PROFILPELAJAR.COM

דוד וינפלד
לידה	1937 (בן 87 בערך)
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס טשרניחובסקי (2018); פרס עקביהו (2011) ;

דוד וַיְנְפֶלְד (נולד ב-1937 בלימנוב, פולין) הוא חוקר ספרות, מתרגם, מבקר, מסאי ועורך ספרותי ישראלי, חתן פרס עקביהו לשנת 2011 פרס טשרניחובסקי לתרגום לשנת 2018.^[1]

ביוגרפיה

דוד וינפלד נולד בשנת 1937 בעיירה לימנוב שבפולין, למשפחה מרקע חסידי. בזמן מלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתו לרוסיה, ולאחר המלחמה חזרה לפולין והתיישבה בקרקוב. בשנת 1950 עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בתל אביב. וינפלד שירת בצה"ל במסגרת הנח"ל. בשנת 1967 נישא לאמנית והציירת יוכבד וינפלד, כעבור עשור בני הזוג התגרשו. בהמשך נישא בשנית ונולדו לו שלושה ילדים, ביניהם האמן יואב וינפלד.

באקדמיה

בשנת 1959 החל וינפלד ללמוד בחוג לספרות עברית והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1964 קיבל תואר שני, על העבודה "ראשית יצירתו של אורי צבי גרינברג בעברית", ובשנת 1975 קיבל תואר דוקטור, על הדיסרטציה: "אמנות הרומן של פרץ סמולנסקין" (בהדרכתם של פרופ' שמואל ורסס ופרופ' שמעון הלקין). תחומי מחקרו העיקריים הם הפרוזה העברית במחצית השנייה של המאה ה-19 ושירה עברית חדשה. במקביל, החל משנות ה-60 של המאה ה-20 פרסם וינפלד מסות ספרותיות וביקורת ספרות בכתבי עת ובעיתונים היומיים, רבים מהם תחת שם העט "דוד כרמי".^[2]

וינפלד לימד בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית משנת 1966 ועד שנת 2005, ובנוסף לימד גם בחוג לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כמתרגם

וינפלד תרגם מפולנית מיצירותיהם של חתני פרס נובל לספרות צ'סלב מילוש וויסלבה שימבורסקה, וכן מיצירותיהם של זביגנייב הרברט, אדם זגייבסקי, רישרד קריניצקי, מאיר באלאבאן, יצחק אריה ברגר, אידה פינק ואחרים. תרגם גם מיידיש (במיוחד את שירו של אברהם סוצקבר) ומאנגלית (משירי חתני פרס נובל לספרות טי אס אליוט ושיימוס היני). בספרים שתרגם משדך וינפלד בין המשוררים לבין יצירות אמנות ישראלית מודרנית, בדרך כלל של הצייר רפי לביא, במה שהצייר והסופר יאיר גרבוז הגדיר "הנמקה אתית".^[3]

מבקר השירה אלי הירש טען כ”דוד ויינפלד הוא מתרגם נפלא, שהשפעתו על השירה הישראלית גדולה במיוחד, אולי גדולה יותר מכל מתרגם עברי בעשרות השנים האחרונות”.^[4] פרופ' ניסים קלדרון הגדיר את איכות התרגום של וינפלד כמיוסדת על עקרון הבהירות: ”הבהירות היא עיקר גדול אצל וינפלד. היא כמו מבט העיניים בדיוקן הספרותי שלו כמתרגם. כשאתם לוקחים ליד ספר שעבר תחת ידו של וינפלד אתם יודעים שתהיה בו שאיפה עזה לבהירות - גם במקור וגם בתרגום.”^[5]

וינפלד עמד בקשרים אישיים עם המשוררים אותם תרגם. בגיליון מיוחד של כתב העת "הליקון" שהוקדש כולו לתרגומו,^[6] מובאים מכתבים שכתבו המשוררים אל וינפלד, תיעודי מפגשים, ואף גלויות מאוירות ועבודות קולאז' ששלחה לו המשוררת ויסלבה שימבורסקה במהלך השנים. בשנת 2009 ראה אור בפולין קובץ חילופי מכתבים בינו ובין זביגנייב הרברט.

על מפעל התרגום שלו זכה וינפלד בפרס שר החינוך למתרגמים (1995), פרס משרד התרבות ומשרד ראש הממשלה הפולני (1994–1995), פרס פן (P.E.N) הפולני לתרגום (2006)^[7], פרס יצחק עקביהו לחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן (2011)^[8] ופרס א.מ.ת. לשנת 2019.

כעורך שירה

בין השנים 1984–1990 ערך וינפלד את מדור ספרי השירה של הוצאת כתר. בשנת 1997, לאחר היווסדה של הוצאת קשב לשירה, שימש כחבר מערכת ועורך בהוצאה. שימש גם כעורך כתב העת "כרמל", ועורך יחד עם ענת ויסמן את כל כתבי דוד אבידן - על כך זכה בפרס שרת התרבות להוצאת ספרי מופת בשנים 2009 ו-2011.

