|
|
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
|
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
|
|
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
|
| הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
|
הרברט צ'פמן (19 בינואר 1878–6 בינואר 1934), היה מאמן כדורגל אנגלי מצליח ורב השפעה, ששינה מן היסוד את תפקיד המנג'ר בכדורגל האנגלי; חדשן טקטי ואדמיניסטרטיבי, שהעמיד שתי קבוצות דומיננטיות בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים: האדרספילד טאון וארסנל, וזכה עם כל אחת מהן פעמיים באליפות הפוטבול ליג ופעם אחת בגביע ה-FA.
ביוגרפיה
קריירה כשחקן
צ'פמן נולד בשפילד, בנו של כורה פחם. במקצועו היה מהנדס, ובמקביל שיחק כדורגל חובבני במספר קבוצות. בשלהי הקריירה שלו היה למקצוען, בקבוצת נורתהאמפטון טאון. כשחקן לא התבלט ולא הגיע מעולם לליגות הבכירות. החל ב-1907 שימש כמנג'ר-שחקן בנורתהאמפטון, אותה הצעיד מתחתית הליגה הדרומית לצמרתה. כך החלה הקריירה השנייה שלו, כמאמן, שבה זכה להצלחה ברמות הגבוהות ביותר.
קריירה כמאמן
לידס סיטי
ב-1912 התמנה לתפקיד מזכיר המועדון לידס סיטי מהליגה האנגלית השנייה. במונחים מודרניים יש לראות את תפקיד המזכיר כזה של מאמן או מנג'ר, כאשר לצ'פמן עצמו היה חלק רב באבולוציה של המשרה. בלידס העמיד קבוצת צמרת, אך לא הצליח להעלותה לליגה הבכירה. לאחר מלחמת העולם הראשונה פורק המועדון, בשל אי-סדרים כספיים. רבים מהמעורבים בקבוצה הורחקו מכדורגל לכל החיים, אולם צ'פמן הצליח למלט עצמו מגורל זה, בטענה שלא היה אחראי לתשלומים הלא חוקיים.
האדרספילד טאון
לאחר השערורייה בארסנל עבד צ'פמן זמן מה כמנהל מפעל. ב-1920 קיבל לידיו את המושכות במועדון שלא מכבר עלה לליגה הראשונה, האדרספילד טאון. הקבוצה שבנה צ'פמן בהאדרספילד הייתה לטובה ביותר באנגליה, זכתה בגביע ה-FA ב-1921-1922 והייתה לקבוצה הראשונה אי פעם שזכתה בשלוש אליפויות רצופות, החל ב-1923-1924. השלישית מבין האליפויות לא נרשמה על שמו של צ'פמן, שנענה להצעה כספית מפתה מטעם ארסנל, ועבר ב-1925 לנהל את המועדון הלונדוני.
ארסנל
המשימה שעמדה בפני צ'פמן בהגיעו לדרום לא הייתה קלה: קבוצות מהצפון שלטו בכדורגל האנגלי, ובראשן האדרספילד טאון האימתנית, שהוא עצמו בנה. עד אותה עת לא זכתה אף קבוצה מלונדון באליפות הליגה הראשונה, וארסנל בפרט הייתה קבוצת מרכז טבלה חסרת השראה, שאיש לא ציפה ממנה לשנות מצב עניינים זה. במאי 1925 הכריז המנג'ר החדש של ארסנל כי הוא צופה שייקח לו חמש שנים להפוך את ארסנל לקבוצה מנצחת, תחזית שהתבררה כמדויקת עד כדי ימים בודדים. ב-26 באפריל 1930 ניצחה ארסנל בגמר גביע ה-FA את האדרספילד טאון 2-0, תוצאה שסימנה חילופי משמרות: ארסנל ירשה את האדרספילד כקבוצה הדומיננטית בכדורגל האנגלי, בראשית שנות השלושים, עם שתי אליפויות, שהושגו בעזרת תצוגות כדורגל התקפי וחדשני.
צ'פמן מת לפתע ב-1934, בגיל 55, מדלקת ריאות, באמצע עונה שסופה היה באליפות שלישית של ארסנל. המועדון אותו שם על המפה, תרתי משמע (הוא שכנע את הרשויות לשנות את שמה של תחנת התחתית הסמוכה לאצטדיון ארסנל), המשיך וזכה עד תום העשור בשלושה תארים נוספים. אף מאמן לפניו לא זכה באליפות עם שתי קבוצות שונות. בהייבורי הוצב פסל בדמותו, מאת הפסל יעקב אפשטיין. שבעים שנה לאחר מכן הוצב הפסל בחלקו הפנימי של אצטדיון האמירויות, ביתה החדש של ארסנל.
מורשת
ההצלחה שהשיג בארסנל נבנתה ממספר גורמים, שמייצגים היטב את תרומתו להתפתחות הענף. בחלקה היא נבעה מהמערך והשיטה שהנהיג. ב-1925 שונה חוק הנבדל, כשמספר השחקנים הדרושים מעבר לשחקן ההתקפה ירד משלושה לשניים. צ'פמן הפנים את משמעות השינוי וייצר מערך חדש, 3-3-4 שנודע כ-WM. שחקן הגנה מרכזי אחד היה אחראי על "מלכודת הנבדל", בעוד המגנים נדחפו קדימה לתפקידים התקפיים יותר. את שחקני הכנף, שתפקידם המסורתי היה לרוץ על הקו ולהגביה, עודד לחתוך פנימה ולאיים על השער ישירות. את הדגש שם צ'פמן על התקפות מתפרצות מהירות והנעת כדור מהירה ויעילה ממרכז השדה לאגפים ובחזרה.
יותר מכל ידוע צ'פמן כמי שדרש וקיבל סמכות מלאה על כל ההיבט המקצועי של ניהול הקבוצה. סכומי כסף גדולים שולמו על שחקנים שאותם הביא לארסנל, כדייוויד ג'ק ואלכס ג'יימס, אף שהשכיל גם להביא שחקנים צעירים כקליף באסטין ולפתח את כישרונם. את הזכות לקבוע את ההרכב שמר לעצמו, אף שבאותה תקופה היא הייתה בדרך כלל נחלתם של חברי מועצת המנהלים ובעלי הקבוצה. שחקנים שלא הכפיפו עצמם לסמכותו נפלטו מהר מאוד מהמועדון. עוד סמכות ששמר לעצמו בלבד, הייתה הרשות לצעוק הוראות מהקווים בעת משחק. עבור מי שעמדו בדרישותיו ועבדו תחתיו, דרש וקיבל תנאים חסרי תקדים: שהייה במלונות הטובים ביותר, טיפול רפואי מקצועי, כולל פיזיותרפיה, ומתקני אימונים וחדרי הלבשה מפוארים.
בין חידושיו הרבים ניתן למנות עוד את אספות הקבוצה השבועיות, את השימוש בכדור משחק לבן, את מספור חולצות השחקנים ואת השימוש בזרקורים. שיטת הכדורגל שהנהיג, כמו גם עליית המדרגה בתחום המקצוענות של המועדונים, ליוו את הכדורגל האנגלי שנים רבות אחרי מותו.
ב-10 בדצמבר 2011, לרגל חגיגות 125 שנים להיווסדה של ארסנל, הוצב פסל ברונזה בדמותו של צ'פמן מחוץ לאצטדיון האמירויות.[1]
לקריאה נוספת
- רוברט גלווין ומרק בושל, Football's Greatest Heroes, הוצאת Robson Books, לונדון 2005, עמ' 7-10
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כתבה באתר הרשמי של ארסנל
