PROFILPELAJAR.COM

יצחק ארד
	ארד, 2016
	ארד, 2016
לידה	11 בנובמבר 1926; שווינציאן, פולין (כיום ליטא)
פטירה	6 במאי 2021 (בגיל 94)
ענף מדעי	היסטוריה
מקום קבורה	עינת
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
מנחה לדוקטורט	דניאל קארפי
מוסדות	צבא הגנה לישראל; יד ושם; אוניברסיטת תל אביב ;
תרומות עיקריות
	חקר והנצחת השואה

יצחק ארד (11 בנובמבר 1926 – 6 במאי 2021)^[1] היה לוחם במחתרת כנגד הנאצים, איש הפלמ"ח, קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל, היסטוריון ויושב ראש הנהלת יד ושם במשך שנים רבות. נודע במיוחד בשל פעילותו בהנצחת זכר השואה.

קורות חיים

ילדות ונעורים - פרטיזן במלחמת העולם השנייה

יצחק ארד (בצד שמאל למעלה), מרדכי בושקניץ (בצד ימין למעלה) וקבוצת פרטיזנים
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

יצחק ארד נולד בשם יצחק רודניצקי בעיירה שווינציאן בפולין (כיום נמצאת העיירה בליטא) ושם גדל. אביו היה חזן ושר בילדותו בבית הכנסת.

למד בבתי ספר תרבות ויבנה בפולין ובצעירותו היה שייך לתנועת "הנוער הציוני". וורשה בה למד בבית ספר תיכון תחכמוני. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש ורשה בידי הנאצים החליטו הוריו שעדיף לשלוח את ילדיהם חזרה לליטא. בדצמבר 1939 גנבו רחל ויצחק את הגבול ושבו למשפחה בשוויינציאן שבליטא. ביוני 1941, בעקבות מבצע ברברוסה, מצא את עצמו שוב תחת הכיבוש הגרמני. הוא נמלט מאקציה ראשונה ואחר כך עבר, כמו שאר היהודים, לתחומי הגטו בעיר. בהמשך הוא הועסק על ידי הגרמנים במיון נשק שלל סובייטי וארגן קבוצה מחתרתית שגנבה נשק ממחסני הצבא הגרמני. בפברואר 1943 ברחו חברי הקבוצה אל יער נארוץ' והצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטית על שם צ'פאייב באזור וילנה^[2], ובהמשך עבר ליחידה של פרטיזנים ליטאים בגדוד של בריגדת מרקוב. היחידה אליה הצטרף הייתה לא יהודית, וארד התמודד עם האנטישמיות של חבריו לנשק. פרט לחדירה לגטו וילנה באפריל 1943 על מנת להיפגש עם מנהיג המחתרת, אבא קובנר, שהה ארד עם הפרטיזנים עד שחרור האזור על ידי הצבא האדום, כשהוא לוחם כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם בבלארוס, תוך שהוא נושא את הכינוי המחתרתי "טולקה", שליווה אותו גם בשנים שלאחר מכן. בעקבות פעילותו ארד עוטר באות הפרטיזן דרגה א'. בהמשך התגייס ארד לצבא האדום ונלחם בשורותיו עד תום המלחמה, עת עזב את ליטא ועבר עם הבריחה לאיטליה^[3].

הפלמ"ח וצה"ל

בדצמבר 1945 עלה ארד לארץ ישראל במסגרת תנועת ההעפלה, באוניית המעפילים "חנה סנש", והתגורר כדייר משנה אצל המלחין יהודה שרת בקיבוץ יגור. בתחילת שנת 1946 התגייס לקורס טיס של הפלמ"ח וקיבל רישיון טיס בריטי. במקביל הוא הדריך מניסיונו כפרטיזן בקורס קציני חבלה של הפלמ"ח באשדות ובאפיקים. הוא שירת כטייס בתחילת מלחמת העצמאות ובין השאר טס לגוש עציון לאחר ששיירת נבי דניאל הותקפה. הוא היה אמור לצאת לקורס טיס על מטוסי מסרשמיט בצ'כוסלובקיה, אולם לאחר שהתברר כי הוא עיוור צבעים הוא עבר להיות קצין החבלה של חיים לסקוב במבצע נחשון. עם הגדוד החמישי של הפלמ"ח לחם בקרבות בירושלים ולקראת סוף המלחמה השתתף במבצע חורב. בהפוגה בין הקרבות, ביוני 1948, נשא לאישה את חברתו מיכל לבית פינקלשטיין, בת מושב ירקונה, שהכיר במהלך המלחמה.

