מייקל ניובולד קאסל (באנגלית: Michael Newbold Castle; נולד ב-2 ביולי 1939) הוא פוליטיקאי אמריקאי ממדינת דלאוור, חבר המפלגה הרפובליקנית, שבמהלך קריירתו הפוליטית מילא שורה של תפקידים בדלאוור. בשנים 2011-1993 היה נציג המדינה בבית הנבחרים של ארצות הברית, וקודם לכן שירת כמושלה ה-69 של המדינה בשנים 1985-1992. קאסל החל את דרכו הפוליטית כחבר בית הנבחרים המדינתי של דלאוור, ולאחר מכן נבחר לסנאט של המדינה. בין היתר כיהן גם כסגן המושל בין השנים 1985-1981. פעילותו הציבורית תמה במפח נפש כאשר הפסיד בפריימריז של המפלגה הרפובליקנית לקראת בחירות מיוחדות לסנאט של ארצות הברית ב-2010, בו הפסיד ליקירת תנועת מסיבת התה כריסטין או'דונל.
ביוגרפיה
קאסל נולד בווילמינגטון שבדלאוור, בנם של לואיזה ג'ונסטון (לבית באך) וג'יימס מנדרסון קאסל הבן. אחד מסבי-הסבים של אמו היה הסנאטור ג'ון וו. ג'ונסטון מווירג'יניה, והסבים-רבא של סביו בנג'מין פרנקלין ודניאל קרול, הנמנים בין האבות המייסדים של ארצות הברית. אביו של קאסל היה עורך דין לענייני פטנטים ב"דופונט", חברה כה מרכזית בעיר עד שהיא נודעה זמן רב בווילמינגטון כ"החברה". לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר טאוור היל בשנת 1957, הוא למד במכללת המילטון השוכנת בעיר קלינטון שבמדינת ניו יורק. בשנת 1961 השלים לימודי תואר ראשון בכלכלה במכללת המילטון. ב-1964 קיבל תואר שני במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון הבירה.
לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין של דלאוור, שב קאסל לווילמינגטון והצטרף למשרד עורכי הדין "קונולי, בוב ולודג'", שם עבד כעורך דין חבר (1964–1973) ולאחר מכן כשותף (1973–1975). הוא הצטרף אל המפלגה הרפובליקנית, ובין השנים 1965 ל-1966 היה סגן התובע הכללי של דלאוור. ב-1966 נבחר אל בית הנבחרים של דלאוור. הוא ייצג שם את מחוז הבחירה השישי בשנים 1969-1967 עד שנבחר אל הסנאט של דלאוור, שם ייצג את מחוז הבחירה הראשון בשנים 1977-1969. מ-1975 עד 1976 אף היה מנהיג סיעת המיעוט בסנאט המדינתי.
בשנת 1976 עזב קאסל את בית המחוקקים המדינתי וחזר לעסוק בעריכת דין במשרה מלאה, וייסד משרד משלו עם קרל שְני (לימים הועמד לתפקיד התובע הפדרלי במחוז דלאוור בידי הנשיא ביל קלינטון ב-1999). הוא חזר לפוליטיקה ב-1980, כאשר התבקש בידי מושל דלאוור פיט דו פונט לשמש עמיתו למירוץ. בבחירות הכלליות גבר קאסל על מועמד המפלגה הדמוקרטית תומאס שארפ, ונבחר לתפקיד סגן מושל דלאוור עם 59% מקולות הבוחרים. הוא מילא את התפקיד מינואר 1981 עד ינואר 1985, ובמהלך כהונתו ניהל ועדות בנושאי חינוך ונהיגה בשכרות.
כבן חסותו של המושל הפופולרי דו פונט, קאסל נבחר בקלות למושל דלאוור בבחירות 1984 כאשר גבר על שופט בית המשפט העליון של דלאוור בדימוס, ויליאם ט. קווילן. במהלך מסע הבחירות נמתחה ביקורת על קאסל משל היה צל ריקני של המנטור הפוליטי שלו דו פונט וכל מועמדותו היא ניסיון לשמר את האג'נדה הפוליטית שלו. למרות זאת, ב-1988 נבחר לתקופת כהונה שנייה כאשר ניצח את ג'ייקוב קרשטול הדמוקרטי בפער גדול, והייתה זו הפעם האחרונה בה ניצח רפובליקני בבחירות לתפקיד המושל בדלאוור, נכון ל-2024. קאסל כיהן שתי תקופות כהונה ולקראת סוף הקדנציה השנייה שלו התפטר על מנת להתחיל את כהונתו כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית.
בשנת 1992 היה קאסל מנוע מלהתמודד בשלישית לתפקיד המושל בשל הגבלת כהונה, ובמקום זאת התמודד לבית הנבחרים האמריקאי. באופן אירוני, קאסל כמושל דלאוור נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית במקומו של טום קרפר, וחבר בית הנבחרים קרפר נבחר בתורו לתפקיד המושל במקומו של קאסל. במשך שנותיו בקונגרס נודע קאסל כרפובליקני מתון וליברלי במיוחד; הוא תמך בזכות להפיל ובחוקי בקרת כלי נשק, הביע נגד תיקון פדרלי האוסר על נישואים של זוגות מאותו המין והיה חבר בשורה של ארגונים רפובליקנים ליברליים כגון "ConservAmerica" ו-"Republican Majority for Choice". העיתון הבלתי-מפלגתי "National Journal" אף העניק לו הערכה של 59% שמרן ו-41% ליברלי.
בבחירות 2010 הכריז קאסל כי יתמודד אל הסנאט של ארצות הברית, והיה נחשב למועמד המוביל הן בבחירות המקדימות והן בבחירות הכלליות[1]. במקביל, כריסטין או'דונל (אנ'), שהתמודדה ב-2008 לסנאט מול הסנאטור והמועמד לסגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, הכריזה כי תתמודד בשנית לסנאט האמריקאי מול קאסל. או'דונל נהנתה מתמיכה של תנועת מסיבת התה השמרנית, ותקפה את היותו של קאסל ליברלי ובן לממסד הרפובליקני המדינתי. ההתמודדות בבחירות הכלליות בין קאסל לאו'דונל הייתה מרה ויצרית ונחשבה למאבק בין תנועת מסיבת התה לממסד הרפובליקני הוותיק. על אף שקאסל היה המועמד המוביל לניצחון, או'דונל גברה עליו עם 53% מהקולות, ובבחירות הכלליות הפסידה למועמד הדמוקרטי כריס קונס. בעקבות הפסדו הצורב לאו'דונל עזב קאסל את החיים הפוליטיים ופרש לגמלאות.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
