גריגורי מרגוליס

גריגורי מרגוליס
Григо́рий Алекса́ндрович Маргу́лис
לידה 24 בפברואר 1946 (בן 78)
מוסקבה, ברה"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי חבורת לי, אלגברה, מתמטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפקולטה למכניקה ולמתמטיקה של אוניברסיטת מוסקבה (1967) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט יעקב סיני עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Tal Poznansky, Keivan Mallahi-Karai, Seonhee Lim, Roman Muchnik, Alireza Salehi-Golsefidy, Igor Rapinchuk, Gregory Alexandrovich Soifer, Amir Mohammadi, Han Li, Bengt Anders Karlsson, Dmitry Yanovich Kleinbock, Aaram Yun, Hee Oh, Mikhail V. Ershov, Yan Gao, Tai-Hing Dennis Hui, Azer Akhmedov, Lucy Lifschitz, Thomas Dietmar Hille, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גריגורי אלכסנדרוביץ' מרגוליס (ברוסית: Григо́рий Алекса́ндрович Маргу́лис; נולד ב-24 בפברואר 1946) הוא מתמטיקאי אמריקאי ממוצא רוסי הידוע בעבודתו על סריג בחבורות לי, והכנסת שיטות מהתיאוריה הארגודית לקירוב דיופנטי. הוא זכה במדליית פילדס בשנת 1978, פרס וולף במתמטיקה בשנת 2005[1] ופרס אבל בשנת 2020, והפך למתמטיקאי החמישי שקיבל את שלושת הפרסים. בשנת 1991, הוא הצטרף לסגל ההוראה של אוניברסיטת ייל, שם הוא כיום פרופסור למתמטיקה ארסטוס ל. דה פורסט.

ביוגרפיה

מרגוליס נולד למשפחה רוסית ממוצא יהודי ליטאי במוסקבה, ברית המועצות. בשנת 1962, בגיל 16, הוא זכה במדליית הכסף באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית. הוא קיבל את הדוקטורט שלו ב-1970 מהאוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה, והחל במחקר בתיאוריה הארגודית בהנחיית יעקב סיני. עבודה מוקדמת עם דוד קשדן הפיקה את משפט קשדן-מרגוליס, תוצאה בסיסית על קבוצות בדידות. משפט העל קשיחות שלו משנת 1975 הבהיר אזור של השערות קלאסיות על אפיון קבוצות אריתמטיות בין סריג בקבוצות שקר.

הוא זכה במדליית פילדס ב-1978, אך לא הורשה לנסוע להלסינקי כדי לקבל אותה באופן אישי, לכאורה בשל אנטישמיות נגד מתמטיקאים יהודים בברית המועצות[2]. מעמדו השתפר, ובשנת 1979 הוא ביקר בבון, ומאוחר יותר היה מסוגל לנסוע בחופשיות, אם כי עדיין עבד במכון לבעיות של העברת מידע, מכון מחקר ולא אוניברסיטה. בשנת 1991 קיבל מרגוליס משרת פרופסור באוניברסיטת ייל.

מרגוליס נבחר כחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית בשנת 2001[3]. בשנת 2012 הוא הפך לעמית של האגודה האמריקאית למתמטיקה[4].

בשנת 2005 קיבל מרגוליס את פרס וולף על תרומתו לתורת הסריגים והיישומים לתיאוריה הארגודית, תורת הייצוג, תורת המספרים, קומבינטוריקה ותורת המידה.

בשנת 2020 קיבל מרגוליס את פרס אבל יחד עם הלל פירסטנברג על "השימוש החלוצי של שיטות מתורת ההסתברות והדינמיקה בתורת החבורות, תורת המספרים וקומבינטוריקה" [5].