לאחר המלחמה הוצב תחילה כמפקד פלוגה בחטיבה 7 ולאחר מכן כמפקד גדוד 9. התקדם בסולם הדרגות והתפקידים בחיל השריון והשתלם בבית ספר לפיקוד ומטה. לאחר מבצע סיני נקרא לקבל את הפיקוד על גדוד טנקים 227 M4 שרמן שמפקדו, סא"ל זיוי צפרירי, נפל בקרב רפיח.^[4] שימש מ"מ קצין שריון ראשי, קצין אג"ם של גייסות השריון, סגן מפקד חטיבה, מדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, ראש מה"ד אימונים. בזמן מלחמת ששת הימים שהה בלימודים והיה ללא תפקיד צבאי מוגדר, אך סייע ליצחק חופי בעבודתו כמפקד מחלקת המבצעים במטכ"ל. אחרי המלחמה שימש ראש מטה אוגדת מילואים. הוא עשה תואר ראשון בהיסטוריה ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בנושא השואה^[3] אותו קיבל ביוני 1968^[5].

ביולי 1968^[6] נתמנה לקצין חינוך ראשי, ובכך היה הראשון שהגיע לתפקיד זה מפיקוד ביחידות שדה. בתפקידו התמודד עם המציאות החדשה של המצאות חיילים הרחק ממקומות מגוריהם בעקבות מלחמת ששת הימים והוא נתן עדיפות לדאגה לחינוך ובידור לחיילים קרביים^[7] ולהסברת עמדת ישראל לחיילים העומדים בחזית, תוך הדגשה שהסכסוך הישראלי-ערבי אינו תוצאה של מלחמת ששת הימים אלא מקורו 50 שנה קודם לכן^[8]. בעקבות פנייתו של יגאל אלון אליו לקחת את ניהול יד ושם לידיו, פרש ארד מצה"ל ב-1972 בדרגת תת-אלוף, אך שב לשירות בן שלושה חודשים במהלך מלחמת יום הכיפורים והיה אחראי לאימון לוחמי שריון לפני צאתם לחזית.

קריירה אקדמית, הנצחת השואה

ארד שימש כיושב ראש הנהלת יד ושם בין השנים 1972 ל-1993. גם לאחר פרישתו המשיך לעסוק בענייני המוסד, תוך שהוא נותן ייעוץ ותמיכה אקדמית. מקביל לתפקידו ביד ושם עשה בבית הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג שבאוניברסיטת תל אביב את הדוקטורט שלו בנושא "שואת יהודי וילנה ומאבקם נוכח הכליון". את הדוקטורט, אותו קיבל בשנת תשל"ד 1974 עשה תחת הנחייתו של פרופסור דניאל קארפי. שימש גם כמרצה על היסטוריה יהודית שם.

הוא חקר את מלחמת העולם השנייה ואת השואה, ופרסם ספרים רבים בנושאי השואה, הן כסופר והן כעורך. בין המפעלים החשובים שבהם השתתף, הוצאת האנציקלופדיה של השואה, מחקר מקיף בחמישה כרכים, שיצא לאור בשנת 1990.

בשנת 2004 העניק מוסד יד ושם לארד את "פרס הזיכרון על שם יעקב בוכמן" המוענק מדי שנה לסופרים, אמנים וחוקרים העוסקים בהנצחת השואה. ארד זכה בפרס על ספרו "תולדות השואה - ברית המועצות והשטחים המסופחים".

ב-6 במאי 2021 ארד נפטר בגיל 94, ונקבר בבית הקברות בקיבוץ עינת, לצד אשתו מיכל.

משפחתו

היה נשוי למיכל (1927 - 2015) ולשניים נולדו שני בנים ובת. לבני הזוג 11 נכדים והתגוררו ברמת השרון. נכדתו, עדי, התנדבה לשירות בצה"ל ומשמשת כאישה הראשונה בתפקיד ראש מדור ניווטים ביחידת מגלן.

