האימפריה הרוסית (1858–1883) 15,567 הרוגים, 56,652 פצועים, 6,824 מתים ממחלות[3] ממלכת רומניה 4,302 הרוגים ונעדרים, 3,316 פצועים, 19,904 חולים[4] ממלכת בולגריה 2,456 מתים ופצועים[5] נסיכות סרביהנסיכות מונטנגרו 2,400 מתים ופצועים[5]
האימפריה העות'מאנית 30,000 הרוגים,[6] 90,000 מתים מפצעים וממחלות[6]
המשבר המזרחי הגדול של 1875–1878 החל בשטחי האימפריה העות'מאנית בחצי האי הבלקני בשנת 1875, עם פרוץ מספר מרידות ומלחמות שהביאו להתערבות של מעצמות בינלאומיות, והסתיים עם הסכם ברלין ביולי 1878.
המשבר נקרא גם בסרבו-קרואטית: Velika istočna kriza; בטורקית: Şark Buhranı ("משבר מזרחי", למשבר בכלל), בטורקית: Ramazan Kararnamesi ("צו הרמדאן", בגין המחדל הריבוני שהוכרז ב-30 באוקטובר 1875) בטורקית: 93 Harbi ("מלחמת 93", למלחמות בחצי האי הבלקני בין 1877 ל-1878, הכוונה במיוחד למלחמה העות'מאנית-רוסית, שנת 1293 בלוח הרומי האיסלאמי המקבילה לשנת 1877 בלוח הגרגוריאני).
רקע
האימפריה ב-1875 ממש לפני המשברטבח באטאק שבוצע על ידי חיילים עות'מאנים בבולגריה ב-1876 הנוקם: מפת מלחמה אלגורית לשנת 1877 מאת פרד. W. Rose, 1872: מפה זו משקפת את "המשבר המזרחי הגדול" ואת מלחמת רוסיה-טורקיה שלאחר מכן בשנים 1877–1878.
מצב הממשל העות'מאני בבלקן המשיך להידרדר לאורך המאה ה-19, כאשר השער הנשגב איבד מדי פעם שליטה על מחוזות שלמים. רפורמות שנכפו על ידי מעצמות אירופה לא הביאו מעט לשיפור תנאי האוכלוסייה הנוצרית, ובו בזמן הצליחו לא לרצות חלק נכבד מהאוכלוסייה המוסלמית. בוסניה סבלה לפחות משני גלי מרד מצד האוכלוסייה המוסלמית המקומית, האחרון ב-1850.[7]אוסטריה התגבשה לאחר המהומה של המחצית הראשונה של המאה ושאפה להחיות מחדש את מדיניות ההתרחבות ארוכת השנים שלה על חשבון האימפריה העות'מאנית. בינתיים, הנסיכויות האוטונומיות הנומינליות, העצמאיות בפועל של סרביה ומונטנגרו, ביקשו להתרחב גם לאזורים המאוכלסים על ידי בני ארצם. הרגשות הלאומניים ורגשות האיחוד היו חזקים וקיבלו עידוד על ידי רוסיה וסוכניה.
משבר כלכלי עות'מאני וברירת מחדל
ב-24 באוגוסט1854,[8][9][10][11] במהלך מלחמת קרים, לקחה האימפריה העות'מאנית את ההלוואות הזרות הראשונות שלה.[12][13] האימפריה קיבלה הלוואות לאחר מכן, בחלקן למימון בניית מסילות ברזל וקווי טלגרף, ובחלקן כדי לממן גירעונות בין ההכנסות לבין ההוצאות המפוארות של החצר הקיסרית, כגון בניית ארמונות חדשים על מצר הבוספורוס בקונסטנטינופול.[14] כמה פרשנים פיננסיים ציינו כי תנאי ההלוואות הללו היו נוחים במיוחד לבנקים הבריטיים והצרפתים (בבעלות משפחת רוטשילד), מה שהקל עליהם, בעוד שאחרים ציינו שהתנאים משקפים את נכונותו של הממשל הקיסרי למחזר כל הזמן את חובותיו.[14] סכום כסף גדול הוצא גם לבניית אוניות חדשות עבור הצי העות'מאני בתקופת שלטונו של הסולטאן אבדילאזיז (בשנים 1861–1876). ב-1875 היו לצי העות'מאני 21 אוניות מערכה ו-173 ספינות מלחמה מסוגים אחרים, שהיוו את הצי הימי השלישי בגודלו בעולם אחרי הצי הבריטי והצרפתי. אולם כל ההוצאות הללו הטילו עומס עצום על האוצר העות'מאני. בינתיים, בצורת קשה באנטוליה ב-1873 ושיטפונות ב-1874 גרמו לרעב ולחוסר שביעות רצון נרחבת בלב האימפריה. המחסור החקלאי מנעו את גביית המיסים הדרושים, מה שאילץ את הממשלה העות'מאנית להכריז על מחדל ריבוני בהחזרי הלוואות הזרות שלה ב-30 באוקטובר 1875 ולהגדיל את המיסים בכל מחוזותיה, כולל הבלקן.[13][14]
מרידות ומלחמות בבלקן
ההחלטה להגדיל את המיסים בגין תשלום חובות האימפריה העות'מאנית לנושים זרים הביאה לזעם במחוזות הבלקן, שהגיע לשיא במשבר המזרחי הגדול ובסופו של דבר למלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) שהעניקה עצמאות או אוטונומיה לאומות הנוצריות. בשטחי הבלקן של האימפריה, עם הסכם ברלין שלאחר מכן ב-1878. המלחמה, לעומת זאת, הייתה הרת אסון עבור הכלכלה העות'מאנית שנאבקה ממילא ומנהל החוב הציבורי העות'מאני הוקם ב-1881, שהעניק את השליטה בהכנסות המדינה העות'מאנית לנושים זרים.[14] זה הפך את הנושים האירופים לבעלי איגרות חוב, והקצה זכויות מיוחדות ל-OPDA לגביית סוגים שונים של הכנסות ממסים ומכס.[14]
^Timothy C. Dowling. Russia at War: From the Mongol Conquest to Afghanistan, Chechnya, and Beyond. ABC-CLIO, 2014. p. 748
^Mernikov, A. G.; Spektor, A. A. (2005). Всемирная история войн [World History of Wars] (ברוסית). Minsk, Belarus: Харвест.
^Urlanis, Boris (1960). Войны в период домонополистического капитализма [Wars during the period of pre-monopoly capitalism]. Войны и народонаселение Европы. Людские потери вооруженных сил европейских стран в войнах XVII—XX вв. (Историко-статистическое исследование) [Wars and population of Europe: Human losses of the armed forces of European countries in the wars of the 17th—20th centuries (Historical and statistical research)] (ברוסית). Minsk: Sotsekgiz. pp. 104–105, 129 § 4.
^Scafes, Cornel, et al., Armata Romania in Razvoiul de Independenta 1877–1878 [The Romanian Army in the War of Independence 1877–1878]. Bucuresti, Editura Sigma, 2002, p. 149 (Romence)
