ראשית היישוב באתרה של רצ'יצה היא במאה ה-9 לפני הספירה. רצ'יצה נזכרת בשמה לראשונה בשנת 1213, ובמחצית הראשונה של המאה ה-14 סופחה בידי הדוכסות הגדולה של ליטא. בשנת 1561 הוענקו לרצ'יצה זכויות עיר.
ב-23 באוגוסט 1941 נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו החלו מיד בביצוע מעשי התעללות ורצח ביהודיה, תוך הטלת גזירות שונות עליהם, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב וחובת תשלום סכומי כופר. בתחילת ספטמבר 1941 נרצחו בין 200 ל-300 יהודים מהעיר, לאחר שנאמר להם שהם נלקחים לעבודות כפייה. בד בבד, ביצעו בלארוסים מקומיים מעשי שוד ורצח של שכניהם היהודים.
בסוף נובמבר 1941 רוכזו יהודי העיר הנותרים בגטו מגודר שהוקם בה, אליו צורפו יהודים נוספים מהסביבה. בגטו שררו תנאי צפיפות קשים ביותר, תוך מגורי 40 איש בכל חדר, ויושביו נלקחו מדי יום לעבודות כפייה. כחמישה ימים לאחר כינון הגטו, נרצחו כ-300 מיושביו מחוץ לעיר. עד דצמבר 1941 נרצחו כל יושבי הגטו שבעיר.