מצפון לחלחול מצויה "ח'רבת בית צור" אולם בחפירות באתר זה התגלו רק שרידים ביזנטים וערביים, ללא אף ממצא מתקופת המקרא. צפונה משם נמצאת "ח'רבת ג'דור", שמספר חוקרים מזהים אותה עם העיר המקראית גדור.
זיהוי וממצא ארכאולוגי
על זיהויה של חלחול הקדומה בכפר הערבי חלחול אין עוררין[5], אך האתר הקדום[6] נתגלה ונסקר לראשונה רק ב-1984, במסגרת סקר הר יהודה של אבי עופר[7]. מיקומו כצפוי בראש הגרעין הקדום של הכפר, בגבעה של נבי יונס ("קבר יונה הנביא"). האתר מכוסה לחלוטין בבתי הכפר, אך הטרסות בשוליים מניבות חרסים קדומים. אדמותיו החקלאיות ומקור המים שלו (ביר א-דילבה[8]) מצויים בבקעה הפוריה המשתרעת מדרומו מזרחה, לכיוון ספר המדבר של רמת ההר. היקפו המשוער של האתר הקדום כ-18 ד'. ככל הנראה נוסד בתקופת הברזל 1 (כ-8 ד', ושמא פחות). מנתונינו הדלים מצטייר שיא היקפו בתקופת הברזל 2א (כ-18 ד'). מאז הוא יורד בהדרגה להיקף משוער של כ-11 ד' בשלב 2ג, וכך עד התקופה הפרסית.[7]
בסקר ארץ יהודה שנערך לאחר מלחמת ששת הימים נתגלו בחלחול חרסים מהתקופות הרומית, הביזנטית ומימי הביניים.[9] הושמעה טענה כי במקום שרידי יישוב רבים מתקופות היסטוריות שונות החל מתקופת הברונזה הקדומה, אך אין לכך סימוכין.
בסביבה נערך קרב בית צור בימי החשמונאים. היה זה כאשר ליסיאס המצביא היווני הגיב על מפלה קודמת שנחל בקרב אמאוס והביא איתו מדרום ארץ ישראל חיל גדול יותר מאשר היה ברשותו בקרב קודם. ליסיאס רצה להפתיע ולפלוש ליהודה דרך מדבר אדום מכיוון דרום מאזורים לא מיושבים ביהודים, אך יהודה גילה את תכסיסו וחסם בפניו את הדרך לירושלים. הקרב בין שני הצבאות נערך בדרך לירושלים סמוך לבית צור וצפונית לחלחול.
הנוסע היהודי-ספרדי יצחק חילו, שביקר בארץ בשנת 1333, הזכיר את חלחול בכתבי מסעותיו: "משם [מתקוע] הולכים לחלחול, מקום הנזכר ביהושע. ושם יהודים אחדים המראים מצבה עתיקה מקבר המיוחס לגד החוזה. הוא קבר הנביא השלישי משבעת הנביאים". המסורת היהודית שמזהה את המקום כקברו של גד החוזה, שאין לה סימוכין במקרא, מופיעה גם בספר "יחוס הצדיקים" ובאיגרת בשם "יחוס האבות".[11]
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר במקום בשנות ה-60 של המאה ה-19, וכתב כי במקום שבע מאות תושבים על ראש גבעה. הוא תיאר את מסגד ג'אמע יוניס (הנביא יונה) שמצוי בכפר, וציין כי חלק מהבתים בכפר בנויים מאבנים עתיקות, וכי יש במקום גם קברים חצובים בסלע ששרדו מן התקופה היהודית, וחלקן עדיין בשימוש של המקומיים.[13]
לעומת זאת, ישנן מספר מסורות מוסלמיות בדבר מקום קבורתו של יונה הנביא. מסורת אחת מזהה את קברו במסגד בעיירה חלחול השוכנת מצפון לעיר חברון:
מורה דרך בארץ ישראל וסוריה כותב כי ”הערבים יקראו לו נֶבִּי יונַאס אך המושלמנים יושבי הכפר הם קנאים ואדוקים ולא יניחו לאיש זר אשר איננו מקורב עמהם לבוא את תוך המסגד.” מסורת זו מופיעה גם ברשימת קברים משנת ה'תק"א (1810) בספר אוצר טוב להחכם וכו', ד"ר ברלינר תרל"ט (1873). הם מזכירים כי על הקבר יש בית מסגד.
נוסע קראי משנת ה'ת"א (1641), המזכיר מסורה זו ”יוסיף כי הישמעאלים לא הניחו לבוא אל הקבר בעד כל הון. ומסורת הערבים כי פה קבור הנביא יונה אין לה כל יסוד. כי המסורה אשר לאחינו תראה את קבר הנביא הזה בכפר כנה אצל צפת. וגם הערבים בעצמם יראו את קברו בעוד מקומות שונים.”
לקריאה נוספת
משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89.
אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), אוניברסיטת תל אביב, 1993