מארג' פירסי
מארג' פירסי (באנגלית: Marge Piercy; נולדה ב-31 במרץ 1936) היא סופרת ומשוררת יהודיה-אמריקאית. ספרה Gone To Soldiers נמנה עם רבי המכר של הניו יורק טיימס[1]. ביוגרפיהפירסי נולדה בדטרויט, מישיגן, לרוברט פירסי וברט ברניס (באנין) פירסי. משפחתה הייתה ממעמד הפועלים והיא הייתה הראשונה במשפחתה שהמשיכה ללימודים גבוהים. את התואר הראשון שלה רכשה באוניברסיטת מישיגן כאשר זכייתה בפרס הופווד לסיפורת ושירה (1957) אפשרה לה לסיים את לימודיה. את לימודי התואר השני סיימה באוניברסיטת נורת'ווסטרן. ספר השירה הראשון שלה פורסם בשנת 1968. פירסי הייתה פעילה בגל השני של הפמיניזם. כמו כן הייתה קול משמעותי בשמאל החדש ובארגון "סטודנטים למען חברה דמוקרטית" שפעל בשנות השישים. נשואה לאירה ווד, והם מתגוררים בוולפליט, מסצ'וסטס. השניים כתבו יחד ספר ומחזה. כתיבתהפירסי כתבה מעל לשבעה עשר קובצי שירה, חמישה עשר רומנים ומחזה. כמו כן הייתה מעורבת בעריכה, הקדמה וכתיבה של ספרי עיון, קובצי מאמרים ואנתולוגיות בנושאי שירה וכתיבת נשים. בכתיבתה היא מתמקדת בנושאים של שינוי חברתי באופן רדיקלי כאשר יש התייחסות חוזרת ונשנית של נושאים פמיניסטיים וחברתיים. הרקע בו היא ממקמת את העלילה משתנה בין ספריה ומאופיין במחקר קפדני ומדוקדק. שתי דוגמאות שמראות את ההתייחסות מעל לזמן הן ספרה "Woman on the Edge of Time", שנכתב בשנת 1976, בו היא מתארת אישה שעושה מסע בזמן לעתיד בו אין ערך למגדר, וכך מתייחסת לרעיון רדיקלי מבחינה פמיניסטית. כמו כן, מתייחסת בספרה המפורסם "Gone to Soldiers" משנת 1987 לחוויתן של הנשים בזמן מלחמת העולם השנייה. ספרה זה זכה להיכנס לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. ספרה "He, She and It" משנת 1991 מתייחס לאגדה של הגולם מפראג מהמאה ה-16 כאשר היא יוצרת דמות המגינה על קהילה יהודית עתידית. ב-2002 יצא ספרה האוטוביוגרפי "Sleeping with Cats". במגזין "הניו ריפבליק"[2] נכתב על הספר:
זהות ופעילות יהודיתפירסי גדלה בבית עם אם יהודייה ואב נוצרי ומגיל צעיר התחבטה בשאלת זהותה. בדטרויט של שנות ילדותה, יהדותה של פירסי הייתה מקור לבידוד והתעמרות והוריה אף הם הביעו דעה חלוקה לגבי זהותה. סבתה מצד האם, חנה, נתנה לה שם יהודי, מרה, וממנה היא ספגה תחושת שייכות לעם היהודי. השואה, בה נספו קרוביה של הסבתא, חידדה את זהותה היהודית כמו גם את ההכרה כי מעורבות פוליטית היא הכרחית[3]. עם מותה של אמה בשנת 1981, ואמירתה את הקדיש, התעורר בה מחדש העניין ביהדותה והיא החלה לכתוב שירה בנושאים יהודיים. שיריה היוו חלק מספר התפילה "חדש ימינו: סידור לשבת ולחג". כמו כן, הייתה חלק מקבוצה שהפיקה את "אור חדש", סידור של "פני אור". היא כתבה בעיתונים יהודיים שונים כמו "תקווה" ו"לילית", ואף ערכה את המדורים הספרותיים של עיתונים אלו במהלך השנים. היא הייתה ממייסדי "חבורת המעיין"[4] בקייפ קוד, ששמה לה למטרה להגביר את הפעילות היהודית, כגון תפילות וחגיגות בר/בת מצווה וכן לימוד השפה העברית. ב-1999 פרסמה את ספרה "The Art of Blessing the Day: Poems with a Jewish Theme" הכולל בתוכו שירים על החיים היהודיים. ספר זה זכה באותה השנה בפרס פטרסון לשירה. פרסים ספרותיים
כתביהרומנים
קובצי שירה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|