יצחק חסון ("יוסי", "לוט", "לבן") (1921 – ינואר2010) היה מבכירי הלח"י, הומניסט ופעיל חברתי, סופר, יזם לפיתוח שטחים ציבוריים, פארקים וגנים גדולים ומבצע פרויקטים מיוחדים. במסגרת פעילותו בלח"י היה ראש מחלקת המודיעין (מחלקה ו'), מחלקה אותה ייסד. פיקד על לח"י ירושלים. לאחר קום המדינה פיתח תודעה הומניסטית, הקים את האגודה ההומניסטית החילונית בישראל, ושימש כיושב הראש.
קורות חיים
שנותיו המוקדמות
יצחק חסון היה הצעיר מבין ששת ילדיהם של הורים שברחו לארץ ישראל מטורקיה. נולד בירושלים ועבר עם משפחתו לתל אביב לאחר זמן קצר. שפות הדיבור בבית היו עברית, צרפתית ולאדינו. גדל בנווה צדק שליד יפו ברחוב שטיין 9, למד בבית הספר לבנים "כל ישראל חברים" (אליאנס) בנווה צדק. היה תלמיד מצטיין. כנער צעיר היה חבר בתנועת הנוער הלומד "התאים הלאומיים", שהייתה תנועת אחות לבית"ר.
באצ"ל ובלח"י
בשנת 1936 הצטרף להגנה הימנית שהפכה לאצ"ל, תחת פיקודו של יצחק שמיר ("מיכאל"). עם הפילוג שחל באצ"ל בשנת 1939 הצטרף עם שמיר לארגון הלח"י שבו היה פעיל עד קום המדינה.
בלח"י היה חסון פעיל תחילה בתעמולה כנגד הגיוס לצבא הבריטי. שימש כאיש קשר של אברהם שטרן ("יאיר"), מפקד הלח"י, למשך מספר חודשים, והגיע לעיתים קרובות לביתו של יאיר ברחוב בלפור 57 בת"א, בטרם עבר לגור ברחוב מזרחי ב', בו נרצח. בתקופת הסזון נשלח חסון על ידי שמיר ("מיכאל") להקים מחלקת מודיעין.[1] לאחר תום פעולות הסזון, המחלקה, שקיבלה את הכינוי "מחלקה ו'", החלה להתפתח כמחלקת מודיעין כללית, ובהמשך גם למחלקה ארצית. בשנת 1945 נשלח חסון, או בשמותיו המחתרתיים "יוסי", "לוט" ו"לבן", לארגן ולפקד על הלח"י באזור ירושלים, ובו זמנית היה אחראי גם על מחלקה ו', תפקיד אותו ביצע במשך כחמש שנים. בירושלים הכיר את רעייתו לימים, שרה רכטמן ("נורית"), חברת הלח"י בירושלים, בת למשפחה חרדית, אתלטית ושחקנית מכבי ירושלים בכדורסל. נורית נשלחה לפגוש את המפקד החדש ולשמש כאשת הקשר שלו. בין המבצעים השונים של הלח"י תכנן לפרטיה והיה אחראי לביצוע של הברחת קריינית הלח"י גאולה כהן מבית החולים בירושלים, שם הוחזקה תחת שמירה בריטית.
מלחמת העצמאות
עם תום המנדט הבריטי פרש מהלח"י, הצטרף לפלמ"ח, ואולם עזב לאחר זמן קצר והתגייס עם קום המדינה לצה"ל. שירת בבאר שבע. אף שהוצעו לו קצונה ותפקידי פיקוד על ידי חיים בר-לב, בחר להישאר טוראי.
אחרי המלחמה
את אהבת הטבע ואת רצונו מילדות לעסוק בחקלאות הגשים בעיסוקו החדש של גידול שתילי פרחים למכירה בבאר שבע. הקים את המשתלה ברמת השרון, ולאחר מכן את חברת "אתרי נוף", שעסקה בהקמת פארקים ופרויקטים מיוחדים. בין הפרויקטים שביצע היו גן הפסגה ביפו העתיקה, חלקים נרחבים של גני יהושע בתל אביב, הגן הטרופי בפארק הירקון, גדר הערבה – גדר הגבול בין ישראל לבין ירדן מים המלח ועד אילת, מגרשי ספורט וגנים נוספים, והיה אחראי על הצמחייה בחלקה הצבאית בבית העלמין קריית שאול, בקריה בתל אביב ועוד.
פעילות אידאולוגית
בשנת 1976 הקים יצחק חסון את התנועה החילונית הישראלית, שנועדה להיות תנועה אידאולוגית בניגוד לליגה נגד כפייה דתית, ומינה את פרופ' עוזי אורנן כיו"ר התנועה. התנועה החילונית פורקה בשנת 1980 בשל פערים אידאולוגיים בין חסון לבין אורנן, שהיה מקורב בדעותיו לתנועת הכנענים, ובמקומה הקים יצחק חסון באותה שנה את האגודה ההומניסטית החילונית הישראלית. לתנועה החדשה נוספה המילה "הומניסטית", להדגשת מרכזיות קידום ההומניזם במטרות התנועה. כיהן כיו"ר התנועה ההומניסטית החילונית הישראלית כל שנות קיומה, עד תחילת שנות ה-90. חסון יזם וערך את ביטאונה "ברירה הומניסטית", השתתף בקונגרסים בינלאומיים ויצר קשרים רבים עם גופים ואנשים בארץ ובעולם במטרה לקדם את האידאולוגיה ההומניסטית לרווחת החברה בישראל ובעולם.
כתיבה
בספרו "הזקן ואני" מספר יצחק חסון את סיפורו כנער צעיר והרפתקן החל מצעדיו הראשונים באצ"ל, ואת האופן שבו מתמודד ההומניסט הבוגר שאותו הוא מכנה "הזקן", עם עברו כאיש מחתרת שהוכרזה כארגון טרור. הספר התפרסם בהוצאת ברירות בהנהלת ד"ר שלמה סבירסקי, ולאחר מכן בהוצאת אסיף. פרסם סיפורים בעיתון הילדים "משמר לילדים" עם איורי הצייר יעקב גוטרמן, שקובצו בספר "סיפורי סבא איציק" בהוצאת ירון גולן. פרסם סדרת ספרים בשם "סיפורי סלומון", ובהם סיפורים הומוריסטיים עם ביקורת סמויה ונוקבת על העדר רציונליות, על אמונות טפלות ועל ניצול תמימות האדם התמים המאמין למנהיגיו הרוחניים.
"הזקן ואני: סיפורו האישי של ראש המודיעין של הלח"י [מחלקה ו']" (1993) (הספר בקטלוג ULI). הוצאת ברירות. מהדורה שנייה הוצאה מחודשת (2020), הוצאת אסיף. מהדורה שלישית הוצאה מחודשת (2021), הוצאת אסיף.
"סיפורי סלומון: סיפורים סוריאליסטיים מהעולם הזה ומהעולם הבא" (1996), הוצאת ברירות, איורים: שמעון ברומט.
"מסיפורי סבא איציק: 14 סיפורים לנוער" (1997), אסופת כתביו לילדים ולנוער, שרובם פורסמו לראשונה ב"משמר לילדים", ומכיל סיפורים מילדותו בנווה צדק. הוצאת ירון גולן, איורים: יעקב גוטרמן.
"סיפורי סלומון השני: סיפורים סוריאליסטיים מהעולם הזה ומהעולם הבא" (2005), מקבץ נוסף של "סיפורי סלומון". הוצאת ברירות, איורים: שמעון ברומט.
