ויליאם בארקלי קופר (באנגלית: William Barkley Cooper; 16 בדצמבר 1771 – 29 באפריל 1849) היה פוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הפדרליסטית ולאחר מכן המפלגה הוויגית, שכיהן כחבר בית הנבחרים של דלאוור בשנים 1816–1818 ובשנים 1835–1837, וכמושל דלאוור ה-32 בשנים 1841–1845.
ראשית חייו
ויליאם קופר נולד בעיירה לאורל שבמושבת דלאוור, כבנם של אייזק וקומפורט טאוסנד בארקלי קופר. סבו, בארקלי טאוסנד, הגיע ללאורל ב-1768 ממחוז דורצ'סטר שבפרובינציית מרילנד, ובזמן מסוים היה כמעט כל האזור בבעלותו. אביו כיהן כחבר האספה הכללית של דלאוור, היה נציג לוועידה של דלאוור לאשרור חוקת ארצות הברית ב-1787 והיה נציג לוועידת החוקה של דלאוור ב-1792. אחיו, תומאס קופר, כיהן גם הוא כחבר האספה הכללית של דלאוור וכחבר בית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1813–1817.
ב-1795 נשא קופר לאישה את ננסי ג'ונס, ולשניים נולד בן אחד בשם ויליאם. לאחר מות רעייתו, נישא קופר בשנית ב-1816 לנלי וורן, ולאחר מותה הוא נישא בשלישית ב-1828 לג'יין טאוסנד פאלמר. מנישואיו השניים והשלישיים לא נולדו לו ילדים. קופר שירת כלוטננט משנה במיליציה של דלאוור ובהמשך קודם לדרגת קפטן.
קריירה פוליטית
בשנים 1797–1805 כיהן קופר כשופט שלום, ובנוסף, כיהן בשנים 1800–1812 כשריף של מחוז סאסקס. בשנים 1816–1817 הוא היה חבר בית הנבחרים של דלאוור, ושוב בשנים 1835–1837. ב-1817 הוא מונה כשופט בבית המשפט לפניות רגילות של מחוז סאסקס.
ב-1840 נבחר קופר כמושל דלאוור לאחר שניצח בבחירות את וורן ג'פרסון, מועמד המפלגה הדמוקרטית, וכיהן כמושל מ-19 בינואר 1841 ועד 21 בינואר 1845. קופר בלט בפניותיו לאספה הכללית של דלאוור על כך שהחוק הפלילי במדינה מיושן, ובשל כך נדרש ממנו כמושל המדינה להעניק חנינות כדי לאפשר צדק כראוי לאמות המידה של התקופה.
מותו
ויליאם קופר נפטר בביתו שבלאורל ב-27 באפריל 1849. הוא נטמן בבית הקברות המתודיסטי הישן שבעיר. בנו היחיד, ויליאם, יצא לדרום במלחמת האזרחים האמריקאית, ועל פי כמה מקורות, שירת בצבא הקונפדרציה, הוחזק כשבוי לזמן מה בפורט דלאוור, ונמלט ב-1862.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
