הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל סאנדנס בינואר 2005. באפריל 2006 יצא לאקרנים, תחילה בתפוצה מוגבלת בשני בתי קולנוע בלבד בארצות הברית, ובהמשך אותה שנה הופץ הסרט לבתי הקולנוע ברחבי העולם.
"הרד קנדי" קיבל ביקורות מעורבות וזכה בתשעה פרסים ובחמש מועמדויות.
הסרט נפתח בהצגת התכתבות בחדר צ'אט באינטרנט, בין היילי סטארק, נערה בת 14 (אליוט פייג'), לבין ג'ף קולבר, צלם בן 32 (פטריק וילסון). שיחתם רוויה ברמיזות מיניות, והיילי נענית להצעת ג'ף להיפגש בבית קפה. פגישתם כוללת מחוות ארוטיות, ומשיחתם עולה שהם מתכתבים בצ'אט כבר שלושה שבועות, וג'ף מצלם דוגמניות לפרנסתו, רובן קטינות. על הקיר ליד שולחן בית הקפה תלויה מודעה עם תמונת נערה נעדרת בשם דונה מָאוּאֶר (ארין קראפט).
היילי משכנעת את ג'ף לקחת אותה לביתו לשמוע הקלטה פיראטית של הופעת להקת גולדפראפ. על קירות הדירה תלויות תמונות דוגמניות שג'ף צילם, בהן תמונה של בחורה בשם ג'נל (ג'ניפר הולמס/אודסה ריי), בציון התאריך 19 במרץ (בשיטת הרישום האמריקאית: 3/19). ג'ף מסביר שהוא לא שוכב עם דוגמניות, מלבד ג'נל שהייתה בת זוגו הראשונה, והייתה מאז לדוגמנית ידועה. היילי מכינה לשניהם סקרודרייבר (היא מסבירה שחינכו אותה לא לשתות משקאות שלא ערבבה בעצמה) ומבקשת מג'ף לצלמה, אך בעודו מנסה לצלם, הוא מסתחרר ומתעלף.
כשג'ף חוזר להכרה, הוא יושב קשור לכיסא משרדי, והחזות התמימה של היילי משתנה והופכת למרושעת. היא מסבירה שמהלה סם הרדמה במשקה שלו, ומאשימה אותו שהוא פדופיל ואנס, לאחר שעקבה אחר התנהלותו בשלושה חדרי צ'אט שונים. ג'ף מכחיש את ההאשמות וטוען שכוונותיו היו תמימות. היילי סורקת את הבית ואת המחשב של ג'ף בחיפוש אחר חומרים מפלילים, ומוצאת חבילת מכתבים מג'נל, מהם עולה שג'נל רצתה להיפרד מג'ף, והוא התקשה לוותר עליה. מהמכתבים היא דולה פרטים על ג'נל, ששם משפחתה הוא רוג'רס. אחר כך היא מוצאת אקדח וכספת מוסתרת, ומצליחה לפתוח את הכספת לאחר שניחשה שהצירוף כולל את התאריך הקשור לג'נל. היילי מגלה בכספת תמונות "חולניות" כהגדרתה, וכן תמונה של הנערה הנעדרת דונה מאואר שג'ף צילם על רקע אותו בית קפה שבו פגש את היילי. ג'ף מכחיש כל קשר להיעלמותה של דונה, ומצליח לתקוף פיזית את היילי ולהגיע לאקדח כשהוא קשור עדיין לכסא. הם נאבקים, היילי מצליחה לחנוק אותו בעזרת ניילון נצמד, הוא מאבד הכרה שנית והאקדח נשמט מידו.
