ערך זה עוסק בקבוצות שהוגלו לשומרון. אם התכוונתם לעדה הדתית המקושרת לעתים לגולים אלה, ראו שומרונים.
גולי האימפריה האשורית לשומרון הם קבוצות, שעל־פי המסופר במקרא הוגלו על־ידי מלך אשור מבבל, כותה, עוא, חמת וספרוים, אל שטחי ממלכת ישראל שהוחרבה בידי האימפריה האשורית החדשה בשלבים בין 734 לפנה"ס ל-721 לפנה"ס במקום תושבי ממלכת ישראל, כחילופי אוכלוסיות. לאור המתואר בספר מלכים, הם מקושרים לעיתים עם השומרונים.
לאחר התפלגות הממלכה בימי רחבעם וירבעם בן נבט, הציב ירבעם עגלי זהב בבית אל ובדן, שאליהם עלו תושבי ממלכת ישראל לרגל במקום בית המקדש שבירושלים. כיוון שהדבר היה מנוגד למצוות התורה, על פי המסופר בנביאים שלח ה' כמה נביאים להזהיר את ישראל לבל יחטאו בזה, אך כעבור כמה מאות שנים שבהן התמידו ישראל בפולחן זה, הוגלו מעל אדמתם על ידי שלמנאסר מלך אשור לערים שבשליטת ממלכתו, ובמקומם הביא מלך אשור כמה קבוצות ממסופוטמיה לשומרון.
על פי העולה מהמקרא ומדברי חז"ל, מדיניותו של מלך אשור הייתה להעביר את העמים שתחת שלטונו לארצות שזרות להם, על מנת להקטין סיכוי למרידה. כחלק מכך הגלה מלך אשור את יושבי בבל, כותב, עוה, חמת וספרוים, לערי השומרון ששם ישבה ממלכת ישראל קודם לכן:
פגיעת האריות בגולים והפנייה למלך אשור והפתרון שסיפק להם
על פי המתואר במקרא, כשהגיעו הגולים לשומרון שלח ה' בהם אריות שהרגו בהם. הגולים הכירו בכך שהאריות באו עליהם משום שאינם יודעים "את משפט אלוהי הארץ", ולכן פנו למלך אשור בבקשה לטפל בכך. מלך אשור ציווה להשיב לשם את אחד הכהנים שהוגלו עם ממלכת ישראל, כדי שילמד אותם את "משפט אלוהי הארץ":
מעשה הגולים היווה מודל לפולחן המשתף עבודה לה' לצד עבודת אלילים. פולחן זה מכונה בספרות ההלכתית עבודה זרה בשיתוף, וישנה מחלוקת האם הוא מותר לגויים בניגוד לעם ישראל, ולכן האריות חדלו מלפגוע בגולים כששילבו בין עבודת ה' לפולחן האלילים, או שגם לגויים מעשה זה אסור, אלא שהוא נסלח יותר מאשר עבודה זרה ללא שיתוף עם עבודת ה', ולכן חדלו מהם האריות.
גם בבשורה לפי מתי, ישו הורה שלא להטיף לגויים או שומרונים אלא ליהודים בלבד.[1]
ייתכן שהסיבה שלאחר תקופת המקרא התייחסו לכל קבוצות הגולים בשם "כותים", אף שלא כולם היו כותים מהעיר כותה, היא שהכותים היו הקבוצה המשמעותית ביותר מבחינה מספרית בקרב הגולים.[2][3]
על פי המתואר בדברי חז"ל, הכותים הקפידו על שמירת מצוות התורה שבכתב, אך כפרו בסמכותם של חכמי התורה שבעל פה לפרש את התורה. הכותים גם הכריזו על הר גריזים כמקום שבו בחר ה' לבנות לו בית, ולכן מקדשם הוצב שם. לטענת חז"ל, בשלב כלשהו הייתה שם דמות יונה שאליה היו עובדים.[4]
השומרונים רואים עצמם צאצאי שבטי אפרים, מנשה ולוי שנותרו בארץ לאחר גלות עשרת השבטים, ותולים את הקרע בינם לבין היהודים בהתרחשויות שאירעו בימי עלי הכהן.
ממחקרים גנטיים עולה כי לשומרונים ולבני רוב העדות היהודיות ישנו מקור אבהי משותף, ובהתאם לכך הציעו החוקרים שמוצאם נעוץ בשילוב של שארית הפליטה של שבטי ישראל הצפוניים שהתערבו באוכלוסיות נוכריות שהוגלו לשומרון.[5]