פרסומים נבחרים

ספרים

Discrete subgroups of semisimple Lie groups, Ergebnisse der Mathematik und ihrer Grenzgebiete (3) [Results in Mathematics and Related Areas (3)], 17. Springer-Verlag, Berlin, 1991. x+388 pp. מסת"ב 3-540-12179-X

On some aspects of the theory of Anosov systems. With a survey by Richard Sharp: Periodic* orbits of hyperbolic flows. Translated from the Russian by Valentina Vladimirovna Szulikowska. Springer-Verlag, Berlin, 2004. vi+139 pp. מסת"ב 3-540-40121-0

מאמרים

  • Explicit group-theoretic constructions of combinatorial schemes and their applications in the construction of expanders and concentrators. (Russian) Problemy Peredachi Informatsii 24 (1988), no. 1, 51–60; translation in Problems Inform. Transmission 24 (1988), no. 1, 39–46
  • Arithmeticity of the irreducible lattices in the semisimple groups of rank greater than 1, Invent. Math. 76 (1984), no. 1, 93–120
  • Some remarks on invariant means, Monatsh. Math. 90 (1980), no. 3, 233–235
  • Arithmeticity of nonuniform lattices in weakly noncompact groups. (Russian) Funkcional. Anal. i Prilozen. 9 (1975), no. 1, 35–44
  • Arithmetic properties of discrete groups, Russian Math. Surveys 29 (1974) 107–165

לקריאה נוספת

  • J. Tits (1980). Olli Lehto (ed.). The work of Gregori Aleksandrovitch Margulis. Proceedings of the ICM (Helsinki, 1978). Vol. 1. Helsinki: Academia Scientiarum Fennica. pp. 57–63. ISBN 951-41-0352-1. אורכב מ-המקור ב-2013-02-12. 1978 Fields Medal citation.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גריגורי מרגוליס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Yale's Margulis Wins 2005 Wolf Prize for Mathematics". Yale University Office of Public Affairs. 2005-02-23.
  2. ^ Kolata, GB (1978). "Anti-Semitism Alleged in Soviet Mathematics". Science. 202 (4373): 1167–1170. Bibcode:1978Sci...202.1167B. doi:10.1126/science.202.4373.1167. PMID 17735390.
  3. ^ National Academy of Sciences Elections. Notices of the American Mathematical Society, vol. 48 (2001), no. 7, p. 722
  4. ^ List of Fellows of the American Mathematical Society, retrieved 2013-02-02.
  5. ^ Chang, Kenneth (2020-03-18). "Abel Prize in Mathematics Shared by 2 Trailblazers of Probability and Dynamics". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-03-18.


זוכי מדליית פילדס
המאה ה־20 אלפורס, דאגלס (1936) • סלברג, שוורץ (1950) • סר, קודאירה (1954) • רות, תום (1958) • הרמנדר, מילנור (1962) • גרותנדיק, כהן, סמייל, עטיה (1966) • בייקר, הירונקה, נוביקוב, תומפסון (1970) • בומביירי, ממפורד (1974) • דלין, מרגוליס, פפרמן, קווילן (1978) • יאו, קון, ת'רסטן (1982) • דונלדסון, פאלטינגס, פרידמן (1986) • ג'ונס, דרינפלד, ויטן, מורי (1990) • בורגיין, זלמנוב, יוקוז, ליון (1994) • בורכרדס, גוורס, מקמולן, קונטסביץ' (1998)
המאה ה־21 וויבודסקי, לפורג (2002) • אוקונקוב, ורנר, טאו, פרלמן (2006) • וילאני, לינדנשטראוס, סמירנוב, צ'או (2010) • אבילה, בהרגבה, היירר, מירזאח'אני (2014) • בירקאר, ונקאטש, פיגאלי, שולצה (2018) • דומיניל-קופן, הא, מיינרד, ויזובסקה (2022)
זוכי פרס אבל
2003–2009 ז'אן-פייר סר (2003) • מייקל עטיה ואיזדור זינגר (2004) • פיטר לקס (2005) • לנארט קרלסון (2006) • סריניוסה ואראדהאן (2007) • ג'ון תומפסון וז'ק טיץ (2008) • מיכאיל גרומוב (2009)
2010–2019 ג'ון טייט (2010) • ג'ון מילנור (2011) • אנדרה סמרדי (2012) • פייר דלין (2013) • יעקב סיני (2014) • ג'ון נאש ולואיס נירנברג (2015) • אנדרו ויילס (2016) איב מאייר (2017) • רוברט לנגלנדס (2018) • קארן אולנבק (2019)
2020–היום הלל פורסטנברג וגרגורי מרגוליס (2020) • אבי ויגדרזון ולסלו לובאס (2021) • דניס סאליבן (2022) • לואיס קפארלי (2023)