על פי המשנה, היה חוני בעל היכולת להביא לכך שתפילותיו תתקיימנה, ובשנת הבצורת הקשה התפלל על ירידת הגשמים ונענה[1]. בתלמוד הבבלי מצוינת גם גדלותו בתורה, ונכתב שהוא היה בעל הסבר בהיר, ושהיה מתרץ כל קושיה שהקשו לו בבית המדרש[2].
על פי המשנה, פנה הציבור אל חוני שיתפלל שיירדו גשמים, חוני שהאמין בכל ליבו שתפילותיו ייענו, אמר לעם להכניס את תנורי הפסחים (תנורי צלייה הנמצאים בחצרות) אל הבית כדי שלא ייהרסו מחמת הגשמים. לאחר שהתפלל ולא נענה, פנה חוני לדרך לא מקובלת, הקיף עצמו במעגל, ונשבע שלא ייצא מתוכו עד שירד הגשם. תחילה ירדו טיפות בלבד, אחר כך גשמי זעף, וחוני דייק את בקשתו שוב ושוב עד שירדו גשמי ברכה. לאחר זמן, ביקשו העם שיתפלל שייפסקו הגשמים, וחוני לא נענה לבקשה, כפי שפתחה המשנה: ”על כל צרה שתבוא על הציבור מתריעים עליה חוץ מרוב גשמים”.
על פי התלמוד הירושלמי, הסיבה שלא נענתה תפילתו של חוני בתחילה היא "לפי שלא בא בענוה"[3], כלומר שלא נהג בענווה כשהיה סמוך ובטוח שייענה, וכשהחל להתחטא ולהתחנן, נענתה תפילתו.
על פי הסכוליון של מגילת תענית, ירידת הגשמים בעקבות תפילת חוני הביאה לקביעת יום טוב באותו התאריך, כ' באדר.
פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: "התפלל וירדו גשמים". התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה (מעגל) ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר (חבקוק ב) "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'". אמר לפניו: "רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". התחילו גשמים מנטפין. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך" אמר: "לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות". ירדו בזעף עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג. אמרו לו תלמידיו: "רבי, ראינוך ולא נמות; כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם". אמר לפניו: "לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה". ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו: "רבי, כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם". אמר להם: "כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה, אף על פי כן הביאו לי פר הודאה" (פר כקרבן תודה על נס ירידת הגשמים לאחר הבצורת. הודאה מלשון וידוי, על עוון בקשת הפסקת הגשמים הנתפסת ככפיית טובה). הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו: "רבש"ע, עמך ישראלשהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהם – אינן יכולין לעמוד, השפעת עליהם טובה – אינן יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם". מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות".
הערכת המעשה
המשנה מסיימת את המעשה בנימת ביקורת מסוימת מצידו של שמעון בן שטח על המעשה, לצד דברי שבח: ”שלח לו שמעון בן שטח אמר לו, צריך אתה לנדות. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר, ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך”[1]. שמעון בן שטח ראה בכך התנהגות שראויה לנידוי, אך לא נידה את חוני שכן לדבריו ניתן לראות את התנהגותו גם כשל בנו האהוב של המלך הנענה לבקשותיו, וכי עליו נאמר הפסוק "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" (ספר משלי, פרק כ"ג, פסוק כ"ה). על פי רש"י, הבעייתיות שבמעשה נובעת מהתמקחות והמשא ומתן עם הקב"ה ("לא כך שאלתי")[4]. המאירי ביאר שהבעיה הייתה ש"אף על פי שראוי להתפלל, אין ראוי לצדיק להחזיק עצמו כל כך בבטוח שיהא מדבר דרך גזירות"[5].
בין החוקרים היו שהעריכו שההסתייגות של שמעון בן שטח נבעה ממאבקו בדומיננטיות של כתות חסידיות קיצוניות ובכתות מאגיות, ומעשה המופת של חוני היה עלול להתפרש שלא כהלכה כמעשה כישוף או מאגיה ולהביא לחיזוק של הלכי רוח כאלה[6].
למרות נימת הביקורת המסויגת, שימש סיפורו של חוני מקור לאמונה בכוחו של הצדיק. על פי התלמוד הבבלי: "תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל? 'ותגזר אומר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור'. ותגזר אומר – אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה"[2]. ומכאן למדו שצדיק גוזר והקב"ה מקיים. תפילתו של חוני נעשתה לסמל לתפילה הבוקעת שערי שמים, ובשלהי תקופת הגאונים אף הכלילו את מעשה חוני בפיוטי הסליחות: "צעקתי הקשב, כצעקת חוני המעגל"[7], "והעונה בתוך מעגל לחוני, בעת נשבע בשמך רב פעלות"[8].
