PROFILPELAJAR.COM

הנרי סולט
Henry Stephens Salt
לידה	20 בספטמבר 1851; ניינטל, הודו
פטירה	19 באפריל 1939 (בגיל 87); ברייטון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	ברייטון
ידוע בשל	פעילות לזכויות בעלי חיים
השכלה	איטון קולג'; קינגס קולג' ;
תפקיד	מייסד הליגה ההומניטרית (אנ')
	Henry Salt Archive

אין לבלבל ערך זה עם הערך "הנרי סולט (אגיפטולוג)".

הנרי סולט (באנגלית: Henry S. Salt‏; 20 בספטמבר 1851, נייניטל (אנ'), הודו – 19 באפריל 1939, ברייטון, הממלכה המאוחדת) היה סופר ומבקר ספרות אנגלי, רפורמטור חברתי, סוציאליסט, צמחוני, פעיל לזכויות בעלי חיים, פציפיסט, ומייסד הליגה ההומניטרית (אנ'). סולט השפיע רבות על מהטמה גנדי ועל ג'ורג' ברנרד שו והיה הראשון לטעון באופן רציני ומקיף בעד זכויות בעלי חיים בספרו "זכויות בעלי-חיים כשהן נשקלות ביחס לקדמה חברתית" (אנ') משנת 1892^[1]^[2].

קורות חיים

סולט נולד בשנת 1851 בהודו לאלן מתילדה סולט ולקולונל תומאס הנרי סולט ששירת ברגימנט הארטילריה המלכותי. נישואי הוריו עלו על שרטון ובגיל שנה סולט עבר להתגורר עם אימו בשרוסברי שבאנגליה, שם בילה רבות בבית סבתו וסבו. בנעוריו, למד באיטון קולג' ולאחר מכן באוניברסיטת קיימברידג'. בסיום לימודיו, בשנת 1875, חזר לאיטון קולג' כמורה. במהלך עבודתו, התיידד עם רפורמטורים בולטים בתקופתו כגון ג'ורג' ברנרד שו, הנרי ג'ורג', ויליאם מוריס ואדוארד קרפנטר (אנ'). בשנת 1879 נישא לקתרין ג'ויינס. בתקופה זו, החל סולט להטיל ספק באורח חייו ובמערכת החינוך. הוא הושפע רבות מכתביהם של הנרי דייוויד תורו וז'אן-ז'אק רוסו והחל לקשר בין אורח חיים נהנתני לבין המחיר שהמעמד הנמוך משלם עליו. בשנת 1884 נטש את משרת ההוראה ועבר עם אשתו להתגורר בסארי על מנת להקדיש עצמו לפעילות הומניטרית עבור בעלי חיים ובני אדם כאחד. באותה השנה החליט לאמץ אורח חיים צמחוני ולדבוק בחיים פשוטים. לפרנסתו עבד כמבקר ספרות^[3]^[4].

סולט פיתח את חשיבתו הרדיקלית והפך לסוציאליסט אקטיביסט. הוא פעל רבות לזכויות אדם ולזכויות בעלי חיים, כתב מאמרי דעה, חיבורים וספרים ועסק בתרגום ובעריכה של כתבים רדיקלים. בכתביו, טען כי המרדף אחר הרווח הכספי הורס את הטבע ומזהם את הסביבה. כמו כן, כתב על סכנת הרעב המרחפת מעל מעמד הפועלים, על מעמדם השברירי מול המעמד הגבוה שחי על חשבונם, והטיל ספק בידיעות המדעיות בנושא פשיעה (על פי התפיסה המסורתית באותם הימים, פשיעה נתפסה כתכונה מולדת גנטית העוברת בתורשה בסוג מסוים של בני אדם)^[5]^[2].

במהלך חייו, כתב קרוב ל-40 ספרים, לרבות ביוגרפיות. בשנת 1921, כתב את האוטוביוגרפיה שלו "שבעים שנה בקרב פראים" (באנגלית: Seventy Years Among Savages). בפברואר 1919, אשתו קתרין ג'ויינס נפטרה וסולט נישא בשנית בשנת 1927 לקתרין מנדוויל^[1].

סולט נפטר בשנת 1939 בגיל 87^[6].

