המאה ה-19, נשלט האזור על ידי שייח'ים ממשפחת ברגותי, שהרחיבו את אזור שליטתם עד למישור החוף. כשהמצרים הגיעו לאזור, הם הטילו על תושבי ארץ ישראל מיסים וכן גייסו מהם לצבא. בשנת 1834 השתתפו בני זייד במרד האיכרים. ואיבראהים פאשה הוציא להורג שני שייח'ים ממשפחת ברגותי. עם זאת גם השייח'ים הבאים היו ממשפחת ברגותי והם המשיכו להיות גובי המיסים ומקורבים לשלטון ובכך ביססו את מעמדם הכלכלי.[9][10][11]

המנדט הבריטי

בשנת 1936, במהלך המרד הערבי, פגע חיל האוויר הבריטי בקבוצה של 400 אנשי מיליציה מקומיים שנאספו מחוץ לדיר ע'סאנה, והרגו כ-130 מהלוחמים. [12] בספטמבר 1938, קיימה הנהגת המורדים המקומית פגישה בכפר והדבר הגיע לידיעת המודיעין הבריטי. הצבא הבריטי תקף את הכפר, בחיפוי מטוסי קרב ונפגעו רבים מהמשתתפים בפגישה. אחד ההרוגים היה מוחמד סאלח אל-חמד ע'אנם (ער') שהיה מאנשיו הקרובים של עז א-דין אל-קסאם ובמרד פיקד על אזור שכם.[13]

שלטון ירדן

בשנת 1964 אוחדו שני הכפרים, בית רימא ודיר ע'סאנה, לכפר אחד בשם בני זייד.

לאחר 1967

בעקבות מלחמת ששת הימים עבר היישוב לשליטת ישראל.

בעקבות הסכמי אוסלו הועברה בני זייד לשליטה ביטחונית וניהולית פלסטינית מלאה בשנת 2000. ב-2001, במהלך האינתיפאדה השנייה, פעלו במועצה כוחות צבא ישראליים רבים. כשראשת העיר פתחייה ברגותי נבחרה לראשות העיר ב-2005, הפכה בני זייד ליישוב הפלסטיני הראשון שבו אישה משמשת כראש העירייה, בשיתוף עם רמאללה הסמוכה. ראש העיר הנוכחי הוא כאיד א-רימאווי.

אוכלוסייה

מפקדי אוכלוסין דיר ע'סאנה
שנה תושבים מקור הערות
1596 [7] 76 משקי בית
1863 900 [14]
1887 1,200 [10] אזור בני זיד כלל 24 כפרים, עם כ-7,700 איש, מהם כ-400 נוצרים.
1922 625 [15]
1931 753 [15] גרו ב-181 בתים
1945 880 [15]
1961 1,461 [15] כולל נוצרי אחד
מפקדי אוכלוסין בית רימא
שנה תושבים מקור הערות
1863 353 [14]
1922 555 [16]
1931 746 [16]
1945 930 [16]
1961 2,165 [16]
1987 3,451 [16]
1997 4,276 [16]
2022 5,000 [17]

כלכלה

מבחינה היסטורית, כלכלת בני זייד הייתה תלויה ביבול הזיתים, שסופק למפעלי סבון בשכם. עד היום, עצי זית מכסים את רוב אדמות המועצה. עם זאת, תושבי בני זייד כיום מתפרנסים בעיקר מעבודה בשירות המדינה ובעסקים פרטיים.

אתרים

ישנם מספר אתרים מקודשים (ואלי) בבני זייד.