ג'ף מתעורר קשור לשולחן מתכת במטבח כשפלג גופו התחתון עירום. היילי מניחה שקית קרח על חלציו ומסבירה שהיא עומדת לסרס אותו. עד שאזור הניתוח יהיה מוכן, היא עולה לגג ובודקת דבר מה, והשכנה בחצר הסמוכה רואה אותה. כאשר היא חוזרת אל תוך הבית, כדי להניא אותה מלפגוע בו, ג'ף מאיים ומנסה לשחד אותה, וכדי לעורר את רחמיה, הוא מספר לה שהסטייה שלו נובעת מאירוע שהתרחש כאשר ביקר בבית דודתו בהיותו ילד בן 10, ובת הדודה בת הארבע קפצה עליו מהאמבטיה, וכשהדודה נכנסה ומצאה את הילדה העירומה שוכבת עליו, היא החזיקה אותו מעל כירה בוערת ואיימה לשרוף את אשכיו. היילי דוחה את כל דבריו על הסף ומבצעת את הניתוח על פי הוראות של ספר רפואה שהחזיקה בתיקה, ואחר כך הולכת למקלחת תוך שהיא מבטיחה לג'ף לצאת מחייו. ג'ף מצליח להשתחרר ומגלה שהיילי לא ביצעה את הניתוח למעשה, אלא רק העמידה פנים. הוא פונה למקלחת כשאזמל המנתחים שלה בידו. להפתעתו המקלחת ריקה, והיילי תוקפת אותו מאחור בעזרת שוקר חשמלי. הוא שוב מאבד הכרה, ואז היילי מזייפת הודעת התאבדות בשמו, מתקשרת לג'נל, מתחזה לשוטרת ומבקשת ממנה לבוא מיד לביתו של ג'ף. אחר כך היא מעמידה אותו על כיסא במטבח, כורכת לולאת חבל על צווארו ומציעה לג'ף "עסקה": אם יתאבד, היא תשמיד את הראיות לפשעיו, ואם יסרב להצעה - היא תחשוף את סודותיו. את חילופי הדברים מפריעה השכנה ג'ודי טוקודה (סנדרה או) שהסתקרנה למראה היילי המהלכת על הגג, ובאה למסור עוגיות מעשה ידי בנות הצופים, שג'ף קונה דרך קבע. היילי מזדהה כאחייניתו של ג'ף, והשכנה החשדנית עוזבת. ג'ף אומר להיילי שהיא לא תתחמק מעונש, והיא עונה באירוניה שבנסיבות הנתונות היא לכל היותר תקבל עבודות שירות, תספר את סיפורה וג'ודי פוסטרתביים את העיבוד הקולנועי. ג'ף מצליח שוב להיחלץ מהכפיתה, הם נאבקים אך היילי בורחת ומפתה אותו לרדוף אחריה אל הגג, שם קשרה לארובה את החבל עם הלולאה. היא מאיימת עליו עם האקדח שלו ומזהירה אותו שג'נל בדרך, ואז היא תרוץ לזרועות ג'נל ותעמיד פנים שג'ף אנס אותה.
לבסוף ג'ף מודה שהיה מעורב ברצח דונה מאואר. לדבריו, הוא רק צפה בשותפו לפשע אונס ורוצח אותה, אך לא נטל חלק במעשה. הוא מבטיח למסור לה את שם הרוצח אם תחוס על חייו, ולהפתעתו, היילי עונה: "אני כבר יודעת את השם. ארון אמר לי שאתה ביצעת את הפשע, לפני שהתאבד", ורומזת לכך שאילצה גם את השותף לפשע להתאבד. ג'נל מגיעה אל הבית, והיילי דוחקת בג'ף להתאבד בתלייה בטרם ייחשפו מעשיו, ומבטיחה להשמיד את כל הראיות. ג'ף המובס מניח להיילי לכרוך את החבל על צוואר וקופץ מהגג, ואז היילי משלימה את המשפט הקודם שלה במילים "או לא".
בסצנת הסיום, היילי עוזבת את הזירה והולכת לאורך הרחוב לבושה בברדס האדום שאותו לבשה בסצנת הפגישה בבית הקפה.
כינויים בצ'אט
בצ'אט הפותח את הסרט, היילי וג'ף משתמשים בכינויים:
כינויה של היילי הוא Thonggrrrl14. המספר 14 הוא גילה, ואילו צירוף האותיות הוא וריאציה של השם Thong Girl[4], כינוי של דמות קומיקס שנוצרה על ידי הסופר והקולנוען גלן וייס, גיבורת-על הלוחמת בפשע כשהיא לובשת חוטיני(אנ'). גם ג'ף, כאשר הם יוצאים מבית הקפה בדרכם אל ביתו, מכנה את היילי בחיבה "נערת החוטיני" כרמז לדמות מהקומיקס.
כינויו של ג'ף הוא Lensman319. תרגום הצירוף Lensman לעברית הוא: איש העדשה, כינוי המרמז על היותו צלם, וכפי שמתברר בסרט, 319 היא וריאציה של התאריך הקשור לג'נל רוג'רס.
המפיק ריצ'רד היגינס סיפר שאת ההשראה לסרט שאב מסיפור שהוצג בסדרת האקטואליה הטלוויזיונית20/20 (אנ'), אודות נערותיפניות שפיתו גברים מבוגרים שנחשדו בניצול ילדים, להגיע למקום מפגש לפי בחירתם, שם הותקפו על ידי כנופיית נערות שהכו ושדדו אותם. לדברי היגינס, הסיפור גרם לו לתהות: מה אם התוקף הצפוי איננו כזה, אלא דווקא מי שאמורה להיות הקרבן?[8][9].