מותו
מעגילה מהתקופה ההלניסטית במוזיאון השומרוני הטוב. ייתכן שכינויו של חוני הוא עקב עבודתו על מכשיר כזה להידוק טיח על גגות ורצפות
באגדות התלמוד
בתלמוד הבבלי[2] מופיעה אגדה באשר למותו של חוני, לפיה כאשר הלך חוני בדרך ראה אדם נוטע חרוב, ושאל אותו מדוע הוא עושה כן, שכן החרוב יישא פרי רק בעוד שבעים שנה. האדם אמר שהוא נוטע את החרובים לדורות הבאים, והוסיף את האמרה המפורסמת: ”כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני”. ישב חוני, התנמנם והתעורר כעבור שבעים שנה. כאשר קם משנתו, מצא את נכדו של אותו אדם כשהוא לוקט מפירות-החרוב. משנכנס לבית המדרש, תירץ חוני כל קושיה שעלתה בבית המדרש. אמרו החכמים שהמאמרים מיושבים וברורים - משל היה פה חוני המעגל, שהיה מיישב ומברר את הדברים בזמנו. כאשר אמר להם כי הוא חוני, איש לא האמין לו, ומרוב צער, התפלל חוני וביקש שימות, ואכן הוא מת. בעקבות כך, טבע רבא את האימרה "או חברותא או מיתותא" (או חבר או מיתה).
לפי התלמוד הירושלמי (תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ג', הלכה ט') מאורע זה אירע לחוני המעגל הקדום, אבי אביו של חוני המעגל, שהתפלל גם הוא על הגשמים, ושבעים השנים שבהן הוא נם, היו שבעים שנות הגלות. הוא נרדם חבוי במערה – שאליה נכנס להתגונן מגשמים – סמוך לחורבן הבית הראשון והקיץ בה, לאחר בניין הבית השני.
לפי נוסח זה, כאשר טען שהוא חוני, אמרו לו שידוע, שכאשר חוני היה נכנס לעזרה בבית המקדש, הייתה העזרה מאירה. נכנס לכן לעזרה והיא אכן האירה, ואז קרא על עצמו את הכתוב בתהילים (פרק קכ"ו, פסוק א'): "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".
"וצדיק אחד חביב-אלוהים, חוניו שמו, שהתפלל פעם לאלוהים בשעת עצירת גשמים שיסיר את הבצורת, ואלוהים שמע לקולו והמטיר, (חוניו זה) התחבא בראותו שהמהומה עומדת בתוקפה. והוא הובא למחנה היהודים והם דרשו ממנו, שכשם שהתפלל והפסיק את הבצורת כך יערוך תפילות נגד אריסטובולוס ובני-סיעתו המורדים. וכשהתנגד וסירב, הכריחו ההמון (לכך). אז עמד בתוכם ואמר: 'אלוהינו מלך העולם, מאחר שאלה העומדים אתי הם עמך והנצורים כוהניך, בבקשה ממך, שלא תשמע את אלו נגד אלו ולא תקיים מה שמבקשים אלו נגד אלו'. (וכשעמד) והתפלל תפילה זו הקיפו אותו הרשעים שביהודים והרגוהו בסקילה. מיד נפרע מהם האלוהים על אכזריותם והטיל עליהם עונש על רצח חוניו... שלח רוח גדולה וחזקה והשמיד את כל תבואת הארץ".[10]
יצחק אייזיק הלוי טען שדבריו אלו של חוני המעגל מייצגים את גישתם של חכמי התורה למלחמה בין האחים שהייתה להתרחק מכל מעורבות בעניין[11].
מתחם קברי התנאים בעלמה מסומן מזה שנים רבות, והוא מהווה עד היום מוקד עלייה לרגל. כיום, לא ידוע היכן ציינו את קבר חוני במתחם ואם בכלל, ונראה כי במאה ה-20 עוד ידעו על מסורת זו, רבי אשר אנשיל גרינוואלד[13], שביקר באזור בשנת 1934 לערך, מציין את קבר חוני במתחם קברי התנאים.
כיום המקום המסורתי אותו נהוג לזהות עם קברו של חוני, הוא בסמוך לחצור הגלילית, במקום שבו היה קיים כפר ערבי בשם פרעם.
ר' שמואל ב"ר שמשון (1210), הראשון לציין את קבר חוני בסמוך לפרעם, ומוסיף כי נקבר עם אשתו ובניו[14]. בספר "ציוני קברים בארץ ישראל"[15] (1440 לערך), מתואר בנוסף קברו של נכדו, אבא חלקיה וכן בית מדרש של חוני. רבי משה באסולה (1521 לערך), מציין לראשונה גם את קברו של חנן הנחבא, נכד נוסף של חוני.