  1. מקאם אל-ח'דר (مقام الخضر): השם מופיע בכפרים רבים בא"י ולרוב, הוא מתייחס לנביא אליהו, אך לא ידוע על קשר כלשהו למקום זה.[18]
  2. מקדש אל-עטירי (مقام العطيري): קבר צנוע, בין העיירה לבית הספר.[18]
  3. מקאם אל-הביל (مقام الهبيل): קבר צנוע, בין העיירה לבית הספר.[18]
  4. מקאם שייח' רחאל (مقام الشيخ رحال): קבר צנוע, בין העיירה לבית הספר.[18]
  5. מקאם שייח' עספור (مقام الشيخ عصفور): מקום תפילה גדול, יחסית, לידו יש באר ומקום טהרה, לפני תפילה.[18]
  6. מקאם אל-ח'וואס (مقام الخواص): בניין בעל שתי כיפות הממוקם על ראש גבעה, מערבית לדיר ע'סאנה. מקום עתיק שמתייחס לאיבראהים אל-ח'וואס (ער'), קדוש סופי ממצרים שמת במקום בשנת 291 לספירה. ליד המבנה יש שתי בארות.[18] מקום בעל חשיבות רבה לתושבים מהאזור כולו.[14] על פי האגדה, הכיפה המזרחית נבנתה על ידי תושבי המקום ואילו הכיפה המערבית הושלמה על ידי מלאכים. המקאם מיוחד בשל העובדה שפקדו אותו בעיקר נשים, כדי לחגוג, להתרועע עם נשים אחרות ולהתפלל.[11]
  7. מקאם א-ריפאעי (مقام الرفاعي): נמצא ליד מקאם אל-ח'וואס. מקום גדול יחסית ולידו עץ גדול.[18]
  8. מקאם השייח' עבדאללה (مقام الشيخ عبد الله): נמצא בין הכפר למקאם אל-ח'וואס.[18]
  9. מקאם שייח' ע'ית' (مقام الشيخ غيث): נמצא בבית הקברות.[18]
  10. מקאם שייח' מטר (مقام الشيخ مطر): מבנה ובו שני חדרים לתפילה. נמצא בתוך הכפר.[18]
  11. מקאם א-דסוקי (مقام الدسوقي): מצפון לעיירה. אין קבר או ציון, אך נמצא שם על פי המסורת.[18]
  12. מקאם שייח' ח'אלד (مقام الشيخ خالد): ממערב לעיירה, בוואדי שרידה. מבנה קטן ולידו באר ועץ אלון גדול.[18]
  13. מקאם השייח' ד'יב (مقام الشيخ ذيب): קבר ולידו עץ זית. קרוב למקאם שייח' ח'אלד.[18]
  14. מקאם שייח' ברי (مقام الشيخ بري): עץ אלון גדול, קרוב למקאם שייח דיב.[18]

אתרים עתיקים

בדיר ע'סאנה יש ארבעה אתרים עתיקים:

  1. ארמון סאלח אל-ברגותי (قصر صالح البرغوثي): ארמון של מוכת'ר האזור בתקופה העות'מאנית. הארמון חולק לשלושה מרכיבים עיקריים: (1) אזור קבלת פנים, אולמות אוכל ובית הארחה. (2) מחסני מזון, אורוות סוסים וסדנאות שונות. (3) הקומה השנייה שימשה למגורי נשים ולמשרתים. המרפסת שעל הגג שימשה את השייח' לבילוי ולצפות באחוזותיו.[11][5][18]
  2. המסגד הישן (المسجد القديم): על פי הידוע, מבנה זה היה בעבר הרחוק כנסייה, והוסב למסגד.[18]
  3. בית הספר הישן (المدرسة القديمة): נחנך בשנת 1914.[18]
  4. מכלאת השטן (حوش الشيطان): מבנה שעל פי הפולקלור המקומי, היה "רדוף" על ידי השטן.[18]

אישים בולטים

  • קאסם א-רימאווי – פוליטיקאי ירדני שכיהןכ ראש ממשלת ירדן לתקופה קצרה ב־1980.
  • עבדאללה רימאווי – פוליטיקאי ירדני ששימש כשר החוץ של ירדן ומזכ"ל של מפלגת הבעת' הסוציאליסטית הערבית בירדן ובפלסטין. הואשם בתכנון הפיכה נגד המלוכה בירדן ב-1957.
  • עבדאללה ברגותי – ממנהיגי הזרוע הצבאית של חמאס ביו"ש, מרצה בכלא הישראלי 67 מאסרי עולם.

