סימאון סלבי פנוויל (באנגלית: Simeon Selby Pennewill; 23 ביולי 1867 – 10 בספטמבר 1935) היה פוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כחבר הסנאט של דלאוור בשנים 1899–1907 וכמושל דלאוור ה-53 בשנים 1909–1913.
ראשית חייו
סימאון פנוויל נולד ליד העיירה גרינווד שבדלאוור, כבנם של סימאון ואן קארי פנוויל. אביו היה אחד ממגדלי האפרסקים הגדולים בדלאוור, והחזיק בבעלותו את הקרקע שלימים הפכה לעיר גרינווד. הוא גם היה פעיל במפלגה הרפובליקנית, ושירת במשמר המושל במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. פנוויל הצעיר התחנך באקדמיה של וילימינגטון, כיום וסלי קולג' שבדובר. הוא נשא אישה בשלב מאוחר של חייו, הראשונה הייתה לידיה רייט אלדר, אותה הוא נשא לאישה ב-1920, לאחר כהונתו כמושל, ונישואיו השניים היו ב-1927 לאליזבת הלסי. משתי מערכות נישואים אלו לא נולדו לו ילדים. פנוויל ירש והמשיך להפעיל את מטעי האפרסקים של משפחתו בגרינווד ובברידג'וויל.
קריירה פוליטית
פנוויל נבחר לסנאט של דלאוור וכיהן בו בשנים 1899–1907.
לאחר מכן הוא נבחר כמושל דלאוור לאחר שהביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית רולנד ג. פיינטר, וכיהן בתפקיד מ-19 בינואר 1909 ועד 21 בינואר 1913. כמו קודמו בתפקיד, החל פנוויל כחבר סיעתו של אדיקס במפלגה הרפובליקנית של דלאוור, אך היה מסור לאיחודה מחדש של המפלגה.
באותה תקופה אישרה האספה הכללית של דלאוור את מכירת תעלת צ'ספיק ודלאוור לממשלה הפדרלית, והעבירה את חוק תאגיד השדרה, שהעניקה סמכות חוקית לט. קולמן דו פונט להתחיל לבנות במימון עצמי את הכביש הראשי לאורכה של המדינה.
שיטת הענישה על עמוד הקלון המיושנת של דלאוור קיבלה שוב תשומת לב מביכה ברמה הלאומית. לחץ ציבורי אילץ את פנוויל להפחית את מספר הההצלפות שהוטלו באחד מפסקי הדין, אך נראה היה שלחץ זה רק הגביר את דעת הקהל בעד השימוש בעמוד הקלון. הוא גם החליט על מינוי שנוי במחלוקת של אחיו הבכור, ג'יימס, למשרת נשיא בית המשפט העליון של דלאוור. ג'יימס פנוויל כיהן על כס השיפוט עד למותו 26 שנים לאחר מכן ב-1935. במהלך תקופת כהונתו של פנוויל הפסידה חברת דופונט בתביעת הגבלים עסקיים נגדה ואולצה לפצל את עצמה לחברת הרקולס וחברת אטלס.
מותו
סימאון פנוויל נפטר בדובר ב-10 בספטמבר 1935. הוא נטמן בבית הקברות המתודיסטי שבברידג'וויל.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
.jpg)
