המשפט "טוב למות בעד ארצנו" חקוק על אנדרטת האריה השואג לזכר מגיני תל חי (2009)
"טוב למות בעד ארצנו" היא אמרת כנף וסיסמה בתרבות הישראלית, המבוססת על דבריו האחרונים של יוסף טרומפלדור, לפי עדויות רבות של מגינים, שלחמו לצידו, בקרב תל חי. טרומפלדור היה אחד מאנשי המופת והמנהיגים הציוניים בראשית המאה ה-20, ובעקבות מותו בקרב תל חי זכתה הסיסמה לתהודה רבה.
דבריו של יוסף טרומפלדור
טרומפלדור היה לוחם יהודי, חלוץ ומנהיג ציוניסוציאליסטי בולט בתפוצות וביישוב היהודי בארץ בזמנו.
שולמית לסקוב מתארת את גבורתו, קור רוחו ותפקודו בקרב תל חי, לאחר פציעתו הקשה: "במשך כל אותו יום שכב טרומפלדור על הרצפה מבלי להטריד איש, כאילו אמר לסלק מתודעת האנשים את העובדה שהוא פצוע קשה וזקוק לטיפול...לא הביעו פניו כאב או צער. מדי פעם היה שואל לנעשה, מבקש לעודד את החברים, מוסר להם את משאלתו שיעמדו בכבוד במערכה"[1].
עדויות רבות, שהתפרסמו מיד לאחר קרב תל חי, מאמתות את אמרתו של טרומפלדור, בעת הקרב. במכתב של הרצפלד עוד באותו לילה, לחבריו במרכז החקלאי, הוא מספר שכאשר הגיע לתל חי הוא שאל את טרומפלדור כיצד הוא מרגיש, והוא ענה "בלי שום אנחה כל שהיא": "לא נורא, כדאי למות בשביל ארץ-ישראל".[2] גם בעדותו של ד"ר גרי, כפי שנדפסה אחד עשר יום לאחר אירועי תל חי בכתב העת "קונטרס", מספר הרופא כי לאחר שבדק את פצעיו של טרומפלדור שאלו כיצד הוא מרגיש וטרומפלדור ענה: "אין דבר, כדאי למות בעד הארץ".[3] באותו גיליון נדפס גם הספדו של ישעיהו דרז'נר, ממגיני תל חי, שבו כתב: "דבריו האחרונים, בתשובה על השאלה מה שלומו היו: טוב למות בעד המולדת".[4]פנחס שניאורסון שהחליף את טרומפלדור בפיקוד על תל חי אישר גם הוא את נכונות האמרה במאמר שפרסם ב"קונטרס" פחות מחודש לאחר הקרב.[5] פצוע נוסף שנכח ליד טרומפלדור באותה עת סיפר ש"כשהרופא גרי שאל לשלומנו אמר 'טוב למות בעד ארצנו'".[6]
ב-8 במרץ1920, הובאה האמרה "טוב למות בעד ארצנו" בעיתון הארץ, ברשימה לא חתומה שעסקה באירועי תל חי, וכן בהספד מאת ז'בוטינסקי, שהדגיש את המילים שקדמו לאמרה - "אין דבר" - כמייצגות את רוחו של טרומפלדור:[7]
"אלה היו דבריו האחרונים של יוסף תרומפלדור[8] בראותו את צער חבריו בפני הקרבן הגדול הזה: "אין דבר – טוב למות בעד ארצנו". כל מי שהכיר אותו יוכל לשער את בת-הצחוק השקטה, שריחפה על שפתיו באמרו את הדברים האלה. הוא לא היה נתון למילים גבוהות; הרצינות היסודית, העמוקה, שהייתה בנפשו, הורגלה להתבטא במעשים, לא בנוסחאות; וכשהיה מוכרח לפעמים לגלותה באמרי-פיו, היה כמתבייש, וכיסה על דבריו בצעיף של בת-צחוק ובמלת-הקדמה של צנועים: "אין דבר"".
יוסף חיים ברנר במאמרו "תל חי" שהתפרסם בכתב העת "האדמה" שבעריכתו, בחודש אדר תר"ף, עשרה ימים לאחר הקרב,[9] תיאר את טרומפלדור כ"סמל הגבורה הטהורה" ושאל:[10]
היאמר מעתה כל חלש בנו: גיבור אני! – ויהיה לגיבור?
... השמענו שם כולנו את הד הקריאה החרישית-הרוממה של הגיבור כרוּת-הזרוע:
– "טוב למות בעד ארצנו" – ?
