האי מוצ'ה (בספרדית: Isla Mocha) הוא אי קטן באוקיינוס השקט השייך לצ'ילה וממוקם מערבית לחופי פרובינציית אראוקו במחוז ביוביו הצ'יליאני. גודלו של האי הוא 48 קמ"ר, ויש בו שרשרת הרים קטנה החוצה את האי מצפון לדרום שניתן להבחין בה מחופה של צ'ילה; ברכס מספר נקודות גבוהות שהגדולה שבהם בגובה 390 מטרים. הרכס מכוסה ביערות גשם ממוזגים ולאורכו מספר שקעים שבהם אגמים קטנים של מים מתוקים. את האי מוצ'ה מקיפים כ-20 איים קטנטנים.
על פי המיתולוגיה של המפוצ'ה - ילידים אינדיאנים דרום-אמריקנים החיים בצ'ילה היבשתית, נשמות המתים נוסעות מערבה לבקר באי הזה. כיום, האי ברובו הגדול הוא חלק מהפארק הלאומי האי מוצ'ה - שמורת טבע שמכסה כ-45% מפני השטח של האי. האי מוצ'ה ידוע כמקום משכנן של ספינות טרופות רבות, והחופים שלו מהווים מקום פופולרי לדיג פנאי. חופי האי מוצ'ה צוינו כמקום משכנו של ראשתן גדול-ראש מפורסם מהמאה ה-19 - "מוצ'ה דיק" אשר אודותיו נכתב ספר הרפתקאות אמריקני והוא קיבל את שמו מהאי, ועליו גם התבסס הרמן מלוויל בכתיבת ספרו מובי דיק.
נקודת היישוב הקרובה ביותר לאי היא העיר טירואה בפרובינציית אראוקו המרוחקת מן האי כ-34 ק"מ. האי שייך מבחינה מנהלית לקומונה של לבו, ודרים בו כ-800 תושבים חלקם מתיישבים צ'יליאנים וחלקם צאצאי הילידים המקוריים. האי מהווה אתר תיירות פופולרי, וידוע באיכות הדגים ופירות הים שלו.
היסטוריה
האי המוצ'ה היה מיושב במשך אלפי שנים על ידי ילידי המפוצ'ה מקבוצת "לאפקנצ'ס" ("אנשי ים") המאכלסים את חופי צ'ילה. האי התגלה על ידי חואן באוטיסטה בספטמבר 1544 אשר כינה אותו "סאן ניקולס דה טולנטינו". תיאור ראשון של האי מוצ'ה מגיע במהלך פלישה של צי שודדי ים הולנדים בשנת 1616 על ידי הקפטן ההולנדי יוריס ואן פירט ספילברגן. לדברי החוקר הצ'יליאני חואן איגנסיו מולינה, הקפטן ההולנדי ציין את השימוש של ילידי המפוצ'ה בגמלים דרום-אמריקנים (למה מצויה ואלפקה) בתור חיות מחרשה.
באי מוצ'ה ביקרו באופן קבוע ספינות שודדי ים מהולנד ואנגליה, וזוהי אחת הסיבות לנוכחות ספינות טרופות רבות בחופיו. מגלה הארצות האנגלי פרנסיס דרייק וקפטן צי הסוחר ההולנדי אוליבר יאן נורט השתמשו באי כבסיס אספקה במהלך ההתקפות שלהם על הצי הספרדי. כאשר דרייק ביקר באי במהלך ההקפה שלו סביב העולם, הוא נפצע קשה בפניו על ידי ילידי המפוצ'ה העוינים באי.
ב-31 במרץ של 1608, פליפה השלישי, מלך ספרד הכריז על צמצום האוכלוסייה באי מוצ'ה, כדי למנוע מאויבי ספרד כמו הולנד ואנגליה ליצור קשר עם הילידים המקומיים ולהשתלט בעזרתם על חופי צ'ילה שהיו נתונים באותה תחת האימפריה הספרדית. עם זאת, במשך כ-80 שנה התוכנית לא יצאה לפועל, עד שלבסוף מושל הקפיטניה חנרל של צ'ילה - חוסה דה גארו הורה ב-1685 לגרש אותם מהאי לצ'ילה היבשתית באשמת סיוע לשודדי הים האנגלים וההולנדים ששוטטו באזור בשנים קודמות והתקיפו את הצי הספרדי בשיטתיות. על ביצוע התוכנית הופקד דון ג'רונימו דה קירוגה, אשר במרץ 1685 הגיע לאי עם גדוד חיילים, תפס את רוב תושבי האי והוביל אותם ליבשת; אוכלוסיית הילידים הועברה לאחר התייעצות עם הכנסייה ומסדרים דתיים אחרים לעמק אחד בגדה הימנית של נהר ביוביו שקיבל עקב כך את הכינוי "עמק לה מוצ'ה", מקום שבו תוקם לימים העיר קונספסיון המודרנית לאחר שנחרבה ברעידת אדמה קודם לכן.
אוכלוסייה ותיירות
פרות רועות למרגלות רכס ההרים החוצה את האי.