זכויות בעלי חיים

אף על פי שהוגי דעות שקדמו לסולט טענו כי יש לנהוג בבעלי החיים באופן שמיטיב עימם, דוגמת ג'רמי בנת'ם ואף הוגים מהעת העתיקה כגון פיתגורס, פורפיריוס ופלוטרכוס, היה זה סולט שטען לראשונה בצורה רצינית ומקיפה בעד הרעיון של זכויות בעלי חיים^[7]^[4]. בשנת 1892, כתב סולט את הספר "זכויות בעלי-חיים כשהן נשקלות ביחס לקדמה חברתית" (באנגלית: Animals' Rights: Considered in Relation to Social Progress) שעיצב את השיח המודרני בדבר זכויות בעלי חיים. פיטר סינגר, מבולטי ההוגים בתנועה לזכויות בעלי החיים, תיאר את ספרו של סולט כספר הטוב ביותר במאות ה-18 וה-19 שנכתב בנושא מעמדם המוסרי של בעלי החיים (אנ')^[3]. בספרו טען כי אם זכויות אכן קיימות, לא ניתן באופן עקבי להעניק אותן לבני האדם ולמנוע אותן מבעלי החיים, משום שחוש הצדק והחמלה תקפים בשני המקרים. לטענתו, משום שבעלי החיים דומים לבני האדם ביכולות הרגשיות והפיזיות שלהם, יש לקבוע את היחס הראוי כלפיהם על פי המודל בו נהוג לקבוע את היחס הראוי כלפי בני האדם^[6]. בנוסף, טען כי ישנו קשר הדוק בין היחס שבני האדם נותנים אחד לשני לבין היחס שבני האדם נותנים לבעלי החיים: "שחרור בני האדם מאכזריות ומעוולות יוביל גם לשחרור בעלי החיים. שתי רפורמות אלו בלתי נפרדות, ואף אחת מהן לא יכולה להתממש במלואה ללא התממשות השנייה"^[2]. סולט תפס את זכויות בעלי החיים כהמשך לתורתו של תומאס פיין בדבר זכויות האדם וכהמשך לתורתה של מרי וולסטונקראפט בדבר זכויות האישה^[1].

בשנת 1886 כתב את הספר 'הטיעון בעד הצמחונות' (באנגלית: A Plea for Vegetarianism). מהטמה גנדי (שהיה בזמנו סטודנט אלמוני למשפטים), התגורר בלונדון בין השנים 1888 – 1891, קרא ספר זה והושפע ממנו רבות. בשנת 1931, נשא גנדי את דברי הפתיחה בכנס האגודה הצמחונית (אנ') ואמר כי היה זה ספרו של סולט 'הטיעון בעד הצמחונות' שגרם לו להבין מדוע צמחונות היא הבחירה הראויה וחובה מוסרית (אנ'). לפני קריאת הספר, גנדי דבק בצמחונות משום שנדר לחיות על פי עקרונות התזונה ההינדים, אולם לאחר הקריאה הבין את הרציונל בבסיס העמדה הצמחונית וראה זו כמשימה אישית להפיץ אותה ברבים. כמו כן, היה זה סולט שהכיר לגנדי את ספרו של הנרי דייוויד תורו 'אי ציות אזרחי' שהשפיע עמוקות על תפיסת עולמו של גנדי^[2]^[3].

סולט טען כי ישנו קשר בין סוציאליזם לצמחונות ותהה באופן רטורי: "אם אלו שחיים באנוכיות על חשבון העבודה של אחרים נקראים בצדק 'מוצצי דם', האם אלו שמשביעים את תאבונם בסבלם של בעלי החיים לא זכאים לכינוי דומה?". לטענתו, מעבר לצמחונות הוא הכרחי בתנועה הסוציאליסטית על מנת להתקדם אל עבר חברה הומאנית יותר. דבקותו בסוציאליזם ובצמחונות הובילה אותו לייסד את הליגה ההומניטרית^[2].

הליגה ההומניטרית

בשנת 1891, ייסד סולט ביחד עם חבריו את הליגה ההומניטרית. מטרתה הייתה להוות ארגון גג לכל המאבקים לצדק חברתי ולכונן 'עקרון על' לפיו יש להתנגד לכל סבל לא הכרחי באשר הוא, בין אם הקורבן הוא אדם או בעל חיים^[3]^[4]. סולט טען כי בעולם המודרני, כל הנושאים החברתיים הנוגעים לחוסר צדק קשורים וכרוכים זה בזה, כך שלא ניתן לבודד פרקטיקה אכזרית אחת מצורות אחרות של אכזריות, ולא ניתן להגשים רפורמה אחת במלואה תוך התעלמות מעוולות אחרות^[1]. הליגה עסקה בחשיפת פרקטיקות אכזריות והציעה אלטרנטיבות למיגור הסבל. כמו כן, עסקה בקידום חקיקה למניעת אכזריות ושמירה על חיות הבר^[2].

סולט היה המזכיר הראשי של הליגה וכן העורך הראשי של שני כתבי עת שפרסמה: 'Humanity' שיצא לאור בין השנים 1895–1919 ו-'The Humane Review' שיצא לאור בין השנים 1900–1910. סולט הקים בליגה מחלקות שונות שטיפלו במגוון נושאים: רפורמה במזון שעודדה מעבר לצמחונות, מאבק בניסויים בבעלי חיים, מאבק לרפורמה בבתי הכלא (אנ') ולזכויות האסיר (אנ'), מאבק בספורט הדמים (אנ') לרבות צייד, מאבק בענישה גופנית, לרבות הצלפות (אנ') בחיילים ועינויים, רפורמה במערכת החינוך, התנגדות למלחמה ומאבק בסחר בעלי חיים למטרות אופנה (פרווה ועור). בשנת 1919, לאחר 28 שנות פעילות, הליגה סיימה את פעילותה^[2].