ירגזי ביצות[2] (שם מדעי: Poecile palustris) הוא מין של ציפור שיר ממשפחת הירגזיים החי בחורש נשיר, פרדסים וגנים. לפעמים מבקר במתקנים להאכלת ציפורים. ירגזי הביצות הוא עוף קטן באורך 11.5 ס"מ, מוטת כנפיים 18-19.5 ס"מ, ומשקל 10–13 גרם. דומה מאוד לקרובו ירגזי הרים ועד 1897 נחשב למין אחד עם ירגזי הרים.[3]
מאפיינים
ירגזי הביצות הוא עוף קטן באורך 11.5 ס"מ, מוטת כנפיים 18-19.5 ס"מ, ומשקל 10–13 גרם. לירגזי הביצות גוף אפרפר-חום וראש עגול עם כיפה שחורהמבריקה, לחיים בהירות וסנטר שחור. הבטן בצבע בז'.[3] דומה מאוד לירגזי הרים אבל יש לירגזי הביצות ראש קטן יותר.[4] לירגזי 10 אברות יד (הארוכה ביותר היא האמצעית, באורך 58 מ"מ והקצרה ביותר היא הקיצונית, באורך 21.5 מ"מ), 9 אברות אמה (הארוכה ביותר היא הקיצונית, באורך 50 מ"מ, והקצרה ביותר היא הפנימית, באורך 21 מ"מ) ו-12 אברות זנב (הזנב בצורת מניפה סימטרית, כך שהאברות הארוכות ביותר הן הרביעיות מהמרכז, באורך 59 מ"מ, והקצרות ביותר הן הפנימיות, באורך 56.5 מ"מ. הקיצוניות באורך 57 מ"מ), כולן אפורות-חומות.[5] הרגל חומה חיוורת, המקור שחור דק וקצר, והקשתית כהה.[3]
הגוזלים עירומים תחילה ולאחר מכן מכוסים בפלומה אפרפרה בהירה. הפרחון דומה לפרט הבוגר אם כי הכיפה הוא יותר חומה כהה או מפויחת, והגחון חיוור עם גוון אפרפר יותר.[6]
הקריאה הטיפוסית נשמעת כ-"פי-צ'ו" פוצץ, דמוי התעטשות, שמתחיל בצליל גבוה ומסתיים בצליל נמוך יותר. בדומה לקרובו ירגזי הרים, ירגזי הביצות גם כן משמיע קריאה הדומה ל-"צ'ה צ'ה צ'ה", אך קצרה יותר ופחות מאונפפת. השיר הוא קריאה בת הברה או שתיים, שלרוב עולה בגובה הצליל, וחוזרת על עצמה.[7] קריאת האזהרה נשמעת כמו "פיץ - איץ - איץ", אם כי, כאשר הנקבה מאוימת בזמן הקינון, היא תנשוף ואף תתקוף את הפולש,[6] פעולה שהיא מקור שמם העברי (מהמילה רוגז).[8]
התנהגות
ירגזי הביצות הוא ציפור יציבה, שמהרגע שהתיישבה בטריטוריה, היא כמעט ולא תעזוב. צעירים בחודשי חייהם הראשונים משוטטים בלהקות של ציפורים אחרות, אך באביב הבא הם מוצאים טריטוריה. מזג האוויר הקר ושינויים באספקת המזון לא ידועים כגורמים לנדידה במין זה. הם חיים כזוגות בטריטוריה בשטח עד 25 דונם.[9] ירגזי הביצות מתרבה מסוף מרץ עד יוני והוא מונוגמי לכל החיים. הקן בצורת גביע ובנוי מטחב, חומר צמחי, פרווה ונוצות, בחור בעץ או בגדם או בין שורשי עצים. לעיתים רחוקות גם יקנן בחלל בקיר או בחור באדמה. הנקבה מטילה חמש עד עשר ביצים.[10] הדגירה אורכת 14–16 יום, והגוזלים פורחים בגיל 18–21 יום.[6]תוחלת החיים הממוצעת היא כ-2–3 שנים.[6] הפרט הבוגר ביותר שתועד היה בן 11 שנים ו-11 חודשים, בשוודיה.[11]
ירגזי הביצות ניזון בעיקר מחסרי חוליות קטנים וכן מחומר צמחי, כולל פירות וזרעים (בעיקר אגוזי אשור).[10] הוא ניזון מחסרי חוליות בעיקר בקיץ, כשמזון צמחי מקבל חשיבות בחורף.[6] אם הוא מוצא מקור מזון טוב (כמו במתקן האכלה), ייתכן שהירגזי יתחיל לאגור זרעים. ההיפוקמפוס שלהם (החלק במוח שלהם שמתמחה בזיכרון דברים) גדול מזה של הירגזי המצוי.[3] חרקים רכים (בעיקר זחלים) מהווים מקור מזון עיקרי עבור גוזלים (יותר מ–80% מהתזונה) ועכבישים הם מקור מזון חיוני לגוזלים צעירים מאוד.[12]
תפוצה ובית גידול
על אף השם, ירגזי הביצות לא חי בביצות, אלא ביערות נשירים וביער עם שיעור גבוה יחסית של עצים מתים או נרקבים וסבך פתוח באירופה ובמזרח אסיה. הוא נמצא לעיתים קרובות באזורים נרחבים של אלון ואשור, אלנוס, צפצפה, שדר, ערבה ופרונוס ויערות מעורבים, ונראה מדי פעם גם בקצוות מיוערים של מטעים, פארקים וגנים. המין יציב ברובו, אם כי צעירים נודדים למרחקים קצרים לאחר הפריחה.[10] נראה כי כמות השיחים היא גורם חשוב בבחירת טריטוריה עבור ירגזי הביצות.[13]
שימור
הערכות טווח התפוצה (30,100,000 קמ"ר) וגודל האוכלוסייה (10,000,000-21,000,000 פרטים) לא קטנות, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח וקריטריון גודל האוכלוסייה. באירופה, מגמות בין 1980 ל-2013 מראות שאוכלוסיות עברו ירידה מתונה בגודל. למרות העובדה שמגמת האוכלוסייה נמצאת בירידה, הירידה אינה מהירה מספיק כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. כתוצאה מכך, ירגזי הביצות מסווג כמין ללא חשש. לפי הערכה משנת 2015, באירופה מקננים 2,910,000-5,740,000 זוגות, כלומר 5,830,000-11,500,000 פרטים בוגרים.[10] מוערך כי בבריטניה מקננים כ–41,000 זוגות.[3] האוכלוסייה הבריטית הצטמצמה ביותר מ-50% בשנות ה-80, ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21. סיבה אפשרית היא הרס בתי גידול עקב שינויים באוכלוסיית השיחים.[13]