טוב! אשרי מי שמת בהכרה זו – ותל-חי למראשותיו.
כרטיס ציר מהקונגרס הציוני הי"ב או הי"ג (1921 או 1923) ועליו דמותו המצוירת של יוסף טרומפלדור ודבריו האחרונים
בנאום שנשא דוד בן-גוריון בעצרת נוער על קברם של טרומפלדור וחבריו באדר תש"ג (1943) על רקע הידיעות הראשונות על מותם של לוחמי מרד גטו ורשה, התייחס לנכונות למוות המובעת במילותיו של טרומפלדור:[11]
"לא למות באנו הנה. לא טוב למות. טוב לחיות. צמאון החיים, אהבה לחיים הביאה לכאן את הצעיר הגִדם מפטרבורג. אהבת חיים גדולה הביאה אותו לארץ הזאת. ואם הוא אמר - והוא אמר את זה ברגע שאדם מביע את האמת העמוקה ביותר, כי הוא אמר את זאת לפני מותו - ״טוב למות בעד ארצנו״, הוא אמר זאת מתוך אהבת החיים. מפני שכדאי לחיות. אבל החיים שאהב היו חיים של בני-חורין. חיים של יהודי גאה שלא יעשו בו מה שעושים עם רבבות יהודים עכשיו בתופת הנאצית. אפשר לחיות חיים שכדאי לחיות, רק אם יודעים למות, למות בגבורה... לא נהיה ראויים לחיים אלה וחיינו לא יהיו חיים, אם כל צעיר וצעירה בתוכנו לא ידעו גם הם, כשיש הצורך, למות. ואנו נקראים להתכונן ולא למות - לחיות אבל גם להילחם".
"כידוע דכמה וכמה מתו עבור הארץ, כמו ששמענו בזמן הפרעות של הערבים, וכמה מן בני ישראל שעמדו לנגדם ומתו על ידיהם אמרו קודם יציאת נשמתם בזה הלשון: אין דבר, טוב למות בעד ארצנו".
— אם הבנים שמחה, הוצאת קול מבשר, ירושלים תשנ"ח, עמוד קכ"א. פרק שני - הפדות והגאולה, אות ט'.
בספרות ובאמנות
המימרה 'טוב למות בעד ארצנו' הוזכרה בכמה מ"שירי תל חי" שנכתבו במהלך השנים ותיארו את תל חי, את הקרב ואת דמותו של יוסף טרומפלדור. בין השאר הוזכרה בשירים "ביום י"א באדר" של אנדה עמיר-פינקרפלד, "אבא בא מהגליל" של פניה ברגשטיין ו"יוסף הגלילי" של שרה לוי-תנאי.[12]
גם בהמנון הלח"י "חיילים אלמונים" שכתב מייסדו אברהם שטרן נרמזה המימרה: "לא גויסנו בשוט כהמון עבדים, / כדי לשפוך בנכר את דמנו./ רצוננו: להיות לעולם בני חורין, / חלומנו: למות בעד ארצנו".
בשלושים שנותיה הראשונות של המדינה צוין יום י"א באדר באופן בולט במערכת החינוך הישראלית.
