ג'וזף הזלט (באנגלית: Joseph Haslet; 1769 – 20 ביוני 1823) היה בעל מטעים ופוליטיקאי אמריקאי מדלאוור, איש המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן כמושל דלאוור ה-18 וה-24 בשנים 1811–1814, ובחמשת החודשים לפני מותו.
ראשית חייו
ג'וזף הזלט נולד במילפורד שבמושבת דלאוור, כבנם של קולונל ג'ון הזלט ושל ג'מיימה מולסטון ברינקל הזלט. קולונל ג'ון הזלט היה המפקד של הרגימנט של דלאוור בצבא הקוטיננטלי ונהרג בקרב פרינסטון (אנ') בינואר 1777. ג'מיימה הזלט נפטרה חודש לאחר מכן כתוצאה מדלקת בגרון ובריאות. נשיא בית המשפט העליון של דלאוור, ויליאם קילן, היה לאפוטרופוס של ילדי המשפחה, ובהמשך היה ג'וזף לשוליה של שען בוילמינגטון. לאחר שהגיע לפרקו הוא רכש חווה במחוז סאסקס. בתחילה הוא נשא לאישה את מרי דרייפר, ולשניים נולד בן אחד, נתניאל. בהמשך הוא נישא בשנית לרייצ'ל היקמן, ולשניים נולדו לפחות שלושה ילדים.
מושל דלאוור
תקופת כהונתו הראשונה
ב-1804 התמודד הזלט בבחירות למשרת מושל דלאוור, נוצח על ידי המועמד הפדרליסטי נתניאל מיטשל, ונוצח שוב ב-1807 על ידי המועמד הפדרליסטי ג'ורג' טרויט. לבסוף, ב-1810 הוא ניצח בבחירות את המועמד הפדרליסטי דניאל רודני, וכיהן כמושל מ-15 בינואר 1811 ועד 18 בינואר 1814.
מלחמת 1812 הייתה האירוע המרכזי בתקופת כהונתו של הזלט כמושל. הכניסה למלחמה לא זכתה לתמיכה רבה מצידם של הפדרליסטים בדלאוור, אך הזלט היה דמוקרט וקרא לכינוס מיוחד של האספה הכללית של המדינה כדי לגייס מיליציה. בספרו "דמוקרטיה בדלאוור" תיאר קרול הופקר את הזלט באומרו: "'ללא עזרתכם', אמר המושל לרוב של המחוקקים הפדרליסטים, 'העמידה בדרישות תהיה בלתי אפשרית'. המיליציה תהיה מסורבלת, הוא אמר, ללא כלי נשק או ארגון. אך הוא היה בטוח שדלאוור תענה לאתגר. 'במדינה זו לא עומדת על הפרק השאלה אם לכבד את מרותה של ארצות הברית. מדינת דלאוור לעולם לא תהסס לשתף פעולה עם המדינות האחיות שלה בהגנה על הזכויות המשותפות של האומה'".[1] לאחר מכן הצביעה האספה הכללית על הקמת מיליציה של 1,000 איש והקצתה 25,000 דולר לציודם.
בתחילה, היו כמה ניצחונות בזירה הימית, כולל שביית הספינה הבריטית אה"מ פרוליק על ידי קפטן ג'ייקוב ג'ונס מסמירנה. הוא היה גיסו של המושל לשעבר ג'יימס סייקס. על כל פנים, עד פברואר 1813 שלחו הבריטים ציים אל תוך מפרץ דלאוור ומפרץ צ'ספיק. לצורכי הגנה נבנה מחנה על "הסלעים" בוילמינגטון, קפטן קיילב בנט ביצר את ניו קאסל, והאי פי פץ' הועבר לממשלת ארצות הברית לצורך בניית מבצר עליו.
העיר לואס הייתה חשופה לחלוטין, וכמצופה, ספגה נזקים חוזרים ונשנים על ידי הצי הבריטי. הזלט והמיליציה מיהרו להגן על לואס. בשל סירובה לקבל את דרישות הבריטים, הייתה נתונה העיר ליום קשה של הפגזות ב-6 באפריל 1813, כשביום המחרת התרחשה בה נחיתה. ההפגזה גרמה למעשה לנזק מועט. על פי דיווחו של תומאס שארף, "תרנגולת אחת נהרגה וחזיר אחד נפצע", אך יותר מ-300 כדורי תותח נלקחו שלל, כולל 40 או 50 במשקל 32 פאונד.[2] הנחיתה של יום המחרת נהדפה אף היא. עד יוני המשיכו הבריטים לנחות במילפורד ולקחת את כל הנחוץ להם. בינתיים, הצי הבריטי השני הפליג במימי מפרץ צ'ספיק, פשט על האבר דה גרייס, ג'ורג'טאון ופרנצ'טאון שבמרילנד, וגרם לעצביהם של תושבי מחוז ניו קאסל שבדלאוור להיות מתוחים.
תקופת כהונתו השנייה
ב-1822, שמונה שנים לאחר תום תקופת כהונתו הראשונה כמושל, התמודד הזלט שוב בבחירות על משרת המושל וזכה בהפרש קולות קטן אף יותר והביס את המועמד הפדרליסטי ג'יימס בות'. היה זה מסע בחירות מר. הזלט הואשם בהיותו מחזיק עבדים לשעבר, ובהזנחת הגנתה של לואס ב-1813. מנגד, בות' הואשם בהיותו לויאליסט במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית. הזלט היה היחידי מבין מושלי דלאוור במהלך המאה ה-19 שניצח בשתי מערכות בחירות, אך בשתיהן הוא ניצח בהפרש של פחות ממאה קולות. הוא כיהן במשך חמישה חודשים מ-21 בינואר 1823 ועד מותו ב-20 ביוני אותה שנה.
מותו
ג'וזף הזלט נפטר בכפר סיידר קריק שבמחוז סאסקס ב-20 ביוני 1823. בתחילה הוא נטמן בחוותו, אך ב-1917 הועברה קבורתו לבית הקברות אוד פלוז שבמילפורד. ככל הנראה הוא נפטר ללא שהותיר אחריו צאצאים. בנו היחידי, נתניאל, נפטר ב-1812, ואשתו השנייה, רייצ'ל, נפטרה ב-1820. הוא היה הרביעי מבין מושלי דלאוור שנפטר בעת כהונתו.
לא קיים דיוקן ידוע של הזלט.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
