במרץ 1948 התפטר לובוצקי בשל מחלוקת על אופיו הפוליטי של העיתון[2], והוחלף על ידי אליהו עמיקם.
בימי חול הודפס העיתון על דף אחד משני צידיו, ובימי שישי נפרס על פני שמונה עמודים. מערכת העיתון ישבה ברחוב אחוזת בית 3 בתל אביב ובהמשך עברה לרחוב רענן 23.
סך הכל הוצאו 234 גיליונות של העיתון, למעט גיליונות סוף שבוע שלא מוספרו, ובשיא תפוצתו הגיע ל-7,000 עותקים במחיר של 10 מיל. העיתון פרסם לעיתים גם מהדורה שנייה ונמכר בגלוי בקיוסקים.
בעיתון פורסמו ידיעות פוליטיות ומאמרי פרשנות, ובנוסף, שירים אקטואליים מאת מרדכי שלו, כמענה לשיריו של נתן אלתרמן ב"דבר". את מאמרי המערכת ומאמרים מדיניים וספרותיים כתב ישראל אלדד, כשהוא חותם בשמות העט י. נתניה וי. אחידוב – על שם אחיו שנספו בשואה[3]. לעיתון תרמו גם כתבים מרחבי הארץ[4].
קריאל גרדוש צייר את הקריקטורות בעיתון, וחתם עליהן בכינוי ״שיר״. בנוסף, בחודשים הסוערים של מלחמת העצמאות, יצר טורים מאוירים מהווי התקופה. עם סגירת העיתון הוא נכלא עם יתר אנשי העיתון במשטרת יפו ולאחר מכן בכלא עכו[5].
בשל חילוקי דעות אידאולוגיים לא היה לעיתון קו מערכתי אחיד, ועל אף שהארגון התנגד לתנועת העבודה, במאמר המערכת הראשון התייחסו לברית המועצות כבת בריתו הטבעית של העם העברי. נימה אנטי בריטית וביקורת כלפי הממסד הישראלי שאפיינו את תכניו של 'הבוקר', לפני ואחרי הכרזת המדינה, נתקלו בצנזורה לעיתונות ולתקשורת.
במהלך 1948 נכתבו מאמרים תקיפים כנגד הרוזן פולקה ברנדוט ועיתון "הארץ" שאהד אותו, וב-10 בספטמבר נכלא העורך אליהו עמיקם בכלא שאטה בשל עבירות צנזורה ומאמרי ביקורת נגד ברנדוט על חיפוש שנערך במחנה הלח"י בשיח' מוניס. בעקבות רצח ברנדוט על ידי אנשי הלח"י ב-17 בספטמבר, הוציאה מועצת המדינה הזמנית את "הפקודה למניעת טרור", עצרה פעילי לח"י והחרימה את הציוד במשרדי העיתון, ובכך למעשה סגרה אותו.
לקריאה נוספת
אילנה קדמי, "'מברק' – היומון שעלה מן המחתרת", "קשר" מס' 3, מאי 1988, עמ' 99–106
