מאורעות תל חי היו חלק מפרעות תר"פ – סדרה של התנכלויות והתנפלויות של כנופיות ערבים ובדואים, אשר החלו בסתיו תר"פ 1919, עם נסיגת הכוחות הבריטיים מהאזור, על ארבעת היישובים היהודיים – המושבה מטולה, קיבוץ כפר גלעדי, הקבוצה בתל חי, וקבוצת מייסדי המושב בחמארה, על כפרי הנוצרים, על יחידות הצבא הצרפתי בגליל הצפוני, ויחידות הצבא הבריטי – התקפת הבדואים על צמח ב-24 באפריל 1920, וזאת כחלק מהמאבק של הממלכה הערבית של סוריה לעצמאות. קרב מייסלון, בו הובסו הסורים על ידי כוחות המנדט הצרפתי ובגינו נדחתה עצמאותם ברבע מאה היה למיתוס בן זמנו של מיתוס הקרב בתל חי ומקביל לו בתוכנו.

בשיא המאורעות התחולל ב-1 במרץ 1920 הקרב על תל חי, שהפך לסמל, והסתיים במותם של שמונה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור.^[1] ההתקפות גרמו לנטישה זמנית של ארבעת היישובים, עד סתיו תרפ"א 1920.

תל חי הייתה חצר מוקפת מבנים – נקודת התיישבות יהודית באצבע הגליל, אשר הוקמה על ידי קבוצת חלוצים ב־1916, במקביל להקמת קיבוץ כפר גלעדי. השכנים הבדווים והנוצרים תקפו לא פעם את היהודים וישוביהם. קרקעות תל חי היו אמורות להיות בשליטה צרפתית לפי הסכם סייקס–פיקו, לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית. עם סיום המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, המלכתו של פייסל על הממלכה הערבית של סוריה, והחתירה הצרפתית להפלתו ולהשתלטות על סוריה ולבנון הידרדר מצב הביטחון בשטחי החפיפה, השטח ממנו נסוגו העות'מאנים המובסים, בין שטח הממשל הצבאי הבריטי לאזור ההשפעה הצרפתי, שהיו לשטח הפקר, בהם גם אצבע הגליל.

עם נפילתו מאש הבדווים של שניאור שפושניק, אחד מחלוצי תל חי, ביקש ישראל שוחט, מנהיג ארגון השומר, מיוסף טרומפלדור לעלות לגליל, לבחון את מצבן של ארבע נקודות ההתיישבות ולדווח לו. בשלהי 1919 עלה טרומפלדור למקום ונותר שם עד נפילתו בקרב.

החלוצים בנקודות אלו ביקשו עזרה ממנהיגי היישוב העברי בשל המצב הביטחוני הקשה. עניין זה הובא לדיון בפני הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל בין 21 ל-25 בפברואר 1920. בדיון התגלעה מחלוקת בשאלה, האם לפנות את האזור מהמתיישבים, או לשלוח עזרה בצורת אנשים, ציוד ומזון. זאב ז'בוטינסקי טען בעד פינויים, ואילו חברי מפלגות הציונות הסוציאליסטית, בהם דוד בן-גוריון, יצחק טבנקין ואחרים, התנגדו לכך.^[2][3] לבסוף הוחלט על תגבור האזור ושליחת סיוע לתושבים.

באמצע פברואר הגיעו קצינים מצבאו של פייסל הראשון, מלך עיראק יחד עם האפנדי המקומי והציעו לאנשי היישוב הגנה. אנשי היישוב הודו להם, אך השיבו בשלילה והצהירו על נייטרליות במאבק שבין כוחותיו של פייסל לבין הצרפתים. ב-19 בפברואר תקפו כוחות צרפתיים את הכוחות הערבים שישבו בחלסה, אולם הכוחות הערבים הביסו את הצרפתים ואלו ברחו. בבריחתם הגיעו לכפר גלעדי, ואנשי היישוב ששמרו על נייטרליות מנעו מהם להסתתר ביישובם. כוח ערבי הקיף את תל חי, נציגים מהכוח נכנסו לבדוק שאין צרפתים מסתתרים והכוח הערבי נסוג.

בי"א באדר תר"פ (1 במרץ 1920) הגיעו בדואים בראשות השייח' כאמיל אפנדי לתל-חי, אולם היהודים לא אישרו להם להיכנס. טרומפלדור אישר לבסוף לכאמיל ולכמה מחייליו להיכנס ליישוב, לאחר שטענו כי הם מחפשים צרפתים המתחבאים בו.

