PROFILPELAJAR.COM

המונח "מיצר" מפנה לכאן. לערך העוסק בנושאים אחרים, ראו מצר (פירושונים).

מצר ים הוא מעבר ימי טבעי צר ברוחבו באופן יחסי, המחבר בין שני גופי ים גדולים, ועל כן שוכן גם בין שני גופי יבשה גדולים.

מְצרי ים שוכנים לעיתים בנתיבי ספנות חשובים, ובשל כך מהווים מקומות אסטרטגיים, שהשליטה בהם חיונית למעבר כלי שיט. מסיבה זו התחוללו לא אחת מלחמות שליטה על מְצרים. בנוסף, מיקומם האסטרטגי הביא להתפתחות ערים וערי נמל חשובות, כמו סינגפור במצר מלאקה, גיברלטר במצר גיברלטר, איסטנבול במצר בוספורוס.

מצרים חשובים בעולם כוללים את:

תעלת למאנש המפרידה בין צרפת לבין האיים הבריטיים (תעלת למאנש היא מצר);
מצר גיברלטר המחבר את הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי ושוכן בין ספרד למרוקו;
הבוספורוס והדרדנלים המחברים את הים התיכון ואת הים השחור;
מצר מלאקה המחבר בין ים סין הדרומי לאוקיינוס ההודי;

על-פי החוק הבינלאומי, כמנוסח באמנת האו"ם,^[1] מצרי ים הם נתיבי שיט בינלאומיים, והשיט בהם פתוח לכל כלי שיט מכל מדינה.

בהקשר זה ידועה חסימתם של מצרי טיראן על-ידי המשטר המצרי בימים שלפני מלחמת ששת הימים, שהייתה אחת הסיבות המרכזיות לפרוץ המלחמה נגד מדינת ישראל, וחסימתם של מצרי באב אל-מנדב לכלי שיט ישראליים, על-ידי צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים.

מצרי ים נודעים

בין יבשות

מצר ברינג, בין אמריקה הצפונית (אלסקה) ואסיה (צפון-מזרח סיביר), ומחבר בין ים ברינג שבצפון האוקיינוס השקט ואוקיינוס הקרח הצפוני.
.מצר גיברלטר, בין אירופה (ספרד) וצפון-אפריקה (מרוקו), ומחבר בין האוקיינוס האטלנטי והים התיכון
מצר הבוספורוס ומצר הדרדנלים, בטורקיה, בין אירופה לאסיה, ומחברים את הים השחור – דרך ים השיש – אל הים התיכון.
באב אל מנדב, בין דרום-מערב אסיה (תימן) וקרן אפריקה (ג'יבוטי שמצפון לסומליה), ומחבר בין האוקיינוס ההודי וים סוף.

אוסטרליה ואוקיאניה

מצר בס, בין יבשת אוסטרליה לאי טסמניה.
מצר קוק בין האי הצפוני והאי הדרומי בניו זילנד
מצר טורס בין אוסטרליה וגינאה החדשה

אירופה

מצר אירבה (Irbe), בכניסה למפרץ ריגה.
המצרים הדניים – מצר ארסונד (דנית: Øresund, שוודית: Öresund), החגורה הגדולה (דנית: Storebælt), והחגורה הקטנה (דנית: Lillebælt) – מחברים בין הים הבלטי והים הצפוני.
תעלת למאנש ומצר דובר, בין אירופה (צרפת) והאי בריטניה הגדולה, ומחברים בין הים הצפוני והאוקיינוס האטלנטי.
מצר מסינה, באיטליה, בין אירופה (קלבריה) והאי סיציליה.
מצר קאלמאר, בים הבלטי, שנמצא בין האי השוודי אלנד למחוז סמולנד

אמריקה

מצר מגלן, בין אמריקה הדרומית וארץ האש, ומחבר בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט.

אסיה

מצר מלאקה, בין חצי האי המלאי והאי סומטרה שבאינדונזיה, ומחבר בין האוקיינוס ההודי וים סין הדרומי.
מצר סונדה, באינדונזיה, בין האיים סומטרה וג'אווה.
מצר הורמוז, בין איראן והמובלעת של צפון עומאן, ומחבר בין מפרץ עומאן שבאוקיינוס ההודי והמפרץ הפרסי.
מצרי טיראן, בין ערב הסעודית וחצי האי סיני, ומחברים בין ים סוף ומפרץ אילת.

אפריקה

מצר מוזמביק, בין האי מדגסקר לבין מוזמביק שבאפריקה.

התייחסות למצרי ים במשפט הבינלאומי

בחוק הים מוגדר מחלף בין ימים כרצועת מים צרה המחברת בין שני ימים. זהו מעבר טבעי, להבדיל מתעלה. בעבר הרחוק, לא היו קיימים עקרונות כלליים לגבי מצרים, אלא היו קיימות אמנות לגבי המצרים החשובים ביותר. העקרונות הכלליים התפתחו רק במחצית השנייה של המאה ה-20.