לאור העובדה שהסוגיות שעולות בסרט שנויות במחלוקת מטבען, ההפקה שאפה לקיים תקציב נמוך של $950,000 כדי לצמצם ככל שניתן את התערבות החברה המפיצה. לכן, הסרט צולם תוך 18 יום אחרי חמישה ימי חזרות בלבד[8][10]. רוב הסצנות צולמו ברצף כרונולוגי על במה אקוסטית, ובקירות הבית הותקנו דלתות צונחות כדי שהמצלמה תמקד את הצופים רק במה שהם אמורים לראות. לצילום מחוץ לבית ועל הגג שימש ביתו של מתאם הפעלולים של הסרט, אריק ברנן[10][8][11][12].
מכיוון שעד סרט זה, סלייד התמחה בפרסומות וקליפים[13][14], הוא ייחס חשיבות לאפקטים של גוונים ותאורה, ואלה בוצעו כחלק מתהליך הדיגיטציה של הסרט בשלב הפוסט-פרודקשן, בידי איש האפקטים החזותייםז'אן-קלמנט סורט, מומחה בעיצוב צבעים דיגיטלי (קולוריסט). זה היה אחד הסרטים הראשונים שבהם ניתן לקולוריסט קרדיט בכתוביות הפתיחה, ולא בסיום כמקובל[14].
סרטון כתוביות הפתיחה הופק על ידי אולפן MOMOCO בלונדון, שמעצב כותרות לפרסומות. המעצב ניק בנס הסביר שהריבוע האדום ש"מחפש" את הכתוביות בתוך צורות גאומטריות לבנות בין קווים אפורים, מהווה הפשטה של הסצנה שבה היילי מחפשת בביתו של ג'ף ראיות מפלילות, והריבוע נע באיטיות כביטוי של אהדה למצבה הפסיכוטי של היילי, ומשקף את הסגנון המינימליסטי של הסרט[15]. הצורות הגאומטריות התבססו בחלקן על הארכיטקטורה של ביתו של המפיק ריצ'רד היגינס. זאת מכיוון שהבית נבחר כחלופה אם לא היה נמצא תקציב למימון במה אקוסטית[10].
היבטים מסוימים בעלילה מעורפלים בכוונה תחילה. כך, אין פרטים על הרקע של היילי וג'ף, לא מתברר מה בדיוק קרה לדונה מאואר, ולא ידוע מה מצאה ג'נל כאשר הגיעה לבית, מכיוון שמהגרסה הסופית של הסרט נחתכה סצנה שבה היא מוצאת את גופתו של ג'ף תלויה מהגג[10].
רבים סברו שהברדס האדום בסצנות הפגישה והסיום מהווה הרמז לסיפור כיפה אדומה והזאב הרע, אולם סלייד הסביר שבשל תקציב ההלבשה המצומצם השתמשו בברדס הפרטי של פייג', שצבעו כתום, אך הצבע שונה בשלב הפוסט-פרודקשן משיקולי התאמת גוונים, והדמיון לכיפה אדומה מקרי[16][17][18].
הפצה
"הרד קנדי" הוקרן בהצגת בכורה כסרט חצות במסגרת פסטיבל "סאנדנס" בינואר 2005, וחברת Lions Gate רכשה את זכויות ההפצה תמורת 4 מיליון דולר[19]. ב-1 באפריל2006 הסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים בפלורידה, ב-14 בחודש יצא להקרנה מצומצמת בשני בתי קולנוע בלוס אנג'לס ובניו יורק, וב-28 בחודש – לקהל הרחב בארצות הברית וקנדה[19][20].
ב-5 באוקטובר2010 הופצה גרסת הבלו-ריי, אשר בנוסף לפרק בן 51 דקות המתעד את עשיית הסרט, היא כוללת שש סצנות שלא נכללו בגרסה הקולנועית. בין היתר, סצנות אלה כוללות גרסאות רחבות יותר של סצנת ההתכתבות הפותחת, והסצנה שבה היילי קוראת בקול את מכתבה של ג'נל לג'ף. כמו כן, סצנה שבה היילי מתקשרת הביתה, וסצנה שבה היא חוקרת את ג'ף לגבי גורלה של דונה מאואר, שתיהן הוצאו מהגרסה הקולנועית[21].
הכנסות
בסוף שבוע הבכורה המצומצמת, הסרט הכניס $58,049. ההכנסות בארצות הברית הגיעו ל-$1,024,640 ובשאר המדינות ל-$5,997,569, נתונים שהעמידו את סך כל ההכנסות על 7,022,209 דולר[19][22].