במהלך הביקור, בעת ששהה בעליית הגג של המבנה המרכזי בחצר תל-חי (תל-חי הייתה בנויה כחצר ענקית), נתקל כאמיל בדבורה דרכלר עם אקדח בידה. אפנדי ניסה לקחת את האקדח מידיה והיא התנגדה וצעקה לטרומפלדור "אוסיה, לוקחים לי את האקדח" ונפלט כדור. בעקבות הזעקה ולמשמע הירייה היה טרומפלדור בטוח כי הערבים תוקפים את אנשיו, ולכן פקד לפתוח באש על התוקפים. בעוד המגינים היהודים נלחמו נגד הכוחות הערביים מחוץ לשערי החצר, התבצרו כאמיל ואנשיו בעליית הגג והסבו אבדות רבות לכוחות המגן מבפנים. במהלך אחת ההפוגות הצליח כאמיל לסגת מעליית הגג ולחבור שוב לאנשיו. הקרב נמשך עוד מספר שעות אולם לבסוף נהדפו כאמיל ואנשיו ונסוגו. למרות נסיגה זו, האובדן הגדול של האנשים והתחמושת בקרב מגיני תל חי הוביל לנטישתו.

לא ברור אם כוונתו של כאמל הייתה מלכתחילה להערים על טרומפלדור על-מנת להיכנס למבנה ולהפתיע את מגיניו, או שהוא באמת התכוון לבדוק אם קיימת שם נוכחות צרפתית. לפי עדותו של פנחס שניאורסון, במהלך הקרב ניסה כאמל לשכנע אותו שהאש נפתחה מצד היהודים ושהוא בא בכוונות שלום. שניאורסון הסכים לתת לו לסגת מעמדתו ולחזור לאנשיו, אולם הוא לא הצליח לתקשר עם כוח מגן אחר, שהמשיך לירות על כאמל ואנשיו לאורך כל הקרב.

במהלך הקרב רץ טרומפלדור לעזרת יעקב טוקר שעמד ליד השער כדי שלא ייכנסו הבדואים ונפצע אנושות מפגיעת שלושה כדורים. עוד ממגיני תל-חי נהרגו במהלך הקרב: שרה צ'יזיק, דבורה דראכלר, בנימין מונטר, יעקב טוקר וזאב שרף. בסוף נטשו הבדואים את האזור כיוון שידעו שלא יוכלו לכבוש את תל-חי.

לאחר הקרב הגיע הרופא, ד"ר גרשון (ג'ורג') גרי מכפר גלעדי, וטיפל בטרומפלדור ובשאר הפצועים, בהם יצחק קנב (קָניֶיבסקי). על-פי עדויות שונות אמר טרומפלדור לפני מותו דברים בנוסח "לא נורא, כדאי למות בעד ארצנו".^[4] על פי גרסאות אחרות, טרומפלדור אמר: "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" או "לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ ישראל" ורק בהמשך שונה והתקבע הנוסח ל"טוב למות בעד ארצנו".^[5] לעת ערב עזבו מגיני תל-חי, כשלושים במספר, את היישוב, וכעבור זמן קצר ננטש גם כפר גלעדי. תושבי שני היישובים הגיעו ליישוב איילת השחר.

שולמית לסקוב מתארת את גבורתו של טרומפלדור, קור רוחו ותפקודו בקרב תל חי, לאחר פציעתו הקשה: "במשך כל אותו יום שכב טרומפלדור על הרצפה מבלי להטריד איש, כאילו אמר לסלק מתודעת האנשים את העובדה שהוא פצוע קשה וזקוק לטיפול...לא הביעו פניו כאב או צער. מדי פעם היה שואל לנעשה, מבקש לעודד את החברים, מוסר להם את משאלתו שיעמדו בכבוד במערכה"^[6].

מספר שבועות לאחר נטישתם חזרו תושבי תל-חי וכפר גלעדי ליישוביהם והוקמה מצבה לזכר טרומפלדור ושבעת הלוחמים שנהרגו. לאחר שחזרו תושבי היישובים ליישוביהם התנהל ויכוח אצל מי ייקבר טרומפלדור, בכפר גלעדי או בתל-חי. הסכסוך יושב בכך שטרומפלדור נקבר בבית הקברות כפר גלעדי - תל חי, בין תל-חי ובין כפר גלעדי. השביל בו הועברו הפצועים וההרוגים לכפר גלעדי, שוחזר ונקרא "שביל הפצועים". לאורכו מוצבים סלעים ועליהם פרטים על המאורעות. השביל מתחיל בחצר תל חי, מטפס לעבר הכביש, עובר מתחתיו ומסתיים בבית הקברות בכפר גלעדי.

