מוצאם של היטורים באזור הטרכון שבסוריה של היום, אזור בזלתי הקשה למחיה ולשליטה. משם התפשטו ובשיאה של ממלכתם שלטו על בקעת הלבנון, על חלקים מחופה הצפוני של לבנון וחופה הדרומי של סוריה, ועל חלקים מן הגליל. ד"ר משה הרטל טוען שגם באירופה ניתן למצוא קברים של לוחמים יטורים.
בימי התפוררות הממלכה הסלאוקית, עת קמו ממלכות עצמאיות כממלכת החשמונאים וממלכת הנבטים, הקימו היטורים ממלכה בחלקיה הצפוניים של ארץ ישראל ולבנון. הגבול המשותף לממלכה היטורית והממלכה הנבטית עבר במרכז רמת הגולן של היום. הצבא הרומאי גייס גם הוא את היטורים לשורותיו, משום שנודעו כקשתים מעולים.
שלטונם של היטורים בגליל העליון לא לווה בהתיישבות יטורית. בממצאים הארכאולוגיים מן הגליל אין עדות לנוכחות או התיישבות אתנית כזאת.[2]
יטור נזכר במקרא כאחד מבניו של ישמעאל,[5] וכן כאחד העמים שנלחמו בהם בני ראובן, גד וחצי המנשה בכובשם את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.[6]
יטור מוזכרת כממלכה גם בימי הקיסר טיבריוס, בברית החדשה: "וַיְהִי בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת טִיבַרְיוֹס קֵיסַר וּפוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הֶגְמוֹן בִּיהוּדָה וְהוֹרְדוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־הַגָּלִיל וְאָחִיו פִּילִפּוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־מְדִינוֹת יְטוּר וְטַרְכוֹנָה וְלוּסָנִיָּס שַׂר־רֹבַע עַל־אֲבִילִין".[7]
