סרט אנימציה קומי משנת 1945 בהשראת סיפור הצליינים הראשונים
מקור המנהג לערוך סעודת חג החל כבר בשנה הראשונה של ההתיישבות החדשה בארצות הברית. המתיישבים הראשונים נתקלו בקשיי התאקלמות רבים; הם לא הצליחו לגדל חיטה ומצבם הכלכלי והבריאותי התדרדר מאוד. רק לאחר שקיבלו עזרה מאמריקאים ילידים החלה התאוששות. בין הילידים שעזרו למתיישבים החדשים ידועים מססואיט וסקוואנטו.
המתיישבים ידעו על חג האסיף היהודי הקדום סוכות, שבו נהגו היהודים לשמוח בתוצרת החקלאית שאספו ולהודות לאלוהים על כך, והחליטו לעשות כדוגמתם ולערוך סעודה חגיגית כהודיה לאל[1]. הסעודה, שהתקיימה ב-8 בספטמבר, כללה את יבולי השנה האופייניים למושבות הראשונות: תירס, דלעת, בטטות ותפוחי אדמה.
עם הזמן התפשט מנהג ארוחת ההודיה לשאר המושבות, עד שב-1863 החליט הנשיא לינקולן להפוך את היום לחג לאומי. לינקולן קורא אותו יום להודיה, תהילה, תשובה ותפילה[2].
לאורך השנים חלו שינויים במועדי החג, ובשנת 1957 נקבע רשמית כי בקנדה יתקיים חג ההודיה ביום שני השני של חודש אוקטובר. התאריך נקבע לזמן זה הואיל וזהו זמן סיום הבשלת היבולים והקציר בקנדה, שעקב שעות האור הארוכות בקיץ מבשילים בה היבולים מוקדם יחסית למדינות דרומיות יותר, וגם עקב הקרבה לתאריך גילוי אמריקה על ידי קולומבוס (12 באוקטובר1492).
מנהגי החג
ארוחת ערב אמריקאית מסורתית לחג ההודיה
סעודת החג מהווה את מוקד החג. זוהי ארוחת ערב גדולה, שמתחילה בשעות אחר הצהריים. אוכלים בה בעיקר תרנגול הודו צלוי, ולכן מכונה החג גם "יום תרנגול ההודו". מעריכים כי כ-45 מיליון תרנגולי הודו נאכלים בארצות הברית ביום זה, אם כי יש הסוברים שהערכות אלה מוגזמות[3].
המאכלים האופייניים לחג מבוססים על רכיבי מזון שהתגלו לאדם הלבן עם גילוי אמריקה ולא היו ידועים בעולם הישן, כגון חמוציות, תירס, פקעות מאכל, וכן יבוליסתיו ויבולים כתומים המזכירים את צבעי הסתיו, כגון דלעת, בטטה, גזר, אפרסקים וכיוצא באלה. זאת אף על פי שהמאכלים הללו (בהם תרנגול ההודו) לא נאכלו בסעודה הראשונה.
מקורה של המסורת במנהגם של אנשי התאחדות ההודו ומועצת הלול והביצים בארצות הברית להעניק מדי שנה תרנגול חי לנשיא, לצורך הגשתו בארוחת חג ההודיה. תחילתו של מנהג זה בימי כהונתו של הנשיא הארי טרומן.
הנשיא הראשון שידוע ששחרר את התרנגול שהוענק לו היה ג'ון קנדי, שעשה זאת באופן ספונטני ולא רשמי כשאמר "בואו פשוט נשמור אותו". הנשיא שהחל את מסורת החנינה הנשיאותית היה ג'ורג' בוש האב. "הוא לא יסיים על שולחן ארוחת הערב של אף אחד, לא הבחור הזה", אמר בוש על התרנגול שהוענק לו ב-1989. מאז העניקו כל נשיאי ארצות הברית חנינות רשמיות לתרנגולים שניתנו להם. החנינה ניתנת בטקס הנערך בגן הוורדים של הבית הלבן, במהלכו נוהגים הנשיאים להשמיע הערות מבודחות.
בטקס החנינה משתתפים בכל שנה שני תרנגולים, למקרה שאחד מהם לא יוכל "למלא את חובותיו", ושניהם זוכים לחנינה. בעבר נשלחו התרנגולים המשוחררים לחווה בווירג'יניה, ולאחר מכן לדיסנילנד או לדיסניוורלד, שם שימשו אורחי כבוד בתהלוכת חג ההודיה. התרנגולים המיועדים לחנינה מאומנים לעמוד ברעשים חזקים ובהבזקי מצלמות כדי שיוכלו להשתתף בטקס. מאחר שהם מגודלים באותם תנאים כמו התרנגולים המיועדים לשחיטה, בדרך כלל הם אינם מאריכים ימים לאחר שחרורם.
יהודים בחג ההודיה
מרבית יהודי ארצות הברית נוהגים לחגוג את חג ההודיה, שכן מבחינתם הוא אינו חג בעל אופי נוצרי אדוק כפי שהיה כשהחלה דרכו. חלק מהרבנים האורתודוקסים מאשרים ליהודים לחגוג את חג ההודיה, אולם ישנם גם רבנים רבים שמתנגדים לכך, משום "חוקות הגויים"[4]. כשנשאל על כך הרב משה פיינשטיין, הוא השיב שאין בעיה הלכתית לציין את חג ההודיה (אם כי ראוי להחמיר), אך יש לאסור את סעודות החג משום חוקות הגויים[5]. לעומתם, היהדות הרפורמית תומכת באופן גורף בחגיגת חג ההודיה[6].
