על פי הסיפור המקראי בספר בראשית, שרה, שידעה שהיא עקרה, נתנה לאברהם את הגר. לאחר שהגר הרתה היא זלזלה בשרה. בעקבות זאת שרה התלוננה לאברהם שיתיר לה לעשות בשפחתה כרצונה. שרה עינתה את הגר, והגר ברחה משרה אל המדבר. במדבר, ליד מעיין, פגשה הגר במלאך שמסר לה נבואה על הולדתו של ישמעאל ועל אופיו:
המלאך מצווה על הגר לקרוא לבן שיוולד בשם ישמעאל ומסביר לה את משמעות שם זה ("שמע ה' אל עוני הגר"). הגר קוראת למקום "באר לחי רואי" ולאל "אל רואי". המלאך מצווה על הגר לחזור אל שרה, והיא עושה כדבריו.
כשאברהם מתבשר על כך שהגר תלד, הוא שואל את האל שמא ישמעאל יהיה יורשו (בראשית, י"ז, י"ח). האל השיב לו ששרה עוד תלד את יצחק, אך הוא מברך גם את ישמעאל ואת שנים עשר הנשיאים שיצאו ממנו (בראשית, כ"ה, ט"ו). ישמעאל נימול בגיל 13 יחד עם כל בני ביתו של אברהם על פי הציווי של האל לאברהם.
לאחר הולדת יצחק, שרה ראתה את ישמעאל מצחק (לפי פירוש רש"י: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים) ביום המשתה לכבוד יצחק. מעשה זה הכעיס אותה, וכדי להבטיח שיצחק יהיה יורשו היחיד של אברהם היא בקשה מאברהם לגרש את הגר וישמעאל. אברהם לא ראה בעין יפה את בקשת שרה, אך במצוות האל שמע לדברי שרה וגרש את הגר וישמעאל.
הגר וישמעאל תעו במדבר באר שבע ונשארו ללא מים. הגר נואשה מחייה ומחייו של ישמעאל. היא השליכה את ישמעאל תחת שיח, וחכתה בבכי, במרחק מה, למותו. האל שמע את בכיו של ישמעאל ופקח את עיני הגר לראות באר. הגר וישמעאל נצלו והתיישבו במדבר פארן.
פרשנים רבים ניסו לפרש את המילה 'מצחק'. חלקם קשרו את הפסוק לפסוק שאחריו, בו שרה מביעה דאגה בקשר לירושה: בעת השמחה הגדולה על הולדתו של יורש לאברהם לעג ישמעאל לשמחה והזכיר לכולם שעל פי חוקי הירושה הבכור מקבל כפליים משאר האחים. פרשנים אחרים מייחסים לישמעאל חטאים של עבודה זרה, גילוי עריות וניסיון לשפיכות דמים (ירי חצים לעבר יצחק).
מצד שני יש השמים דגש על מעמדו הרם של ישמעאל המושווה למעמדו של יצחק: שילוחם של הגר וישמעאל אל מוות כמעט בטוח מושווה לעקידת יצחק. הפרשנים מדגישים את השימוש במילים דומות בשני הסיפורים כגון "וישכם אברהם בבוקר" וביטויים נוספים. גם בסיפורו של ישמעאל ההורה בטוח במותו של ילדו ולבסוף נמצאת הצלה ניסית.
דמותו של ישמעאל היא ביטוי לשפע בלי גבול ולביטחון, סמלים שהופיעו אצל העברים דווקא בהקשרים נשיים. מוצאה של אמו הוא מצרי, וכמו הנילוס המרווה את מצרים כך המעיין והבאר שנמצאו להגר ולישמעאל במדבר. ישמעאל בוכה - והאל שומע. על בסיס שפע זה בנויה האמונה המצרית המתוארת בהמשך התנך: האמונה בכוחו של הטבע וביכולתו לספק את צורכי האדם. בתרבות העברית, לעומת זאת, שפע תלוי במילוי אחר רצונו של האל ובהשתדלות רבה יותר מצד האדם.
העובדה שגם ישמעאל מקבל ברכה מצביעה על משמעותו של ישמעאל עבור האל,יש המשווים שליחתם של הגר וישמעאל אל המדבר כשווה ערך למבחן עקידת יצחק.
כמו כן ניתן לראות גישה נוצרית הפוכה, שהודגשה במיוחד בכתביו של אוגוסטינוס הקדוש. אוגוסטינוס מדגים, על ידי סיפורי בראשית, את עקרון החטא הקדמון שלא מאפשר לכל בני האדם להתקבל על ידי האל. על פי אוגוסטינוס, ישמעאל לא נבחר על ידי האל, נדחה מעליו ואינו שייך לממלכת השמיים בגלל השייכות החזקה שלו לעולם החומרי הפסול.
