גני קיו, או בשמם המלא הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו (באנגלית; Royal Botanic Gardens, Kew), הם הגנים הבוטניים המפורסמים בעולם ונמצאים בלונדון, בריטניה.
גני קיו הוקמו ב-1759[1] כגנים פרטיים אקזוטיים של הלורד צ'פל. הם הורחבו במהלך השנים וב־1840 הוכרזו הגנים רשמית כ"גנים הבוטניים המלכותיים" של הממלכה המאוחדת. בניין הדקלים המפורסם נבנה בין השנים 1841 ו־1849 בידי הארכיטקט הוויקטוריאני דסימוס ברטון. הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו מחזיקים את בנק הזרעים הגדול בעולם. בשנת 2003 הוכרו הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
הגנים משתרעים על שטח של כ-1,210 דונם[2] הכוללים גנים וחממות, בשטח שבין ריצ'מונד לקיו אשר בלונדון הדרום-מערבית. גני קיו מהווים מוסד מחקרי וחינוכי חשוב בתחום הבוטניקה, הכולל צוות עובדים בן כ-800 איש[3], ומהם כ-650 חוקרים[4]. האתר מהווה יעד תיירות פופולרי, ובמהלך שנת 2009/2010[5] ביקרו בגנים מעל מיליון מבקרים[6].
שטחי הגן כוללים את אוסף הצמחייה הגדול בעולם, הספרייה אשר בגנים כוללת מעל 750,000 כרכים ואוסף איורים השמור בהם כולל למעלה מ-175,000 איורים של צמחים[7].
חזית מבנה החממה בגני קיו
היסטוריה
מקורם של הגנים בגן האקזוטי שהוקם על ידי לורד קייפל ג'ון, בעיירה טוקסברי (Tewkesbury) שבגלוסטרשייר. הגן הורחב על ידי הנסיכה אוגוסטה מוויילס, אלמנתו של פרדריק, הנסיך מוויילס, שעבורו האדריכל הסקוטיויליאם צ'יימברס בנה מספר מבנים בגן. אחד המבנים הוא הפגודה הסינית שנבנתה בשנת 1761 וקיימת עד היום. ג'ורג' השלישי העשיר את הגנים בסיועו של סר ג'וזף באנקס. קיו פארק הישן (ששמו שונה ל"הבית הלבן"), נהרס בשנת 1802, ו"בית הולנד" הסמוך נרכש על ידי ג'ורג' השלישי בשנת 1871, וכיום הוא נודע בכינויו ארמון קיו.
אוספי הגן גדלו במקצת באקראי עם הזמן, עד למינוי של האספן הראשון בשנת 1771[8]. בשנת 1840 הגנים הוכרזו כגן בוטני לאומי, תחת מנהל הקיו, ויליאם הוקר. הגנים הורחבו ל-75 דונם, והגן הבוטני ל-270 דונם, ומאוחר יותר לגודלו הנוכחי 300 דונם.