אולימפיאדת המתמטיקה הבין-לאומית (באנגלית: The International Mathematical Olympiad; בראשי תיבות: IMO) היא תחרות בינלאומית למתמטיקה, המיועדת לתלמידי חטיבת ביניים ותיכון.
האולימפיאדה מתקיימת מדי שנה, כל פעם במדינה אחרת. האולימפיאדה הראשונה התקיימה בשנת 1959 ברומניה והשתתפו בה 52 נציגים משבע מדינות. האולימפיאדה הגדולה ביותר עד כה (2021) נערכה בבריטניה בשנת 2019 בהשתתפות 621 נציגים מ-112 מדינות.
מבנה התחרות
כל נבחרת שולחת עד 6 נציגים, המלווים על ידי ראש משלחת וסגן ראש משלחת. בנוסף, ניתן לשלוח משקיפים אשר מצטרפים לראשי המשלחת או למתחרים. התחרות מורכבת מ-6 שאלות. המבחנים נמשכים יומיים, כאשר בכל יום מקבלים המתמודדים 3 שאלות. לרשותם 4 וחצי שעות כדי לפתור אותן. כל שאלה שווה 7 נקודות. אין להשתמש במחשבונים.
את השאלות רשאיות להציע כל המדינות למעט המארחת. ועדת בחירת השאלות, אשר מורכבת מנציגי המדינה המארחת ומומחים בינלאומיים, מצמצמת את הבעיות ל"רשימה קצרה" (Short list) שבה כ-30 שאלות (7–8 מכל קטגוריה). מספר ימים לפני האולימפיאדה מתכנסים ראשי המשלחות ובוחרים 6 שאלות (1–2 מכל קטגוריה), ומסדרים אותן לפי רמת קושי.
פרסים
כל מתמודד מקבל ניקוד על כל שאלה שהוא פתר. המתמודדים מדורגים על פי סכום כל הנקודות שהם צברו. המדינות מדורגות לפי סכום הנקודות שכל המתמודדים צברו יחד.
הפרסים מחולקים בצורה הבאה: כמחצית מהמתמודדים מקבלים מדליה, כאשר ה-1/12 הטובים ביותר מקבלים מדליית זהב, 2/12 שאחריהם מדליית כסף ו-3/12 מדליית ארד, כך שהיחס הוא 1:2:3. מתמודד שלא זכה במדליה אך פתר לפחות שאלה אחת באופן מלא זוכה בציון לשבח. בנוסף ייתכנו פרסים מיוחדים על פתרונות מקוריים במיוחד.
המשלחת הישראלית לאולימפיאדה נבחרת מתוך תלמידי נבחרת ישראל במתמטיקה. הקבלה לנבחרת נעשית על פי מספר תחרויות ארציות במתמטיקה.
נכון ל-2024, ההישג הגבוה ביותר של הנבחרת היה בשנת 2021, בה ישראל הגיעה למקום ה-7 מתוך 107 מדינות, עם 3 מדליות זהב, 2 מדליות כסף ומדליית ארד אחת.[1]
נכון לאותה השנה, בסה"כ, זכתה ישראל ב-IMO ב-22 מדליות זהב, 68 מדליות כסף, 107 מדליות ארד ו-23 ציונים לשבח.[2]
ישראל שולחת משלחת ל-IMO החל משנת 1979. את השתתפות ישראל באולימפיאדה יזם פרופ' יוסף גיליס ממכון ויצמן. בין השנים 1990 ו-2009 ישראל השתתפה גם בתחרות הדו-לאומית ישראל-הונגריה. פרופ' גיליס אימן את הנבחרת עד מותו בשנת 1993. לאחר מכן, הפרויקט עבר לטכניון בניהולו של פרופ' שי גירון, שאימן יחד עם ד"ר שוני גלבוע (אז ד"ר שוני דר) את הנבחרת. בסוף שנות התשעים, ריכוז המשלחת עבר לאוניברסיטת חיפה, יחד עם פרופ' גירון. בשנת 2010 הפרויקט חזר למכון ויצמן, בניהולו של פרופ' דמיטרי נוביקוב. לתפקיד המאמן הראשי מונה אז לב רדזיוילובסקי שממשיך בתפקיד זה ברצף עד היום. עם מעבר זה הפרויקט הורחב באופן משמעותי וקיבל את מתכונתו: תלמידים במספר קבוצות גילאים המתאמנים עשרות ימים בשנה על-ידי צוות מאמנים רחב. בשנת 2012 נוספה לפרויקט גם תוכנית אימונים לתלמידים צעירים יותר בהנהלתו של יוסף חפץ. בשנת 2013 עבר הפרויקט לאוניברסיטת ת"א בהנהלת פרופ' אילון סולן, עם אותו צוות המאמנים. בשנת 2016 החלה ישראל להשתתף גם ב-אולימפיאדת המתמטיקה האירופית לנערות (EGMO).
בשנת 2017 הפכה ההשתתפות
באולימפיאדה לחלק ממיזם "נבחרות ישראל במדעים", המשותף למשרד החינוך ומרכז מדעני העתיד. המיזם כולל גם את נבחרות ישראל בפיזיקה, במדעי המחשב, בכימיה ובביולוגיה ואת נבחרת ישראל הצעירה במדעים (הנבחרת הצעירה). בהתאם, עבר אימון התלמידים בגילאי חטיבת הביניים לנבחרת הצעירה, בה הם מתאמנים גם בתחומי מדע אחרים. החל משנת 2019, ישראל משתתפת גם ב-RMM. בשנת 2020 החליף פרופ' יהודה שלום את פרופ' סולן. בשנת 2021 עבר הפרויקט למכון ויצמן בהנהלת פרופ' אברהם איזנבוד, עם אותו צוות המאמנים. החל משנת 2023, הפרויקט מובל על ידי פרופ' דמיטרי נוביקוב.
הדחות מהתחרות
קוריאה הצפונית הודחה פעמיים מהתחרות בשנים 1991 ו-2010 עקב רמאויות.[3][4] זוהי המדינה היחידה שהודחה באופן מלא מהתחרות. מאז פלישת רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 החליט ועד ה-IMO שלא לאפשר לרוסיה לשלוח משלחת שתייצג אותה. עם זאת הוא אפשר לראשי הנבחרת הרוסית לשלוח 6 מתמודדים מרוסיה שיתמודדו באופן עצמאי מבלי שייצגו שום מדינה.