רונקלי נולד ב-1881 בכפר סוטו איל מונטה (Sotto il Monte), בדוכסותברגמו (Bergamo) (כיום מחוז לומברדיה), שבצפון איטליה. הוא היה הילד ה-4 מתוך 14 ילדיה של משפחת אריסים ענייה, שגרה באותו בית עם משפחת קרובים נוספת. בגיל 11 החל ללמוד בסמינרקתולי וב-1904, בגיל 23 הוסמך ככומר. ב-1915 גויס לצבא האיטלקי ושירת עד סוף מלחמת העולם הראשונה ככומר בחיל הרפואה, בדרגת סמל. לאחר המלחמה התקדם בסולם הדרגות הכנסייתי, ב-1925 מונה על ידי האפיפיור דאז פיוס ה-11 לבישוף וב-1935 מונה לנונציו - שגריר מטעם האפיפיור לטורקיה ויוון, משרה בה שירת עד 1944, עת הועבר לצרפת.
ב-1953 הועלה רונקלי על ידי פיוס ה-12 לדרגת קרדינל ולאחר מותו של פיוס ה-12, ב-1958, הוא נבחר לאפיפיור ה-261, בגיל 77.
בשנת 1962 כינס יוחנן ה-23 את הבישופים של הכנסייה, המכהנים במדינות שונות בעולם, כדי לדון בדרכה של הכנסייה בעידן המודרני. אספה זו, שעבודתה השתרעה על פני שלוש שנים, ידועה בשם "מועצת הוותיקן השנייה". הוא מת טרם סיומה, כחודשיים לאחר סיום האיגרת הסופית שלו.
יחסו ליהדות
רונקלי היה שליח הוותיקן לטורקיה ויוון בזמן השואה ופעל בדרכים שונות להציל אלפי יהודים. בין השאר הוא הציל ממלתעות הנאצים וסייעניהם בסלובקיה מספר רב של ילדים יהודים ומנע גירוש יהודים ממחנה הריכוז סרד שבדרום סלובקיה, למחנות ההשמדה בפולין. הוא הציל יהודים וסרבים כאחד, ממחנה הריכוז הקרואטי יאסנובאץ. סייע לבריחת חלק מיהודי טרנסניסטריה שברומניה ולאחר מכן לחץ על שלטונות המנדט הבריטי לקבל ילדים יהודים שהגיעו משם לאיסטנבול על סיפונה של אניית פליטים. פעל מול בוריס השלישי, מלך בולגריה למען יהודי בולגריה. סייע להצלת יהודים הונגרים על ידי תעודות שהעידו על כך שהמירו כביכול את דתם לנצרות. ולבסוף, הוא לחץ בוותיקן על האפיפיור פיוס ה-12 לסייע להצלת יהודי איטליה.[2][3][4]
לאחר המלחמה רונקלי עשה כל שביכולתו כדי להשפיע על מדינות קתוליות לתמוך בהקמתה של מדינת ישראל.
עם מינויו לכס הקדוש ב-1958, אירח יוחנן ה-23 משלחת של מנהיגי יהדות ארצות הברית בוותיקן, תוך שהוא מקבל אותם במילים: "אני יוסף אחיכם" (כדברי יוסף בן יעקב אבינו לאחיו במצרים. גם שמו היה יוסף - ג'וזפה). בעקבות אמרה זו הופק ב-2001 על ידי "המועצה לשיתוף פעולה בין דתי בישראל" ו"המועצה של הבישופים הקתולים בארצות הברית", סרט בשם זה, המתאר את יחסי היהדות והנצרות לאורך ההיסטוריה.
אירוע מיוחד אחר, אירע סמוך לאחר כניסתו לתפקיד, תוך כדי תפילות "יום שישי הטוב" בוותיקן. אחד המשתתפים, קרא ליהודים, על פי הכתוב בתפילה דאז, "perfidis", שמשמעותו בלטינית "חסרי אמונה", אבל צלצולו דומה למילה האנגלית "perfidious" - "בוגדנים". האפיפיור החדש עצר את הטקס וחזר על התפילה מתחילתה, תוך השמטת המילה הזו ובמאי 1959 הורה על השמטתה מהתפילה באופן רשמי. בתור האפיפיור יוחנן ה–23 הוא דאג לתקן את סידור התפילות של הכנסייה ולהוציא מתוכו כל מילת גנאי כלפי היהודים.
בכנס הבישופים המיוחד "מועצת הוותיקן השנייה", שהחל ב-1962, אחד הנושאים שהעלה יוחנן ה-23 היה יחס הכנסייה ליהדות וליהודים באופן כללי. המסמך שיצא בסופו של דבר מהמועצה הזו, והתייחס לדתות האחרות ובפרט ליהדות, ידוע בשם הלטיני "נוסטרה אטאטה"[5] ("בעתותינו אנו"). מסמך זה, שהתפרסם אמנם רק לאחר מותו, חולל מהפכה ביחסה של הנצרות ליהודים. לראשונה התפרסמה בו הצהרה שפסלה כל טענה שיש לראות את העם היהודי כאשם במותו של ישו. כמו כן, דחתה הצהרת ה”נוסטרה אטאטה” את התפישה שהיהודים נדחו על ידי האל ושהכנסייה באה כדי לתפוס את מקומם. המסמך גינה בצורה נחרצת כל גילוי של אנטישמיות.
יחסו זכה להוקרה מהעם היהודי, והראשון לציון הרב יצחק ניסים נשא אחריו הספד שכותרתו: "אבידה המצערת את כל שוחרי השלום ואהבת האדם, הודעה עם היוודע דבר פטירתו של האפיפיור יוחנן ה-23".[6]
במטרה להכיר בפועלו לשיפור הקשר בין היהודים והיהדות לבין הנוצרים והנצרות הוקמה בישראל ועדה ציבורית מיוחדת, אשר בין השאר ארגנה ב-29 באפריל 2013 יחד עם "יד ושם" כנס מיוחד בירושלים לציון יום השנה החמישים למותו.[7]
ב-27 באפריל2014 הועלה יוחנן ה-23 לדרגת קדוש יחד עם האפיפיור יוחנן פאולוס השני. הכרזתם של שני האפיפיורים לשעבר כקדושים נעשתה בטקס בהשתתפות 800 אלף צופים ובנוכחותם של שני אפיפיורים – פרנציסקוס, האב המכהן, וקודמו, האפיפיור בנדיקטוס ה-16 (שפרש שנה קודם).
^דינה פורת, כרמה בן יוחנן ורות בראודה, עורכות, בעת הזאת: מסמכים ומחקרים על הכנסייה הקתולית והיהודים לנוכח השואה ובעקבותיה, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין, 2015