חלק מחברי חוליית הטרור שהתנקשה בשר רחבעם זאבי היו תושבי בית רימא, ובהם מג'די א-רחימי (مجدي الرحيمي), שאשתו, פתחיה ברגותי (فتحية البرغوثي), הייתה האישה הפלסטינית הראשונה שנבחרה לכהן כראש עיר במקום.[19]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בני זייד אל-ע'רביה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 משה כוכבי (ע), יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, ירושלים: כרטא, 1972, עמ' 202, 233
  2. ^ Finkelstein, I. Lederman, Zvi - ed., Highlands of many cultures, Tel Aviv University: Institute of Archaeology, 1997, עמ' 281, 279
  3. ^ זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת א"י, 1976, עמ' 1702-1701
  4. ^ צבי אילן, נחל שילה המקסים, למרחב, 19 במרץ 1971
  5. ^ 1 2 משה שרון, Corpus Inscriptionum Arabicarum Palaestinae, כרך 3, BRILL, 2004, עמ' 47-36
  6. ^ Singer, A, Palestinian Peasants and Ottoman Officials: Rural Administration Around Sixteenth-Century Jerusalem., Cambridge University Press, 1994, עמ' 78-76
  7. ^ 1 2 Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century pp. 121-120
  8. ^ Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement - Palestine Exploration Fund., 1905, עמ' 356-343
  9. ^ Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G., (1906). "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part III", כרך 3, 1906, עמ' 355
  10. ^ 1 2 Büssow, J, Hamidian Palestine: Politics and Society in the District of Jerusalem 1872-1908., BRILL, 2011, עמ' 114-113
  11. ^ 1 2 3 Amiry, S. (1987), Space, Kinship and Gender: The Social Dimension of Peasant Architecture in Palestine, University of Edinburgh-Faculty of Social Sciences pp. 45, 103, 208, 211, 212, 213
  12. ^ Probert, Harry (2006). Bomber Harris: His Life and Times p.82. MBI Publishing Company. (הועתק מוויקיפדיה במהדורה האנגלית)
  13. ^ الموسوعة الفلسطينية - האנציקלופדיה הפלסטינית, محمد صالح الحمد (1913-1938), الموسوعة الفلسطينية - האנציקלופדיה הפלסטינית
  14. ^ 1 2 3 Guérin, V., Description Géographique Historique et Archéologique de la Palestine (in French), כרך Vol. 2: Samarie, pt. 2, Paris: L'Imprimerie Nationale, 1875, עמ' 151-150
  15. ^ 1 2 3 4 Palqura, دير غسانة - דיר ע'סאנה, Palqura - موسوعة القرى الفلسطينية -האנציקלופדיה לכפרים הפלסטיניים
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 Palestine Remembered, بيت ريما - Bayt Rima - בית רימא, Palestine Remembered
  17. ^ https://3arf.org/wiki/بيت_ريما
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 موسوعة القرى الفلسطينية האנציקלופדיה לכפרי פלסטין, دير غسانة - דיר ע'סאנה., موسوعة القرى الفلسطينية
  19. ^ اول رئيسة بلدية فلسطينية وزوجة احد مخططي قتل الوزير زئيفي :قضية زوجي ساهمت بنجاحي في الانتخابات, دنيا الوطن, ‏2005-02-05 (בערבית)


דגל פלסטין
דגל פלסטין
יישובי נפת רמאללה ואל-בירה
ערים אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה Governorate of Ramallah and el-Beireh
מועצות מקומיות אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא
כפרים אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין
מחנות פליטים אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה
נפות הרשות הפלסטינית