סמוך לכניסה לכפר נמצאת "ח'ירבת ראבוד", אתר העיר הכנענית העתיקה דביר.
בשנת 1863 מצא ויקטור גרן באזור הכפר "מערות ובורות שנחפרו בסלע... בתים קטנים הרוסים, ובנקודה הגבוהה ביותר, שרידים של מגדל". מצפון ומדרום-מזרח למקום הכפר היו שני קירות מנוקבים, עם חורים רבים. גרן קרא להם "חורקן בני חסן".
במפקד 1931 של ארץ ישראל נכתב כי היישוב בנפת חברון הידוע בכינויו דורא הוא אוסף של יישובים סמוכים, אשר אחד מהם היה ח'ירבת ראבוד. דורא כללה בסך הכל 70 מקומות יישוב, בהם ח'ירבת ראבוד, ובכל היישובים אלו היו 1,538 בתים מאוכלסים בכ-7,255 מוסלמים[2].
בעקבות מלחמת השחרור, ולאחר הסכמי שביתת-הנשק של 1949, עבר ראבוד לשליטה ירדנית. ב-1961, אוכלוסיית ראבוד הייתה 206 נפש.
לאחר 1967
מאז מלחמת ששת הימים נמצא הכפר תחת שליטה ישראלית. המועצה הארצית שהוקמה ב-1993 על ידי הרש"פ, מנהלת את ענייניה האזרחיים של רבוד ומספקת שירותים עירוניים.
בשנת 1982 הוציא צה"ל צווי תפיסה, שמכוחם תפס עשרות דונמים של אדמות פרטיות משטחי הכפר. הקרקע שנתפסה הוכרזה כאדמת מדינה.[3]
בהסכם אוסלו ב' סווגו השטח הבנוי של הכפר כשטח B ו-30% מהקרקעות החקלאיות שלו כשטח C. המועצה המקומית שהוקמה ב-1993 על ידי הרשות הפלסטינית מנהלת את ענייניה האזרחיים של ראבוד ומספקת שירותים עירוניים.
בשנת 2005, בדו"ח שהכין ברוך שפיגל[4], נמצאו חריגות בנייה מחוץ לתחום אדמות המדינה אל תוך קרקעות פרטיות של תושבי הכפר לצורך הרחבת ההתנחלות עתניאל.[5]
חינוך
בית הספר בכפר
בראבוד בית ספר אחד, שבו לומדים מכיתה א' עד ט'. לאחר מכן עוברים לבית ספר התיכון האזורי בכפר דורא, עד כיתה י"ב.
