רומליה (בטורקית: Rumeli, בטורקית עות'מאנית: روم ايلى, בבולגרית: Румелия, ביוונית: Ρούμελη) הוא מונח גאו-פוליטי בשימוש החל מן המאה ה-15 כדי לציין את:

1. חלק מחצי האי הבלקני הנמצא בשליטה של האימפריה העות'מאנית
2. עד המאה ה-19: החלק האירופאי של האימפריה העות'מאנית (בניגוד לאנטוליה או אנדולו) ללא הונגריה (שהשתחררה במאה ה-17), בוסניה וללא האיים היווניים.
3. במובן הצר של השם, אחרי 1878: "רומליה המזרחית" היא החלק הדרומי של בולגריה, בין הרי הבלקן והרי הרודופים.

לפי הקשרים היסטוריים שונים המונח התייחס לאזורים שונים של חצי האי הבלקני.

המונח הטורקי "רומלי" משמעותו "ארץ הרומים" ("רום" = רומאניה^[1], מיוונית Ρωμανία + "אלי", בטורקית עתיקה = ארץ) כשהרומים הם האימפריה הביזנטית (הרומית המזרחית – "האימפריה של הרומים" ביוונית – Βασιλεία Ῥωμαίων) ותושביה דוברי היוונית הביזנטית (רומאיקי). בעיני הטורקים השמות "רום" ו"רומלי" נקשרו לזהות הדתית הנוצרית אורתודוקסית. "רום" הייתה תחילה אנטוליה הנוצרית אורתודוקסית, ו"רומליה" ציינה את הבלקן הנוצרי אורתודוקסי^[2]. השם "רום" הועתק במאה ה-11 ובמאה ה-12 לציון הסולטנות הסלג'וקית (Rüm Selçuk saltanatı) שנוצרה על חורבות אנטוליה הביזנטית בעקבות הניצחון של הטורקים הסלג'וקים על הביזנטים בקרב מנזיקרט.

הטורקים העות'מאנים התחילו לכבוש את חצי האי הבלקן החל ממחצית המאה ה-14, תחת פיקודו של סולימאן פאשה, בנו של אורחן גאזי^[3]. החל משנת 1396 ועד תחילת המאה ה-19 השם "רומליה" ציין את כל חצי האי הבלקני עד לדנובה. שטחים אלה הרכיבו את המחוז – איילט רומליה Eyalet-i Rumeli^[4]. שטח רומליה חולק לתת-אזורים תחת חסותם של מפקדי הפרשים הטורקים, כשלמנהל העות'מאני צורפו גם נכבדים מקומיים שהתאסלמו.

העיר אדירנה, אדריאנופול לשעבר שבדרום מזרח הבלקן, הפכה לבירת האימפריה העות'מאנית בשנים 1453–1368 עד לכיבוש קונסטנטינופול.

הכיבוש הטורקי התלווה בהבאת מתנחלים מוסלמים מאנטוליה שהתיישבו בערי רומליה. בחלקן הן הפכו לרוב האוכלוסייה. למשל בסופיה בסביבות שנת 1530 66% מהתושבים היו מוסלמים, במונסטיר וסקופיה – 75%, בלריסה – 90%^[5]. בין 1362–1382 בירת האילט רומליה הייתה העיר פלובדיב, בטורקית פיליבה (כיום בבולגריה). המושל העות'מאני (ביילרביי) הראשון של רומליה, שקבע את מושבו בפלובדיב, היה לאלה שהין פאשה. אחרי כיבוש סופיה ב-1382, בירת רומליה ומושב הביילרביי עברו אליה למשך כארבע מאות שנה.

במאות 15–16 רומליה שימשה מאגר חשוב ל"דוושירמה" – גיוס כפוי שנתי של נערים מבני האוכלוסייה המקומית, בני 8 עד 20, לכוח היניצ'רים של האימפריה. דתם הומרה בכפייה לדת האסלאם ומתוכם קמו מפקדים ווזירים רבים של האימפריה. בגלל האקלים בה, אשר בדרך כלל נוח, רומליה אירחה בימי החורף את הלוחמים העות'מאנים עד ליציאתם למתקפות בימי האביב.^{[דרוש מקור]}. על הביילירביים והפאשות מרומליה הוטלה תכופות המשימה להמשיך במלחמות או ליזום פשיטות שוד או תגמול כשהסולטאן לא נמצא בשטח כדי לעמוד בראש הצבא.^{[דרוש מקור]}.

חלקים מרומליה הפכו גם למרכז חשוב של התרבות האסלאמית העות'מאנית, באמצעות בתי ספר דתיים – מדרסה – ומסגדים שהוקמו בעיקר בתרקיה (אדירנה), במקדוניה (איסקיב, מונסטיר, איסטיפ, דרום סרביה (בקוסובו של היום, למשל בפריזרן ופרישטינה) וכו'. באלבניה, בולגריה ובוסניה התפתחו כתות מיסטיות מוסלמיות משפיעות^[6].