מאז שנת 2008 משמש כעורך השירה במפעל קסת לספרות ביכורים.

ספריו

הספור העברי במחצית השנייה של המאה ה-19, הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1979.
השירה העברית בפולין בין שתי מלחמות העולם, מוסד ביאליק, 1997.^[9]
אורי צבי גרינברג (סדרת "דע את עמך: אישים ומנהיגים"), הוצאת משרד החינוך, התרבות והספורט, 1998.

Listy - Zbigniew Herbert, David Weinfeld ,Published by A5 K. Krynicka, Krakow, 2009

עריכה

פרץ סמולנסקין, קבורת חמור, או, מדחי אל דחי, מוסד ביאליק ('ספרית דורות'), 1968.
אגי משעול, יומן מטע, הוצאת כתר, 1986
מרים נייגר-פליישמן, מלים במרחב חזותי: שירים, כרמל, 1992.
דוד אבידן, אדמלה; ערך והוסיף אחרית דבר: דוד וינפלד; משכל, 2001.
יורם ברונובסקי, ביקורת תהיה: רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית, כרמל, 2006.
יורם ניסינוביץ', השֻלחן הנמוך של הישועה, אבן חושן, 2008.
אלמוג בהר, צמאון בארות: שירים 2000–2006, עם עובד, 2008.
יודית שחר, זו אני מדברת, הוצאת בבל, 2009.
שירה סתיו, לשון אטית, הוצאת דביר, 2012
חדוה הרכבי, צפור שבפנים עומדת בחוץ: שירים 1962–2008; הקיבוץ המאוחד; מוסד ביאליק, 2009.
דוד אבידן, כל השירים; (יחד עם ענת ויסמן), 4 כרכים, הקיבוץ המאוחד; מוסד ביאליק, 2010.
אביגיל אנטמן, בחיים החדשים שיהיו לי, אבן חושן, 2014.
עמיחי חסון, מדבר עם הבית, אבן חושן, 2015.

תרגום

צ'סלב מילוש, וזרח השמש ובא השמש: ושירים אחרים; שוקן: הקיבוץ המאוחד ('ספרי סימן קריאה'), 1981.
זביגנייב הרברט, מר קוגיטו ושירים אחרים; הקיבוץ המאוחד, 1984.
אידה פינק, הגן המפליג למרחקים: סיפורים; (תרגום בשיתוף בנימין טנא), ספרית פועלים, 1988. (מהדורה חדשה ומתוקנת: עם עובד, 2000.)
צ'סלב מילוש, כוכב הלענה; עם עובד, 1989.
זביגנייב הרברט, דו"ח מעיר נצורה, ספרית פועלים, 1990.
רישארד קפושצ'ינסקי, אימפריה (על קריסת הקומוניזם), הקיבוץ המאוחד, 1993.
אידה פינק, נלך בלילות נישן בימים, ספרית פועלים, 1993.
אידה פינק, רישומים לקורות חיים, עם עובד ("ספריה לעם"), 1995.
אידה פינק, סוף העולם הראשון שלי, עם עובד ("קלסי כיס"), 1997.
זביגנייב הרברט, האפוקריפים ההולנדייםעם עובד ("קלסי כיס"), 1997.
זביגנייב הרברט, אלגיה לעת פרידה ושירים אחרים, הקיבוץ המאוחד, 1998.
צ'סלב מילוש, על גדת הנהר, הקבוץ המאוחד, 1999.
אדם זגייבסקי, מיסטיקה למתחילים, קשב לשירה, 1999.
אחרי מהפכות רבות: מבחר מן השירה הפולנית שאחרי 1945, (תרגום בשיתוף רפי וייכרט) כרמל,2000.
מאיר באלאבאן, תולדות היהודים בקראקוב ובקאז'ימייז': 1304–1868, מאגנס, 2002^[10].
אידה פינק, כל הסיפורים, עם עובד, 2004.
זביגנייב הרברט, אפילוג של סערה, קשב לשירה, 2005.
צ'סלב מילוש, זה: שירים; אבן חושן, 2008.
זביגנייב הרברט, טבע דומם עם רסן, כרמל והמכון הפולני בישראל, 2008.
רישרד קריניצקי, נקודה מגנטית: מבחר שירים 1969–2005; אבן חושן והמכון הפולני בתל אביב, 2011.
זביגנייב הרברט, שירים, כרמל, 2012.
עברות: מבחר תרגומי שירה של דוד וינפלד, מודן-הליקון, 2012.
צ'סלב מילוש, אור יום :מבחר שירים, אבן חושן, 2014.