עין קיניא (בערבית: عين قينيا) הוא כפר פלסטיני בהרי בנימין, הנמצא 7 ק"מ מצפון-מערב לרמאללה, על כביש 463 והוא משתייך לנפת רמאללה ואל-בירה. בני אדם חיו באזור עין קיניא עוד מאז תקופת השלטון הרומי בארץ ישראל[דרושה הבהרה].
בשנת 1917 פינו חיילי המנדט הבריטי את תושביו לכפרים בסביבה לאחר שחשדו באחד התושבים בהרג קצין בריטי. בשנת 1984 היגרו פלסטינים רבים לעין קיניא.
כיום, הכפר קטן מאוד, ללא מבנים ציבוריים או מוסדות והוא נשלט על ידי ועדת פיתוח מקומית.
היסטוריה
במפקד אוכלוסין 1931 של ארץ ישראל היו בעין קיניא 26 בתים מאוכלסים, בהם התגוררו 83 תושבים, כולם מוסלמים[2].
בעקבות מלחמת העצמאות, ולאחר הסכמי שביתת הנשק של 1949, עבר עין קיניא לשליטה ירדנית, ולאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 עבר עין קיניא לשליטה ישראלית. ב-1983 הופקעו אדמות של תושבי הכפר לשם צרכים צבאיים לשם הקמת היאחזות נח"ל, שאוזרחה כהתנחלות דולב ממזרח לכפר[3]. אחר כך שטחים נוספים סביבה הוכרזו על ידי הצבא "אדמת מדינה"[4].
בשנת 1982 מנתה האוכלוסייה 101 תושבים, ולאחר מכן, לאחר הגירה המונית של פלסטינים נוספים לעין קיניא, עלתה האוכלוסייה ל-464 בשנת 1984. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2006 היו בכפר 807 תושבים. במפקד של הלמ"ס בשנת 2016 התגוררו בכפר 1,039 תושבים[1]. ב־4 במרץ מתקיים טיול שנתי לרגל האביב, מרמאללה ועד עין קיניא.
קבר שייח' אבו אל עינין
במדרון מעל הכפר ממוקם קבר שייח' אבו אל עינין וקבר בנו אבו אל אדהם, הממוקם בפסגת ההר, בגובה 749 מטר מעל פני הים. נקודה זו נקראת שג'רת אבו אל אדהם (כלומר חורשתו של אבו אל אדהם, על שם העצים העתיקים שבסביבה). בקבר שייח' אבו אל עינין צומח עץ קטלב גדול ועתיק. לידו גדלים עצי אלון מצוי, אלה ארצישראלית ואשחר. זהו קבר שייח' צנוע מהתקופה העות'מאנית, המוקדש לשייח' אבו אל עינין (הזקן בעל העיניים). בסמוך למבנה הקבר נמצא מעיין קטן הנקרא עין אבו אל עינין ולידו צומח אלון מצוי רחב נוף[5].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 מפקד אוכלוסין 2016, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ Mills, Census of Palestine, 1931, page 49
- ^ שמונה ישובים יאוזרחו ביהודה ושומרון, דבר, 22 במרץ 1983
- ^ באצטלה של חוקיות: הכרזה על אדמות מדינה בגדה המערבית, באתר בצלם, מרץ 2012
- ^ ספי בן-יוסף, קברי קדושים בשומרון, בתוך: "דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל" עורך: אלי שילר, ירושלים, הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמוד: 110