בשנת 1580 הופרד מאיילט רומליה איילט חדש – בוסנה^[7].

בהקשר מלחמת העצמאות של יוון רומליה נקראה יוון היבשתית מצפון למפרץ ולמצר קורינתוס. בהמשך המונח היווני ציין את האזור, רובו יווני, הגובל בצפון עם סרביה ובולגריה, במערב עם מונטנגרו ובדרום עם יוון העצמאית.

ברפורמה המנהלית של האימפריה העות'מאנית משנת 1864 התחיל כרסום במשמעות השם רומליה. במקום איילט רומליה קמו בהמשך כמה וילאייטים: וילאייט הדנובה (וילאייט טונה) המורכב מהאזור ניש בסרביה, צפון בולגריה ודוברוג'ה, משנת 1867 הווילאייט יאנינה וסלאניק, אחר כך הווילאיטים קוסובה (1877) עם הבירה סקופיה, מונסטיר ואישקודר.

אחרי קונגרס ברלין (1878), עצמאותן של סרביה ובולגריה (הווילאייט של דנובה לשעבר) ואיחוד תסאליה עם יוון העצמאית, האזור ההיסטורי רומליה כלל רק את רומליה המזרחית עם עיר הבירה פלובדיב, ורומליה המערבית – שכללה חלק מתרקיה עם אדירנה, מקדוניה, כולל סלוניקי וביטולה, בירת המחוז, ומרכז אלבניה. בעקבות השינויים המנהליים שהתרחשו באימפריה העות'מאנית בשנים 1870–1875 המונח הרחב רומליה חדל לציין חלוקה פוליטית.

אחרי 1878 צפונה של רומליה המזרחית הפכה למחוז אוטונומי של האימפריה העות'מאנית עם ממשל עצמי של תושביה הבולגרים. ב-6 בספטמבר 1885 מחוז זה הצטרף לבולגריה העצמאית.

בעקבות הסכם בוקרשט (1913) מונסטיר סופחה לסרביה וסלוניקי התאחדה עם יוון. רק אזור בתרקיה עם אדירנה נשאר באימפריה העות'מאנית.

כיום "רומליה" הוא יותר מונח בעל נופך היסטורי המתייחס אל החלק האירופי של טורקיה, דהינו המחוזות אדירנה, קירקלארלי וטקירדאג (טקירדא) וכן את מערב המחוז איסטנבול. בתעודות בינלאומיות השימוש במושג "רומליה" נעשה לאחרונה בשנת 1919^[8]. חלקה האירופאי של טורקיה נקרא כיום תרקיה (Trakya) או תראקיה המזרחית. גם לשם זה היסטוריה עתיקת ימים.

בבוספורוס מדברים בדרך כלל על החלק הרומלי הנמצא ממול החלק האנטולי. כמה כפרים מצד האחד או מצד האחר של הבוספורוס מכונים בעזרת המונח "רומלי" או "אנדולו" לפי הצד שבו נמצאים: רומלי היסרי/אנדולו היסרי, רומלי קאוואגי/אנדולו קאוואגי (או קאוואי), רומלי פנרי/אנדולו פנרי.

מיעוט האזרחים הטורקים הנוצרים אורתודוקסים (רוב רובם ממוצא יווני) נקראים רומליוטים, בטורקים "רום" "רומלאר". לא כך התושבים הטורקים שהם רוב האוכלוסייה של האזור הרומלי.

• , Aurel Decei – Istoria Imperiului Otoman până la 1656, Editura Ştiinţifică şi Enciclopedică, Bucureşti, 1978 (ברומנית)

• 
  החמאם דאוט פאשה בכניסה לעיר העתיקה של סקופיה
• 
  בית החולים דרושיפה באדירנה, 1488
• 
  מסגד באניה באשה בסופיה, המאה ה-16
• 
  הבית של אוסה קוקה בשקודרה, בסגנון עות'מאני, 1815 – המוזיאון של שקודר

• חלוקה מנהלית של האימפריה העות'מאנית
• יוון העות'מאנית

מדיה וקבצים בנושא רומליה בוויקישיתוף

• על המורשת האדריכלית העות'מאנית מחוץ לטורקיה באתר של הקרן לתרבות טורקית
• בתי עות'מאנים ברומליה באתר הקרן לתרבות טורקית
• מסגדים ברומליה באתר של הקרן לתרבות טורקית
• מגדלים עם שעון ברומליה, באתר של הקרן לתרבות טורקית
• רומליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)