קהילת יוצאי איראן בישראל מונה מעל ל־200 אלף יהודים שעלו לישראל מאיראן ואת צאצאיהם.[2]
היסטוריה
היהודים האיראנים הראשונים שעלו לאזור ארץ ישראל בעת המודרנית הגיעו מהעיר שיראז בתקופה העות'מאנית. הם יצאו למסע מפרך משיראז ב-1815 לנמל של בושהר ומשם עלו על ספינה שלקחה אותם לבצרה שבדרום עיראק. משם הם נסעו דרך היבשה לבגדאד ולאחר מכן לדמשק. אלו ששרדו את המסע הקשה התיישבו בצפת ובירושלים, והיו ראשוני קהילת יוצאי איראן בארץ ישראל.
ההגירה לישראל מאיראן המשיכה לגדול בתחילת המאה ה-20. בתקופת המנדט הבריטי המתח האזורי גבר, וכמו גם גילויי האנטישמיות באיראן, אשר הובילו לכך שיהודים רבים באיראן בחרו להגר מהמדינה. בעקבות הקמת מדינת ישראל ב-1948 הייתה עלייה משמעותית מאיראן לישראל אשר נבעה הן מציונות והן והרצון לברוח מהקשיים הכלכליים והרדיפות באיראן. בשנת 1952 כ-30,000 יהודים מאיראן עלו למדינת ישראל במסגרת מבצע כורש.[3]
המהפכה האיראנית של 1979 היוותה נקודת מפנה גדולה עבור האוכלוסייה היהודית באיראן, ובמיוחד לאחר שהרפובליקה האסלאמית החדשה החלה החמירה את גישתה עבור האוכלוסיות הלא-מוסלמיות באיראן. למעלה מ-10,000 יהודים איראנים היגרו לישראל מיד לאחר המהפכה האיראנית, ורבים אחרים נמלטו לארצות הברית או לאירופה לפני שעשו את דרכם בסופו של דבר לישראל.[4] המהפכה האיראנית גם גרמה לעלייה באנטישמיות באיראן, ובמיוחד לאחר הוצאתו להורג של איש העסקים היהודי-איראני הבולט חביב אלקאניאן על ידי שלטונות המהפכה משום שהוא הואשם בבגידה וב"ציונות" בשל קשריו עם ישראל ויהדות התפוצות.[5] הוצאתו להורג שלחה גלי הלם בקהילה היהודית של איראן, אשר גרמה לרבים לבחור לברוח לישראל או למדינות אחרות.
ישראל המשיכה לאורך השנים לעודד את האוכלוסייה היהודית שנותרה באיראן (לפי ההערכות היא מונה פחות מ-9,000 אנשים) לעלות לישראל, בעיקר משום שבישראל הסברה היא שרבים מאותם האנשים הם בפועל בני ערובה של המשטר האיראני. בשנת 2007 אף הציעה ישראל תמריצים כספיים ליהודים באיראן על מנת לעודד אותם להגר לישראל.[6]
למרות המתיחות הפוליטית, ישראל ממשיכה לקיים קשר עם הקהילה היהודית שנותרה באיראן בין ביתר באמצעות שידורי רשת קול ישראל אשר משדרת מדי יום שידורי רדיו לאיראן בשפה הפרסית.[4]
^Ram, Haggai (2008). "Caught Between Orientalism and Aryanism, Exile and Homeland: The Jews of Iran in Zionist/Israeli Imagination". Studies in Culture, Polity, and Identities. 8 (1): 86.