בשנת 1928 החל הפסל, אברהם מלניקוב, אחד הפסלים הבולטים ביותר באותה תקופה, לפסל את אנדרטת "האריה השואג", לזכר הקרב על תל-חי. האנדרטה נחנכה ב-1934 ונבנתה במימון ההסתדרות הכללית, הוועד הלאומי וסר אלפרד מונד (לורד מלצ'ט).

טרומפלדור היה במותו מופת לזרמים שונים בתנועה הציונית. על שמו של טרומפלדור נקרא גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור ותנועת הנוער שהוקמה על ידי זאב ז'בוטינסקי נקראה "בית"ר" – "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור" (השם נועד לאזכר גם את ביתר מעוזו של בר-כוכבא ומכאן הכתיב הלא מקובל). על סיפור תל-חי, חיבר ז'בוטינסקי את שיר תל-חי ואת שיר אסירי עכו.

עמידת הגבורה של טרומפלדור וחבריו בתל-חי הותירה רושם רב בארץ ומחוצה לה. יום למחרת נפילתם בקרב, ב-2 במרץ 1920, פורים, בוטלה צעדת העדלאידע בתל אביב בזמן שאלפים ציפו לה ברחובות. באביב 1920 הקריא אבא חושי בוועידת “השומר הצעיר” בלבוב את השיר שחיבר בנושא "בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי, טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל".^[9] אותה תקופה נכתב, לזכרו של טרומפלדור, גם השיר "קדרו פני השמיים"^[10] ומעט מאוחר יותר "ליל י"א באדר" של אנדה עמיר-פינקרפלד^[11] והשיר "בגליל" ("עלי גבעה שם בגליל") שזכה לנוסחים אחדים.^[12]

גבורת טרומפלדור וקרב תל חי באים באים לידי ביטוי בדברי ברל כצנלסון, במבוא לספר "מאורעות תרצ"ו", שנכתב על ידי ברכה חבס. שם השווה כצנלסון את גבורת המתיישבים מול הטרור הערבי בשנים 1936–1939, לגבורת מגיני תל חי: "דוֹר המצוֹר והבּצרוֹן, אשר קלט חצים ולא נסוֹג, אשר לא הפקיר שוּם נקוּדה ולא נתן לפַנוֹת שוּם מקוֹם ישוּב...דוֹר זה רשאי לוֹמר ליוֹסף טרוּמפּלדוֹר ולאהרן שֶר, אנשי תל-חי: לא בּיישנוּכם. לא ערירים הלכתם"^[13].

תל-חי היא סמל לגבורה גם במאה ה-21. דרומית לתל-חי הוקמה לאחר מלחמת העצמאות העיירה קריית שמונה – לזכר שמונת הנופלים בתל-חי. מדי שנה בי"א באדר מתקיים טקס אזכרה ממלכתי לטרומפלדור וחבריו. בשנת 2021, לציון 101 שנים לנפילתו של טרומפלדור וחבריו נחשף מכתב בכתב ידו של טרומפלדור, בו התריע על המצב הקשה בתל חי.^[14]

מזה עשרות שנים, תנועת הנוער של בית"ר עולה לאתר זה עם אלפי חניכיה כדי להזכיר ולחנך על סיפור הגבורה של טרומפלדור ומגיני תל חי .

במלאת מאה שנים להולדתו של טרומפלדור, כתב עליו פרופ' יגאל עילם: ”לו הייתי מתבקש לנקוב בשמו של אדם אחד, גיבור אמיתי אחד, משכמו ומעלה בכל ההיסטוריה הציונית והיישובית שלנו לא הייתי מהסס: טרומפלדור, זה האיש. המיתולוגיה שלנו לא טעתה בזיהוי. היא בחרה באיש הנכון”.^[15]

הטענה הרווחת בציבור הישראלי אז הייתה שההתיישבות קבעה את גבולות הארץ, כאשר בין היתר משמש קרב תל חי כהוכחה לכך שההיאחזות בקרקע היא שהביאה את המעצמות להכליל את אצבע הגליל בתחומי ארץ ישראל.