ביקורות
באתר Rotten Tomatoes דורג הסרט על ידי מבקרי הקולנוע בציון 6.4 מתוך 10 לאחר שקלול של 141 ביקורות, וסיכום הביקורות היה שעל-אף היותו מטריד ושנוי במחלוקת, "הרד קנדי" מרתק בתכלית וכתוב היטב, עם הופעות חזקות של השחקנים הראשיים, במיוחד זו של אליוט פייג' שהיה פנים חדשות בקולנוע, והסרט נשאר עם הצופים הרבה אחרי שיצאו מהאולם[23]. באתר Metacritic קיבל ביקורות מעורבות או ממוצעות, וציון 5.8 על בסיס 30 ביקורות, ואילו גולשי האתר דרגו אותו 8.1 מתוך 10[24].
ג'ון גראסי ראה את "הרד קנדי" כתוצר של האווירה בארצות הברית אחרי פיגועי 11 בספטמבר, וכאלגוריה למשבר האמונה שנתן לגיטימציה לעינויאסירים תוך ויתור על דמוקרטיה ליברלית והליך משפטי הוגן. לדבריו, כאשר עינויים הופכים לנורמה מקובלת, נחצה רף מוסרי. גראסי ציין שהיילי מייצגת רעיון אכזרי ומפגינה חזות שאי אפשר לראות מאחוריה אדם אמיתי. כך, הסרט משאיר לקהל הצופים את הברירה הנפסדת בין פדופיל חסר אונים לבין נערה מתבגרתסאדיסטית[25].
רוג'ר איברט כתב שמדובר בסרט מרשים ואפקטיבי שנע בין סרט נקמה לבין תסריט פורנוגרפי ללא עירום שבו אשה דומיננטית מענה גבר, תוך משחק יוצא מן הכלל של שני השחקנים הראשיים[26]. לדעתו של ויל לאריק, פייג' ווילסון ראויים לפרס אוסקר על שהם מצליחים לכבוש את לב הקהל בתוך אתר שכולל רק כמה חדרים, ללא סיוע של דמויות נוספות וללא אפקטים מיוחדים[27].
בצד הביקורות השליליות, מנולה דארגיס כתבה בניו יורק טיימס שמדובר בלא יותר מסרט ניצול יומרני ולא-קוהרנטי מבחינה ויזואלית, ואף שהיילי טוענת שברצונה לעשות צדק, היא מתגלה אך כבת דמותן השטנית של ואלרי סולאנס ולורנה בוביט[28]. המבקר ג'ונתן טומפסון טען שהדמויות מגוחכות, והוא היה מעדיף למחות את הסרט מזכרונו[29].
בישראל, ליטל אבזון כתבה שמדובר באחת מפנטזיות הנקמה המוצלחות של העשור הראשון של המאה, הסרט מצולם מדהים ומטריד כאחד וקשה לצפות בו בלי לשבת על קצה המושב[30]. אהרן קשלס ואורי שחורי כתבו באתר ynet שאלמלא השליש האחרון והמאכזב, הסרט היה הופך למותחן המושלם של שנת 2006. הם מציינים שדייוויד סלייד יוצר קולנוע הנשען על מלאכת ההסתרה מבחינת התסריט והצילום, ומהקהל נמנעת התמונה הכוללת. על המסך מתקבלת התנצחות פסיכולוגית בין טורף וטרפו, כך שהיצירה נסמכת בראש וראשונה על יכולת המשחק המופלאה של וילסון ופייג'[31].
פרסים ומועמדויות
"הרד קנדי" זכה בתשעה פרסים:
פסטיבל הסרטים הבינלאומי של קטלוניה בסיטגס, ספרד, 2005[32]: הסרט הטוב ביותר; בחירת הקהל לסרט באורך מלא הטוב ביותר; התסריט הטוב ביותר.
פסטיבל הסרטים של מאלגה, 2006[33]: הסרט הטוב ביותר; הבמאי הטוב ביותר (סלייד); השחקנית הטובה ביותר (פייג'); הצלם הטוב ביותר (וילמס).
פרס התאחדות מבקרי הסרטים באוסטין לשחקנית הטובה ביותר (פייג') לשנת 2006[34].
פרס אגודת מבקרי הסרטים בפיניקס לסרט שלא הוערך כראוי (באנגלית: Overlooked Film of the Year) לשנת 2006[35].
בנוסף לזכיות האלה, הסרט קיבל מועמדויות לחמישה פרסים:
