נולד כ"חנן שפיצר" בכפר פינס. אביו, יוסף, שירת ב"הגנה" תחת שם הקוד "פורת" ומשפחתו אימצה שם זה. כשהיה בן כחצי שנה הצטרפו הוריו לקיבוץ וההתנחלות כפר עציון, שממנו פונה עם שאר ילדי המקום בתחילת מלחמת העצמאות. אביו היה ממארגני השיירות ולכן ניצל מגורלם של רוב הגברים בקיבוץ, שנהרגו על ידי אנשי הלגיון הירדני וערבים נוספים שהשתלטו על המקום.
חנן פורת, יושב קיצוני מימין, בטיול מירושלים לעין גדי, 1967
לאחר מלחמת יום כיפור, היה ממקימי גוש אמונים וההתיישבות ביש"ע ופעיל במפד"ל. שמו זוהה עם פעילות ההתיישבות[4]. באלול התשנ"ח הקים את המכינה הקדם צבאית "אלישע" בחבל יריחו. הוא היה לדמות נערצת על בני נוער רבים ולמורה דרך למחפשים את דרכם לאמונה. דוגמה לכך היא ספרו "את ענת אנכי מבקש", קובץ מכתבים שכתב לאחר מלחמת ששת הימים לנערה חילונית שעברה תהליך של חזרה בתשובה והתכתבה איתו בחיפוש דרכה. המכתבים עוסקים במגוון נושאים בתחומי אמונה, ארץ ישראל, גאולה ועוד.
בפוריםתשנ"ד (1994), זמן קצר לאחר טבח מערת המכפלה, שודר בטלוויזיה קטע שבו צולם בקריית ארבע כשהוא מאחל "פורים שמח". נטען שהמשך הצילום, בו גינה את הטבח באוזני הכתבת רינה מצליח, לא שודר[9][10]. לאורך השנים נטען כלפיו ששמח על הטבח, ואילו הוא אמר שהצגת הצילומים באופן קטוע ומגמתי עשתה עמו עוול גדול[11]. בראיון עמו אמר:
"הכל היה שקר וכזב מתחילה ועד סוף, לא ראיתי בברוך גולדשטיין מגן ומושיע, ראיתי בו רוצח. באתי, ולפי תומי, לפני הכל, אמרתי להם "פורים שמח" כי תמיד אומרים "פורים שמח". אני גם זוכר איך אמרו "פורים שמח" בשעה שנרצח חברי הטוב אלחנן אתאלי הי"ד, כי זו ברכה שאומרים תמיד. באתי להגיד פורים שמח כדי להגיד לאנשים שיתחזקו, אבל מעשיו של גולדשטיין נוראיים בעיני.
בתקופת החתימה על הסכם אוסלו ב' נאבק עם אישים נוספים להשארת קבר רחל בשליטה ישראלית. לפגישתם של פורת ומנחם פרוש עם ראש הממשלה, יצחק רבין, הייתה השפעה מכריעה על החלטתו הסופית של רבין בעניין[12].
בבחירות המקדימות במפד"ל לרשימה לכנסת ה-15 נדחק למקום ה-11, אשר נחשב לא ריאלי, ובעקבות הסכם ואי פרש מהמפד"ל ועבר למפלגת תקומה שהייתה חלק מהאיחוד הלאומי. בבחירות זכתה האיחוד הלאומי רק בארבעה מנדטים ובאוקטובר 1999 פרש פורת מהכנסת, כדי לפנות את מקומו לח"כ צבי הנדל, שפרש עמו מהמפד"ל, על אף שהוצב במקום החמישי (הריאלי) במפד"ל.
הרב פורת היה פעיל בהנהגת "תקומה", ערך את העלון "מעט מן האור" וכתב בו את הטור הראשי. אחד המאפיינים הבולטים של כתיבתו בעלון היה הבאתו של שיר עברי מדי שבוע וחיבורו לתוכן מאמרו על פרשת השבוע[13]. טורים אלו קובצו לסדרת ספרים על חמישה חומשי תורה והגדה של פסח.
בעלון השבועי "מעט מן האור" פרסם הרב פורת כמה שירים בסתר, תחת שם העט "גיא בן אצל". את עובדת היותו מחבר השירים לא גילה לאיש, עד סמוך למותו אז אמר זאת לבני משפחתו, את משמעות השם שבחר לעצמו לא הספיק להסביר והצעה לפיענוח העניין פורסמה לאחר מותו על ידי יהודה עציון, יחד עם התייחסות לתוכן השירים, בעיתון מקור ראשון[14].
הרב פורת נמנה עם מקימי עמותת "אורות חסד" המספקת מוצרי מזון, חשמל ובגדים למעוטי יכולת, ועמד בראשה. בתקופת המאבק בתוכנית ההתנתקות היה מבכירי המתיישבים שנאבקו נגד הפינוי ובתוך כך חיבר תפילה מיוחדת לשלום ההתיישבות בגוש קטיף[15]. עם התחלת השידורים בתחנת הרדיו גלי ישראל, ב-2010, החל להגיש בה תוכנית קבועה.
ב-2011 זכה בפרס מוסקוביץ' לציונות. בדברי הפרס נאמר עליו: "פורת הפך למודל לחיקוי כדמות אשר נוהגת בהתאם להשקפותיו האידאולוגיות"[16]. בה'תשע"א קיבל את 'פרס היצירה היהודית' מאת 'הקתדרה לתורה ולחכמה' בגבעת שמואל[17].
מותו
ב-2010 פורסם כי לקה במחלת הסרטן. בראיון עמו בערוץ 1 אמר שאינו פוחד מהמוות כיוון שאינו מאמין ש"עם המוות כביכול מסתיימים החיים. הם עוברים שינוי, הם עוברים הארה גדולה"[9].
הוא נפטר ממחלתו בו' בתשריתשע"ב, 4 באוקטובר2011. על מצבתו נחקקו לפי בקשתו המילים "בנפשו יביא חלומו", ציטוט שנלקח מתרגומו של נחום סוקולוב לספרו של הרצל 'אלטנוילנד', מילים שנכתבו בהשראת שורה מן הפיוט 'ונתנה תוקף' שבה נאמר "בנפשו יביא לחמו". בספרו כתב הרצל: "אין החלום נבדל כל כך מן המעש כפי שסבורים כמה וכמה מן הבריות. כל מעשה האדם יסודו מחלום וסופו לחלום, ובנפשו יביא חלומו"[18]. בעת הלווייתו של הרב פורת שרו את הניגון ארבע בבות.
_(cropped).jpg)
.jpg)
.JPG)