רדיפה על רקע פעילות בתקופת השואה

בשנת 2008 ביוזמת ארווידאס אנושאוסקאס החלו משטרת ליטא והתובע הכללי של ליטא בחקירה נגד ארד^[9]"בחשד למעורבותו ברצח אזרחים ליטאים במסגרת פעילותו כפרטיזן בתקופת השואה... על פי דרישתם של גורמים מהימין הקיצוני". יד ושם הציג זאת כחלק מ"סימפטום מדאיג של שכתוב ההיסטוריה"^[10]. לאחר כחצי שנה נסגר התיק.

ביבליוגרפיה

בעברית

יצחק ארד, שואת יהודי ברית-המועצות, משואה, 2001, עמ' 9–44
יצחק ארד, וילנה היהודית במאבק ובכליון, הוצאת יד ושם, אונ' תל אביב, וספרית פועלים, תשל"ו 1976.
השואה בתיעוד - מבחר תעודות מקוריות על חורבן יהודי גרמניה, אוסטריה, פולין וברית-המועצות, עורכים יצחק ארד, ישראל גוטמן, אברהם מרגליות. הוצאת יד ושם, 1978.
יצחק ארד, טרבלינקה - אבדן ומרד, הוצאת עם עובד, 1983^[11].
יצחק ארד, "מבצע ריינהארד": מחנות ההשמדה בלז'ץ, סוביבור, טרבלינקה, הוצאת יד ושם, 1985.
האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, עורך ישראל גוטמן, 1990 (חבר מערכת).
יצחק ארד, הפתרון הסופי: התגבשות מזימת ההשמדה ומבצע ריינהארד, משרד החינוך והתרבות, מרכז ההסברה ויד ושם, 1992.
תולדות השואה בתמונות, עורך יצחק ארד, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרית הפועלים, יד ושם, 1992.
יצחק ארד, תולדות השואה, ברית המועצות והשטחים המסופחים, הוצאת יד ושם, 2004.
יצחק ארד "נעורים בלחימה: מגיא החורבן להר-אל" הוצאת מערכות 1978
יצחק ארד, בצל הדגל האדום - יהודי ברית-המועצות בלחימה נגד גרמניה הנאצית, הוצאת משרד הביטחון, יד-ושם ועמותת "יד לשריון", 2008. הספר זיכה אותו בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.
יצחק ארד, חורט בזיכרון: לוחם, שורד, מנציח, הוצאת יד ושם וידיעות ספרים, 2016.
יצחק ארד, זה קרה בפלנטה שלנו: מוסר ודילמות קיומיות בקרב יהודים במציאות השואה, ירושלים וראשון לציון: יד ושם ומשכל, 2020.

באנגלית

כמחבר

The partisan : from the Valley of Death to Mount Zion (1979)
Ghetto in flames : the struggle and destruction of the Jews in Vilna in the Holocaust (1980)
Belzec, Sobibor, Treblinka : the Operation Reinhard death camps (1987)

כעורך

Documents on the Holocaust: selected sources on the destruction of the Jews of Germany and Austria, Poland, and the Soviet Union (1982, rev. 1989, 1999) with Israel Gutman and Abraham Margaliot
The Einsatzgruppen reports: selections from the dispatches of the Nazi Death Squads’ campaign against the Jews July 1941-January 1943 (1989) with Shmuel Krakowski and Shmuel Spector
Pictorial History of the Holocaust (1990)
Ponary diary, 1941-1943 : a bystander’s account of a mass murder, by Kazimierz Sakowicz (2005, from the Polish)

לקריאה נוספת

כמה מן המאמרים שפרסם בכתבי עת שונים:

מפרשת חיים אחת, זכרונות, נדפס בילקוט מורשת, י'ד, תשל'ב 1972.
שוד רכוש היהודים בשטחי ברית-המועצות הכבושים בידי גרמניה הנאצית, נדפס ביד ושם, כ'ט, תשס'א, 2001.
רצח היהודים בליטא תחת הכיבוש הגרמני 1941–1944, נדפס בדפים לחקר השואה, י"ז, תשס"ג 2002.