בתפילת ישראל נושע הנאמרת בחלק מהימים שאומרים בהם סליחות, מופיע הבקשה: "יושעו לעין כל, ואל ימשלו בם רשעים, כלה שעיר וחותנו ויעלו לציון מושיעים. כי אתה רב סליחות ובעל הרחמים", כאשר הכוונה הוא לאדום המכונה שעיר, ולצאצאיו של ישמעאל שהיה חותנו של עשיו אבי אדום. בקשות לחורבן בני ישמעאל מופיעות בתפילות ובפיוטים רבים נוספים.
בתלמוד בבלי[6] נכתב שישמעאל חזר בתשובה בסוף ימיו, דבר שהתבטא בכך שכיבד את יצחק בקבורת אברהם אביהם. יש שקשרו פיסקה זו לכך שכמה מחכמי התנאים נקראו בשם רבי ישמעאל.
משפחתו
אשתו
בספר בראשית מסופר שאמו של ישמעאל, הגר המצרית, לקחה בשבילו אישה מארץ מצרים.
בספר הישר מובא ששמה היה "מריבה". עוד מסופר בספר הישר שמפני שאשתו מריבה הייתה רעה בעיני ישמעאל ובעיני אברהם אביו, ישמעאל גירש אותה והיא חזרה למצרים. במקומה הוא נישא לאישה בשם "מלכית" שמוצאה מארץ כנען.
לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי. תמן והגיע לשם בחצי היום ומצא שם את אשתו של ישמעאל. אמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. אמרה לו: אין לי לחם ולא מים. אמר לה: כשיבא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו: זקן אחד מארץ כנען בא לראותך ואמר חלף מפתן ביתך שאינה טובה לך. וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו את הדברים הללו ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה.
ועוד אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמר לה: היכן הוא ישמעאל? אמרה לו: הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר. אמר לה: תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר. והוציאה לחם ומים ונתנה לו. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה על בנו, ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות. וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר וידע ישמעאל שעד עכשו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים.
בתורה מסופר שלישמעאל היו שנים עשר בנים - נביות, קדר, אדבאל, מבשם, משמע, דומה, משא, חדד, תימא, יטור, נפיש וקדמה. כמו כן, לאחר מכן מסופר שעשיו נשא את בשמת שהייתה גם כן בתו של ישמעאל.
על פי ספר הישר הבנים נחלקים לשתי נשותיו של ישמעאל:
מאשתו הראשונה:
נביות, יש שמזהים אותו כשבט הערבי habaiate, ששכן בספר המדברי של ארץ ישראל, התרגום הארמי מתרגם את שמו "נבט" וכך מזהה אותו עם העם הנבטי. בני נביות הבכור: מיעיד, יסועד, ומעיון.
משא (לפי שיטת הרמב"ם השמות "משמע דומה ומשא" הם לסמל שעם ישראל ישאו את שקרי ישמעאל וכזביו בשמיעה ושתיקה, ותלו את ההערה על כך בשמות בניו: תשמע ודום ושא את זה בלי להגיב). בני משא: מלון, מולה, עבד, ואדון.
פרשני המקרא לאורך השנים תירצו לשם מה מופיעים תולדות ישמעאל בתורה:
לדעת הרלב"ג והרד"ק נכתבו בשביל כבוד אברהם, כדי להודיע את האומות הרבות שיצאו ממנו, על פי הבטחת הקב"ה: ”וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא”. וכן להדגיש שה' קיים את הבטחתו להגר. הרד"ק מוסיף שהסיבה שהביאו את שמותם של בניו היא כדי שידעו ישראל את שמם, ולא יתגרו בהם וייקחו את אדמתם, מכיוון שהיא ניתנה להם מהקב"ה.
הקוראן, בדומה לתורה, מציין שישמעאל הוא בנו של אברהם ואחיו של יצחק, וכי שניהם (ישמעאל ויצחק) נולדו לאברהם בזקנתו[9]. הקוראן מספר כיצד ייסד ישמעאל עם אברהם אביו את בית הכעבה:
סיפור העקדה מוזכר אף הוא בקוראן[10], ובשונה מהתורה, כאן לא מוזכר שם הבן שאברהם עקד. הדעה הרווחת באסלאם היא שהיה זה ישמעאל, אך יש האומרים (בעיקר בזרם השיעי) שהיה זה יצחק (כבתורה).
מוחמד, מייסד האסלאם, טען כי הוא "צאצא של אברהם דרך בנו ישמעאל". הטיעון של מוחמד לייחוס מישמעאל מגיע ממסורת יהודית מתקופת בית שני שזיהתה את העמים הערבים כצאצאיו של ישמעאל;[דרוש מקור] מסורת זו קיבל מוחמד, ככל הנראה, מסיפוריהם של השבטים היהודיים שנדדו בחצי האי ערב.
הפרשנות המקובלת בסונה היא שהוא הבן הנלקח אל העקידה בקוראן. המוסלמים חוגגים את חג הקורבן, כדי לציין את נכונותו של אברהם להקריב את ישמעאל. מסופר כי בנדודיהם במדבר התיישבו ישמעאל והגר במכה, שם באר זמזם הופיעה למענם באורח ניסי.
.jpg)