בית המדרש של חוני הנזכר, מופיע רבות בכתבי עולי הרגל עד מחצית המאה ה-19. רבי משה ריישר (1850 לערך), מעיד בספרו "שערי ירושלים", על בית המדרש של חוני שהיה במקום ונחרב.
גם בנוגע לניקוד של הכינוי, המעגל, יש ספקות: בכתבי יד עתיקים של המשנה (למשל בכתב יד קאופמן) מופיע הַמַּעְגָּל, וכיום נהוג לכתוב זאת הַמְּעַגֵּל.
השערות שונות נאמרו בעניין כינויו. רב צמח גאון[16] פירש שנקרא כך על שם עירו[17], ואילו על פי רש"י, חוני המעגל נקרא כך על שם עוגת המעגל שעג. בין החוקרים האחרונים היו ששיערו שנקרא כך על שם מקצועו שהיה יצרן מעגילות, כלי שנועד לסייע בהידוק טיח הגגות[18], או שהיה עוסק בעצמו בתיקון הגגות באמצעות מעגילה[19]. שמעון שרביט סבור שהכינוי אכן קשור למעשה המעגל, ומשער שהקריאה המקורית אינה "חוני הַמְעַגֵּל", אלא "חוני הַמַּעְגָּל" (או הַמַּעֲגָל), כלומר חוני עושה המעגל. השערה זו מבוססת על הניקוד בכתבי יד עתיקים ועל מסורת הקריאה בקרב יהודי מרוקו[20]. על פי השערה זו, הכינוי חוני הַמַּעֲגָל, הוא על שם המעגל שיצר, ואין זה תואר הכולל פעולה או מקצוע. מכיוון שכינויים שכאלה הם יוצאי דופן, נוצרה אי-הבנה, ומתוך ההרגל לכינוי תוארי בני אדם של שם מקצועם החלו לקרוא את המילה כ"הַמְעַגֵּל".
התייחסות ואזכור חוני המעגל שירה העברית
כמה משוררים עסקו בחוני המעגל וביניהם: רחל ("חוני המעגל"), נתן זך ("חוני"), יצחק למדן ("חוני"), יעקב פיכמן ("יקיצת חוני"), אברהם בנד ("חוני", בתוך "הראי בוער באש "), לוי בן אמיתי ("תפילת חוני המעגל"), זרובבל גלעד ("ביום גשם"), דן פגיס ("חוני" בתוך "שהות מאוחרת"), משה שפריר ("חוני" בתוך "משא"), הרצליה רז ("לחוני" בתוך "עיני מיתר"), דב חומסקי ("לעגל מעגל" בתוך "בעט ובעונה"), רינה רעים ("חוני" בתוך "הפוכים במוקד אהבתי"), צפרירה גר ("חוני" בתוך "מאזניים, תשל"ב"), ש.שפרה ("חוני" בתוך "שירי מדבר"), עוזי שביט ("לישון. לישון באור היום" בתוך "כבר בחצי ימיו"), דידי מנוסי ("חוני המעגל הולך לישון ב"ידיעות אחרונות" 23.6.1980), יהודית כפרי ( ("חוני" בתוך "קורנית"), אבא קובנר ("קנטטה לחוני המעגל "בתוך עקד שנתון לשירה, 1982), שלמה טנאי ("חוני המעגל" בתוך "משא").[21]
ורד נעם, "מלחמת האחים החשמונאים", בתוך: טל אילן וורד נעם, בין יוספוס לחז"ל, יד בן צבי, תשע"ז; כרך א - האגדות האבודות של ימי הבית שני, עמ' 318–340 (השוואה בין סיפור חוני אצל יוספוס לבין הסיפורים המקבילים בספרות חז"ל).
^ראו גדליה אלון, תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, א', תל אביב, תשי"ט, עמ' 124. וראו עוד, מעשה חוני המעגל בהלכה ובהשקפה / ד"ר ישראל רוזנסון, באתר www.daat.ac.il. אוטו בץ, "מותו של חוני־חוניו לאור מגילת המקדש מקומראן (הערות לקדמוניות, יד 22–24)", בתוך: אהרן אופנהיימר, אוריאל רפפורט, מנחם שטרן (עורכים), פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני: ספר זיכרון לאברהם שליט, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"א, עמ' 87.
^על זיהוי חוני של קדמוניות היהודים עם חוני המעגל, ראו: אוטו בץ, "מותו של חוני־חוניו לאור מגילת המקדש מקומראן (הערות לקדמוניות, יד 22–24)", בתוך: אהרן אופנהיימר, אוריאל רפפורט, מנחם שטרן (עורכים), פרקים בתולדות ירושלים בימי בית שני: ספר זיכרון לאברהם שליט, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"א, עמ' 86, 88
^יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים (תרגום אברהם שליט), ספר יד, ב, א, 21–25, 28.
