על כך פירש רש"י: ”אני ה' נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע.” כלומר: אני ה' נאמן לשלם שכר למי שיקיים אזהרה זו (והקודמות לה), ונאמן להיפרע ולהעניש את מי שיעבור עליהן.
ספר החינוך הסביר שטעם המצווה הוא ליצור חברה שיש בה עזרה הדדית, מה שגורם לחברה להיות מלוכדת וחזקה יותר.
הרמב"ם מביא דוגמאות נוספות למצבים שבהם יש לקיים "לא תעמוד על דם רעך":
כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים. או ליסטים באים עליו. או חיה רעה באה עליו. ויכול להצילו הוא בעצמו. או ששכר אחרים להצילו ולא הציל. או ששמע גויים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח, ולא גילה אוזן חברו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חברו, ויכול לפייסו בגלל חברו ולהסיר מה בליבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו
הרמב"ם מציין שלקיום המצווה יכול אדם גם להזעיק אחרים שיצילו.[דרוש מקור]
הרדב"ז נשאל מה יש לעשות במצב שבו ”אמר השלטון לישראל: הנח לי לקצץ (ממך) אבר אחד שאינך מת ממנו, או אמית ישראל חבירך”. לאחר דיון מעמיק מסכם הרדב"ז את תשובתו:
וצריך שמשפטי תורתנו יהיו מסכימים אל השכל והסברא; ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו? הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מידת חסידות, ואשרי חלקו (של) מי שיוכל לעמוד בזה. ואם יש ספק סכנת נפשות - הרי זה חסיד שוטה, דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה
— שו"ת הרדב"ז ח"ג תרכ"ז
נחלקו אם יש חובה להציל גם כאשר משתקפת סכנה מכך למציל: יש פוסקים הסוברים כי על אדם אף להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חברו מסכנה ודאית, אך אחרים חולקים על גישה זו.
הפוסק רבי יעקב עמדין פסק שכאשר בפני רופא ניצב חולה החולה במחלה שיש בה סכנה, ובידי הרופא תרופה בדוקה למחלה זו, חייב הרופא לטפל בחולה, אף אם החולה מתנגד לכך:
ואין משגיחין בו, אם הוא אינו רוצה ביסורין ובוחר מוות מחיים, אלא חותכין לו אפילו אבר שלם, אם הוצרך לכך למלטו ממות, ועושין כל הצריך לפיקוח נפש נגד רצונו של החולה. וכל אדם מוזהר על כך, משום "ולא תעמוד על דם רעך" ואין הדבר תלוי בדעתו של חולה, ואינו נתון ברשותו לאבד עצמו.
— יעב"ץ, מור וקציעה, או"ח, שכח
הלשנה למשטרה בראי ההלכה
בהלכה היהודית התייחסו הפוסקים לנושא הלשנה למשטרה על נהג שאינו זהיר וכתבו שבמידה והתרו באדם והזהירו אותו והוא ממשיך לסכן אחרים- מותר ואף יש מצווה וחובה למסור אותו לרשויות.[1] זאת מדין "לא תעמוד על דם רעך"[2]. וכן פסק הרב עובדיה יוסף לגבי אדם שאינו רואה טוב או סובל ממחלת הנפילה, שמנסה להוציא רישיון נהיגה ברמייה, שמי שיודע ממצבו חייב להודיע זאת לרשויות כדי להציל את הרבים[3].
