יחסי איראן–וייטנאם
|
איראן
|
וייטנאם
|
|
|
|
איראן |
וייטנאם
|
שטח (בקילומטר רבוע)
|
1,648,195 |
331,210
|
אוכלוסייה
|
91,995,221 |
101,295,157
|
תמ"ג (במיליוני דולרים)
|
401,505 |
429,717
|
תמ"ג לנפש (בדולרים)
|
4,364 |
4,242
|
משטר
|
רפובליקה אסלאמית |
רפובליקה סוציאליסטית
|
|
|
יחסי איראן–וייטנאם הם היחסים הבילטרליים בין איראן לבין וייטנאם, אשר כוננו רשמית ב-1973. לאיראן יש שגרירות בהאנוי ולווייטנאם שגרירות בטהראן.
היסטוריה
ימי הביניים
סוחרים פרסיים התיישבו באזור וייטנאם במהלך המאה ה-15 והקימו מספר קשרים כלכליים באותה תקופה.
אלכסנדר דה רודס (אנ'), שעיצב את האלפבית הלטיני הווייטנאמי המודרני, נפטר באספהאן, איראן.[1] מאז מותו היה קברו מוקד עלייה לרגל עבור וייטנאמים רבים שראו בו את האב המייסד של האלפבית הווייטנאמי המודרני ומגן המורשת הווייטנאמית.[2] קברו הורחב מאוחר יותר עם כתובות בצרפתית, וייטנאמית, אנגלית ופרסית.
לפני המהפכה האיראנית
היחסים בין וייטנאם לפרס לא היו קיימים בשל מלחמת וייטנאם. פרס הייתה מדינה פרו-מערבית, בעוד וייטנאם הייתה מחולקת בין הצפון הקומוניסטי לדרום הרפובליקני.
לאחר המהפכה
לאחר המהפכה האיראנית, בו עלה האייתוללה רוחאללה ח'ומייני לשלטון במקום מוחמד רזא שאה פהלווי הפרו-מערבי, כוננו היחסים בין איראן לווייטנאם, לאחר איחוד וייטנאם תחת הצפון.
שלושה נשיאים איראנים ביקרו בווייטנאם: אכבר האשמי רפסנג'אני ב-1995, מחמוד אחמדינז'אד ב-2012 וחסן רוחאני ב-2016.[3]
במהלך ביקור רוחאני התחייבו שתי המדינות להגביר את הסחר העתידי ביניהן לשני מיליארד דולר.[3]
ראו גם
הערות שוליים