נקודת הציון הראשונה היא בפסק הדין של בית הדין הבינלאומי בהאג משנת 1949 בעניין מצר קורפו.^[2] מדובר היה בספינות מלחמה של הצי הבריטי שעברו בין אלבניה ויוון לאי קורפו. בדרך כלל, אם המצר רחב יותר מאשר המים הטריטוריאליים של שתי המדינות החופיות, לא מתעוררת בעיה שכן כלי השיט עובר במים שהם ים פתוח. אך כאשר המצר צר יותר, חייב כלי השיט לעבור בשטח הטריטוריאלי של מדינה חופית כלשהי. האוניות הבריטיות רצו לעבור במים הטריטוריאליים של אלבניה, והיה זה בתקופה בה שרר מתח רב בין יוון לאלבניה. האוניות הבריטיות עלו על מוקשים ימיים ואנגליה הגישה תביעה נגד אלבניה לבית הדין הבינלאומי בהאג. השאלה שעמדה הייתה: "האם הייתה לאוניות הבריטיות זכות על פי המשפט הבינלאומי לעבור דרך הים הטריטוריאלי של אלבניה במקום שהים מהווה מצר שמחבר שני חלקים של הים הפתוח". בית הדין קבע שהייתה קיימת זכות כזו והיה זה פסק דין ראשון שהכיר בזכויות מעבר במצר בינלאומי גם אם המצר נמצא במים הטריטוריאליים של מדינה חופית.

ב-1958 קיים האו"ם את הכינוס הראשון על חוק הים. בכינוס שנערך בז'נבה הוחלט על ארבע אמנות הים:

האמנה בדבר הימים הפתוחים – נכנסה לתוקף ב-30 בספטמבר 1962
האמנה בדבר המדף יבשתי – נכנסה לתוקף ב-10 ביוני 1964
האמנה בדבר הים הטריטוריאלי – נכנסה לתוקף ב-10 בספטמבר 1964
האמנה בדבר דייג ושימור משאבי הדגה בימים הפתוחים – נכנסה לתוקף ב-20 במרץ 1966

סעיף 16 פסקה 4 של אמנת הים הטריטוריאלי עוסק במצרים בינלאומיים. סעיף זה קובע, כי אין להשעות מעבר בתום לב של אוניות במצר בינלאומי המשמש לשייט בינלאומי, אשר:

מחבר שני חלקים של הים הפתוח (לדוגמה: מצר גיברלטר).
מחבר ים פתוח עם ים טריטוריאלי של מדינה שלישית (כלומר, מדינה היושבת על חוף בהמשך המצר (לדוגמה: מצרי טיראן).

אחרי 1958, החלו המדינות להרחיב את תחום הים הטריטוריאלי שלהן. עד אז תחום המים הטריטוריאליים היה כשלושה מייל מקו החוף ותחום זה התרחב לכדי 12 מייל. כך הפכו מצרים רבים, שבעבר הכילו רצועה של ים פתוח, להיות כלולים לחלוטין בים הטריטוריאלי של המדינות החופיות. לפיכך, התעורר הצורך להסדיר את נושא דיני הים ככלל והמצרים בפרט. אמנת האו"ם בדבר דיני הים שהתקבלה ב-1982 ונכנסה לתוקף ב-1994, מהווה עד היום (נכון לספטמבר 2017) את ההסדר העיקרי בנושא הים. היא מטפלת במרבית ההיבטים של דיני הים וכוללת פרק שלם העוסק במצרים בינלאומיים.

המשטר שנקבע באמנה מ-1982, מבדיל בין שני סוגים של משטר במצרי ים:

מעבר בתום לב שאין להשעותו. זהו בעצם המשטר של 1958, והמשטר שחל גם במצרי טיראן.
מעבר טרנזיט שאין להפריעו. זהו משטר חדש שנקבע באמנת 1982.

המשטר החדש, שנקבע באמנת הים, רחב ממשטר המעבר בתום לב מכמה בחינות:

צוללות רשאיות לשוט במיצר מתחת לפני המים, בניגוד למשטר בתום לב אשר קבע כי בעת מעבר במיצר, צוללות חייבות לשוט על פני המים ולהציג את דגלן.
הזכות חלה גם על כלי טיס.
בסמכות המדינה החופית לחוקק חוקים ולהתקין תקנות מעבר במצרים. סמכות זאת מצומצמת בצורה ניכרת בהשוואה למשטר הראשון.
המשטר החדש חל גם על מעברים ארכיפלגיים (מדינה שהיא כולה איים). המשטר בתום לב חל, בין היתר, על מצר בין מדינה לבין אי של אותה מדינה.

כמו כן, נקבע באמנה, שאם יש מצר שלגביו קיימת אמנה ותיקה, ימשיך לחול בו המשטר הנהוג באותה אמנה.