האי מוצ'ה מיושב בדלילות על ידי כ-800 תושבים והוא אינו מפותח כל כך מבחינה טכנולוגית. אדמת האי מנוקדת במשקים חקלאיים קטנים עם עדרי בקר וסוסים הממוקמים לרוב בשטח המישורי, ויש בו מספר מועט של מבני ציבור כמו בית ספר, כנסייה ותחנת משטרה. אין מסעדות על האי, ויש בו כ-3 חנויות קטנות בלבד שמוכרות מוצרי מזון בסיסיים. הדרך המהירה ביותר על האי מלבד ההליכה היא נסיעה על מרכבות סוסים של המקומיים, בעוד שכלי הרכב נדירים למדי. החופים מתאפיינים בדיונות קטנות לצד מספר מפרצים, מזחים וחצאי אי. ניתן להקים אוהל ללינה בכל מקום באי (מלבד שטחים פרטיים), אך בדרך כלל לא בחוף עצמו עקב סכנת צונאמי. הריסות של נזקי הצונאמי נראות בעיקר בחלק הצפון מזרחי של האי.
התיירות, היא גורם הכלכלה העיקרי באי. האי מפורסם ביופי של חופיו ובמימיו הקרים המתאימים לפעילויות של ספורט הדיג. יערות הגשם הממוזגים באי מורכבים מסוגים מגוונים של צומח, חלק גדול מהם של קאנלו (Drimys winteri) והדס צ'יליאני, ומרבית העצים ביערות מכוסים בטחב וחזזיות. באי ישנו בית מלון יחיד, אך ניתן למצוא דיור חלופי באי אצל משפחות רבות אשר מחזיקות חדרים עבור תיירים. דרך הגישה המהירה ביותר לאי היא דרך האוויר (20 דקות), באמצעות טיסות משדה התעופה קאריל סור בעיר קונספסיון, או באמצעות אווירונים מהעיר טירואה הסמוכה יחסית לאי. עלות הטיסה לאי היא 20,000 פסו צ'יליאני עבור תיירים וצ'יליאנים לא מקומיים, ו-4,000 פסו עבור תושבי האי. ניתן להגיע לאי גם באמצעות סירות פרטיות. באי נמצא המגדלור השני העתיק ביותר בצ'ילה.
החי
האי מוצ'ה מהווה את אחד משלושת אתרי הקינון היחידים של יסעור ורוד-רגל והגדול שבהם.
מוצ'ה דיק, היה לווייתן זכר מפורסם מסוג ראשתן גדול ראש שחי באוקיינוס השקט בתחילת המאה ה-19, והוא נראה בדרך כלל בסמוך לחופי האי מוצ'ה. בניגוד לרוב הראשתנים, מוצ'ה דיק היה לבקן והוא התפרסם עקב כך לראשונה בשנת 1839 במאמר שנכתב על ידי נוסע אמריקני שצפה בו במגזין "ניקרבוקר" בניו יורק. הראשתן הלבקן היה כנראה ההשראה לכתיבת הרומן מובי דיק של הרמן מלוויל שפורסם ב-1851; מלוויל שינה את השם של הלוויתן כדי להתאים את השם לקוראים האנגלים.
במיתולוגיה של המפוצ'ה
פסגותיו של האי כפי שהן נשקפות מחוף צ'ילה.
הטרמפולצ'הו, הם יצורים על טבעיים במיתולוגיה של המפוצ'ה. היצורים הללו הם ארבעה לווייתנים שמעבירים את הנשמות המתות על מקום בשם "נגיל צ'נמאיווי" הנמצא על פי המיתולוגיה על האי מוצ'ה. באי, הנשמות הופכות לרוח והם מתפזרות משם מערבה. על מנת להגיע לאי הזה, הנשמות צריכות לשלם בחלוקי נחל קטנים עבור ההובלה. מסיבה זו, לאחר הפטירה קרובי הנפטר מניחים אבנים כאלו סביבו כדי לשלם ל"טרמפולצ'הו".
הקשר לפולינזיה
בשנים האחרונות ישנן ראיות רבות המצביעות על קשר מהתקופה הפרה-קולומביאנית בין ילידי המפוצ'ה לבין ילידי פולינזיה. בשנת 2007 התגלו ממצאים פולינזיים במפרץ אראוקו הסמוך לאי בדמות שרידי תרנגולת, שניתוח ה-DNA של עצמותיה תוארך ל-1304 עד 1424 לספירה, והוכח שמקורה ביבשת אוקיאניה, מה שהוכיח קשר בין יבשת זו ליבשת אמריקה ואפשרות שהפולינזים חיו לצד המפוצ'ה באי. הניתוח הגנטי הראה שמקור השרידים הוא באי טונגה המרוחק ולא באי הפסחא הקרוב יותר. סימנים אחרים להתיישבות פולינזית באי הם מספר גולגולות אדם עם תכונות פולינזיות, שנמצאו במוזיאון בקונספסיון, אשר מקורן היה באי מוצ'ה.
הגישה של הפולינזים לאי התרחשה כנראה באמצעות זרמים ימיים ורוחות מערביות חזקות באוקיינוס השקט במהלך תופעת אל ניניו. אצל הפולינזים עצמם, קיומם של מסעות ימיים כאלו למקומות רחוקים מוכרת היטב במסורת שבעל פה.
מספר פרופסורים צ'יליאנים מאוניברסיטת אוטגו נמצאים במגע עם התושבים המקומיים באי על מנת לבצע חפירות באי בשביל לאתר עדויות פולינזיות נוספות.
.jpg)