בעשורים מאוחרים יותר, היו אשר התייחסו לביטוי גם באופן מפקפק, סאטירי או מלגלג. דוגמה אחת לכך היא הסרט "בלוז לחופש הגדול" (1987), המתאר את קורות הקיץ האחרון לפני גיוסם של נערים בתקופת מלחמת ההתשה. אחד השירים המושמעים במהלך החזרות להצגת הסיום של בית-ספרם הוא "טוב למות". ב-1992 הצטלם הזמר אביב גפן, כשעל חזהו הכתובת "טוב למות בעד עצמנו" בצבע אדום נוזל, במסגרת קריאתו להימנע מגיוס לצה"ל.[13] אזכור מאוחר יותר הוא בשיר "גבי ודבי" של להקת ההיפ הופ הישראלית "הדג נחש", בו מצוטט טרומפלדור כאומר "טוב למוחטה על ארצנו", כהד לטענה כי דבריו האחרונים היו קללה ברוסית. בשירו של זאב טנא נעשה שימוש באמרה באופן המתריס כנגד הנוסח המקורי: "טוב לחיות בעד ארצנו".[14]
הדיון הציבורי על אמיתות האמירה
שנים לאחר מכן, היו שהטילו ספק באמיתות אמירת המילים הללו על ידי טרומפלדור לפני מותו, ונוצרה אף גרסה אחרת לפיה כל שפלט טרומפלדור לפני מותו היה קללה ברוסית בעת שנאנק מכאבים. נטען כי האמירה היא המצאה מאוחרת של הממסד הפוליטי והחינוכי, והיא חסרת בסיס היסטורי.[15][16] אחרים הביעו התנגדות למסר העולה מהמילים, בין אם נאמרו ובין אם לא.[17]
בתגובה לטענות אלה, שלא התבססו על אף עדות או ראיה, העידו שוב חבריו של טרומפלדור לקרב, פנחס שניאורסון, זלמן בלחובסקי ונתן זהבי, כי גם הם שמעו את טרומפלדור אומר את הדברים בעברית. בנוסף, העיד מרדכי ברוורמן כי אף על פי שטרומפלדור שירת כקצין בצבא הרוסי: "הוא היה איש עדין, שלא הוציא מילה גסה מימיו". לדבריו, הוא הרבה לחזור על הביטוי "אין דבר" שהיה אחד הביטויים הראשונים שלמד בשפה העברית, וגרסתו של ד"ר גרי היא הנכונה.[18][5]
ההיסטוריונית שולמית לסקוב טענה בביוגרפיה שכתבה על טרומפלדור, כי במרוצת השנים הלך וגדל השימוש של טרומפלדור במילים ומשפטים בעברית, ועל כן אין זה תמוה שדיבר עברית ברגעיו האחרונים. בנוסף, ציינה לסקוב כי ד"ר גרי לא ידע רוסית והשפה המשותפת היחידה שלו עם טרומפלדור הייתה עברית. לסקוב העירה, כי דברים ברוח דומה השמיע טרומפלדור גם בכמה הזדמנויות קודם לנפילתו, במכתביו לאחיו ולארוסתו:[19]
המוות - נפשי איננה שואפת אליו; אך גם הוא, המוות, לא יעז לומר כי אני מפחד מפניו. דע, שאשתדל ללכת לעולם הבא, ככל האפשר בשמחה, תוך הכרה שאני נופל למען הקמת ארץ ישראל עברית חופשית.
לדברי ההיסטוריונית יעל זרובבל, הערעור על האמירה אינו מתבסס על המחקר ההיסטורי שדווקא מאשש את הגרסה המקורית, בנוסח זה או אחר, אלא משקף הלכי רוח ומגמות חברתיות שהשתנו במשך השנים בחברה הישראלית. האמירה שהתקבלה ללא ערעור בתקופה שבה היא תאמה את האידאולוגיה והסנטימנטים הקיבוציים, נתפסה כלא אמינה בשנים שלאחר קום המדינה ובפרט לאחר מלחמת יום כיפור, ומאוחר יותר בעקבות מלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה. המלחמות והפעילות הצבאית שהמשיכו לתבוע חיי אדם יצרו "משבר ערכים" בחברה הישראלית וגרמו לקושי ביכולת להזדהות עם קבלת המוות בסגנון של "טוב למות בעד ארצנו".[15] דברים ברוח דומה כתב גם מאיר אביזוהר כבר ב-1961.[20]
ההיסטוריון מרדכי נאור, שחקר רבות את מאורעות תל חי, הצביע על כך שדבריו האחרונים של טרומפלדור ראו אור לראשונה ב-8 במרץ בעיתונים הארץ בהספדו של זאב ז'בוטינסקי ובדואר היום, בגרסה המוכרת: "טוב למות בעד ארצנו".[21]
המקור הלטיני של האמרה
לטענתו של פרופ' מרדכי גילולה, אמר טרומפלדור את הביטוי בלטינית, כאשר ציטט פסוק באודה השנייה בספר השלישי של האודות מאת המשורר הרומיהורטיוס.[22][23] באודה נאמר: "כמה מתוק ומכובד למות עבור המולדת", או "מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים לָאָדָם, כִּי יָמוּת בְּעַד הַמּוֹלֶדֶת!", לטינית: "dulce et decorum est pro patria mori".[24][25] האמרה מתנוססת עד היום על רבות מהמצבות לזכר הנופלים במלחמת העולם הראשונה.
לקריאה נוספת
מקורות
מחיי יוסף טרומפלדור, קובץ מכתבים וקטעי רשימות, יפו תרפ"ב. מהדורה מורחבת בעריכת מנחם פוזננסקי, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ה