אך יש מן החוקרים הטוענים שהשפעת פרשת תל חי הייתה חסרת משמעות בקביעת גבולות הארץ, שנקבעו במשא ומתן בין הבריטים לצרפתים עד לקביעת גבולות המנדט ב-1924. ההיסטוריון של הסכסוך שאול אריאלי מסביר שבפועל, תל חי וכפר גלעדי לא עלו כלל בדיונים על הגבולות. לטענתו אצבע הגליל נכללה בתחומי פלשתינה המנדטורית בשל מטולה, אותה זיהו בריטניה וצרפת עם דן המקראית.^[16] אריאלי מסביר כי גרעין האמת בטענה נוגע אך ורק ביחס להצעת תוכנית החלוקה, שאז נקבעו תחומי החלוקה לפי ההתיישבות בארץ.

ברל כצנלסון חיבר לזכרם תפילת יזכור אשר פורסמה תחילה בכתב העת קונטרס.^[17] היא היוותה את הבסיס לתפילת היזכור של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו

שניאור שפושניק
אהרון שֶר
דבורה דראכלר
בנימין מונטר
זאב (ויליאם) שרף^[18]
שרה צ'יז'יק
(יעקב) טוקר

יוסף טרומפלדור

הנאמנים והאמיצים, אנשי העבודה והשלום, אשר הלכו מאחרי המחרשה ויחרפו נפשם על כבוד ישראל ועל אדמת ישראל.

יזכור ישראל ויתברך בזרעו ויאבל על זיו-העלומים וחמדת-הגבורה וקדושת-הרצון ומסירות-הנפש אשר נספו במערכה הכבדה.

אל ישקוט ואל ינחם ואל יפוג האבל עד בֹּא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה.

• הקרב על תל חי
• זלמן בלחובסקי
• ירחמיאל צימבל

• בן-ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, חלק א, ירושלים: הוצאת הספרייה הציונית שליד ההסתדרות הציונית ומערכות, 1964.
• נקדימון רוגל, תל חי: חזית בלי עורף, תל אביב: הוצאת הדר, 1979.
• מרדכי נאור, "היום שבו נפלה תל-חי, להגן או לעזוב...", "דרך ארץ – עם חי בנופיו", בעריכת עירית זהרוני, קצין חינוך ראשי – "במחנה", משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ה, 1984, עמוד 272–279
• נקדימון רוגל, פרשת תל-חי – תעודות להגנת הגליל העליון בתר"ף (1919–1920 ), ירושלים: הספרייה הציונית, 1994.
• יעל זרובבל, בין "היסטוריה" ל"אגדה": גלגולי תל חי בזיכרון העממי, בתוך רוברט ויסטריך ודוד אוחנה (עורכים), מיתוס וזיכרון: גלגוליה של התודעה הישראלית, הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, ירושלים, 2005
• מרדכי נאור (עורך), איש תל-חי זלמן בלחובסקי: פרשת תל-חי לאחר כתשעים שנה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ט 2009.
• אורי איתיאל, יוסף טרומפלדור, מאי 2020.
• יעל זרובבל, אמיר גולדשטיין, ליאת אושרי (עורכים), תל חי 1920–2020: בין היסטוריה לזיכרון, הוצאת יד יצחק בן צבי והמכון לחקר הציונות וישראל, 2020^[19]

• נקדימון רוגל, ‏השיבה לפינת הצפון, קתדרה 21, אוקטובר 1981, עמ' 154-135
• נקדימון רוגל, ‏השיבה לפינת הצפון (המשך), קתדרה 22, ינואר 1982, עמ' 172-145
• נקדימון רוגל, מה ידע בן-גוריון על תל-חי?, עיונים בתקומת ישראל 1, 1991, עמ' 40-28
• חמישים שנה לקרב על תל חי, 1970, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• תל חי תר"פ, מערכות 18, מרץ 1944
• מידע על מאורעות תל חי בקטלוג הספרייה הלאומית
• הקרב על תל-חי: הספירה לאחור, אתר הארכיון הציוני המרכזי
• ניר מן, "גיבור חידה" (יוסף טרומפלדור), קיבוץ, 9 במרץ 1995, עמ' 12–18
• אניטה שפירא, עד בא יום בו ישוב ישראל וגאל אדמתו השדודה, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2020
• ביצועים לשירים שנכתבו על מאורעות תל חי באתר הספרייה הלאומית
• תמר וולף-מונזון, בַּגָּלִיל, בְּתֵל חַי, טְרוּמְפֶּלְדּוֹר נָפַל: הקרב על המיתוס, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 13 במרץ 2022
• 100 שנה לקרב תל חי, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן