PROFILPELAJAR.COM

גדעון ביגר
לידה	30 באפריל 1945 (בן 79)
ענף מדעי	גאוגרפיה
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	יהושע בן-אריה
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
תרומות עיקריות
	גאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל בעת החדשה, חקר גבולות

גדעון בִּיגֶר (נולד ב-30 באפריל 1945) הוא גאוגרף והיסטוריון ישראלי, פרופסור אמריטוס לגאוגרפיה היסטורית ומדינית בחוג לגאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב.

חייו ופועלו

גדעון ביגר נולד וגדל בירושלים, הוא דור שמיני בעיר מצד אביו. סבו עבר טרגדיה במלחמת העולם הראשונה: אשתו נהרגה ושנים מילדיו נפטרו ממחלות. לאחר המלחמה, ב-1922/3, היה סבו ממייסדי בת ים (שנקראה אז "בית וגן") וחי בה חמישים שנה. אביו שהתחנך בירושלים למד רפואה באיטליה ושירת כרופא בצה"ל מיום הקמתו ועד לפטירתו בשנת 1973.

ביגר שירת בחטיבה 16 במהלך מלחמת ששת הימים והשתתף בלחימה ביהודה ושומרון. שירת כשליש מילואים באחד מגדודי החטיבה במלחמת יום כיפור ושהה עם הגדוד כחצי שנה ממערב לתעלת סואץ. במלחמת לבנון הראשונה שימש קצין חינוך של החטיבה בשהותה בלבנון בקיץ 1982.^[^{דרוש מקור]}

למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בה השלים תואר ראשון בגאוגרפיה והיסטוריה ב-1971, תואר שני בגאוגרפיה ב-1974, וב-1980 דוקטורט בנושא, "בחינה גאוגרפית של השפעות השלטון בארץ ישראל 1929-1917", שראה אור כספר שנקרא בעברית מושבת כתר או בית לאומי: השפעת השלטון הבריטי על ארץ-ישראל, 1930-1917 ובאנגלית An Empire in the Holy Land – Historical Geography of the British Administration in Palestine, 1929-1917. הספר סוקר ומנתח את הפעילות המרחבית של שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, בניית כבישים ומסילות ברזל, ייעור, ייבוש ביצות, בניית מערכות חינוך ובריאות, קביעת גבולות הארץ ועוד. מנחהו לדוקטורט היה פרופסור יהושע בן אריה.

בתום לימודיו בשנת 1980 עבר ללמד באוניברסיטת תל אביב. ביגר שימש יושב ראש העמותה הישראלית להיסטוריה צבאית, וכיהן פעמיים כראש החוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. בנוסף, לימד גאוגרפיה במכללת בית ברל ומרצה במכון אבשלום. בשנת 2008, במסגרת שנת השבתון שלו, לימד גאוגרפיה בבית הספר התיכון על שם ליהמן בדימונה. הגיע לדרגת פרופסור מן המניין. בשנת 2013 צוין כמרצה מצטיין באוניברסיטת תל אביב, ובאוקטובר 2013 יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס.

שימש כיועץ לצוותי המשא והמתן על הסכמי השלום עם מצרים וירדן, וכמומחה לגבולות במשלחת הישראלית לשיחות השלום עם סוריה בוועידת שפרדסטאון. לאחר מכן היה מעורב במסגרת השיחות עם הפלסטינים בקמפ דייוויד ובטאבה. פרסם מאמרים פובליציסטיים בעיתונות בנושא גבולות הארץ ובנושאים אחרים.

מחקריו

לאחר סיום הדוקטורט המשיך את מחקריו בגאוגרפיה היסטורית - חקר תהליכים של שינוי הנוף במאה השנים האחרונות, ובעיקר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.

שכונות גנים

ביגר הכניס את המושג שכונות גנים לספרות הישראלית תוך שהדגיש את ההבדל בין ערי גנים לשכונות גנים. מאמרו הראשון,^[1] עסק בחמש שכונות הגנים הראשונות בירושלים: בית הכרם, רחביה, בית וגן, קריית משה ותלפיות.

חקר הגבולות

ביגר מוכר בעולם כמומחה לגבולות בינלאומיים. בשנת 1995 היה העורך הראשי של The Encyclopedia of International Boundaries, אנציקלופדיה המביאה מפות, תצלומים והסברים על ההיסטוריה, הגאוגרפיה, והבעיות של כל גבול יבשתי בין מדינות.

ארץ רבת גבולות: מאה השנים הראשונות של תיחום גבולותיה של ארץ-ישראל 1840 - 1947

ביגר כתב ספר שעניינו תהליך קביעת גבולות הארץ בעת החדשה. בגרסתו העברית נקרא הספר 'ארץ רבת גבולות' וראה אור בשנת 2001 ובגרסתו האנגלית - The Boundaries of Modern Palestine 1840 - 1947 ראה אור בשנת 2004. הספר עוסק במאה השנים הראשונות מ-1840 - 1947 לקביעת גבולות ארץ ישראל עם שכנותיה עד להקמת המדינה. התאריך 1840 נקבע כהתחלה מכיוון שאז נקבעה המפה הראשונה בהסכם בין שליטה של מצרים, מוחמד עלי לבין השלטון העות'מאני. באותו זמן כבש מוחמד עלי את ארץ ישראל וסוריה. אחרי כן כפו עליו העות'מאנים, בעזרת מעצמות אירופה, לשוב למצרים.

המפה הראשונה מ-1841 הועלמה מסיבות פוליטיות, הבריטים מצאו עותק ממנה בשנות ה-20 של המאה ה-20 באיסטנבול והעלימו אותה כי לא הייתה נוחה להם. ב-1933/4 מצאו הבריטים עותק נוסף של המפה, שהיה העותק המקורי, כשדנו עם האיטלקים על מיקום קו הגבול בין מצרים ללוב (שהייתה בשליטה איטלקית). אנשי משרד החוץ בלונדון נוכחו לדעת כי המפה אינה מתאימה להם וטמנו אותה בארכיון הציבורי הבריטי. המפה נשכחה למשך ארבעים שנה. ביגר גילה מחדש את העותק המקורי של המפה שניתנה למוחמד עלי ופרסם זאת בכתבי עת בארץ^[2] ובעולם. זוהי נקודת ההתחלה של הספר.

הספר עוסק בכל שלב של המעורבות של כוחות שאינם ארץ ישראלים ביצירת גבולות הארץ. ביגר קובע במחקרו כי אחד המאפיינים של אזורנו הוא שהגבולות שאנו חיים בהם כיום נוצרו בידי בריטים, עות'מאנים, צרפתים, האו"ם וכדומה. גם לאחר שהכוחות הללו איבדו מהשפעתם אנו עדיין חיים את התוצאות של הגבולות שעיצבו. כך למשל, קו הגבול עליו הוסכם בהסכם השלום עם מצרים ב-1979 הוא קו שקצין בריטי וקצין עות'מאני קבעו ביניהם ב-1906. קו הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון סומן בהסכם שהוכן בין סגן-אלוף בריטי לסגן-אלוף צרפתי ב-1921 וסוכם בהסכם משנת 1923. כשישראל נסוגה מדרום לבנון בשנת 2000 היא לא חזרה לקו הבינלאומי אלא לקו עליו סיכמה עם האו"ם, שנסיגה אליו תחשב לנסיגה מכל שטחה של לבנון, ומכאן שמו ה"קו הכחול" - צבע האו"ם.

תל אביב

ההיסטוריה של תל אביב

סדרה בת ארבעה כרכים. יצאו לאור בהוצאת רמות של אוניברסיטת תל אביב ב-2001, 2004, 2007 ו-2013, אותם ערך ביגר יחד עם יעקב שביט. כל כרך הוקדש לתקופה אחרת בתולדות העיר. זוהי היסטוריה כוללנית של תל אביב, הסוקרת תחומים שונים: היסטוריה פוליטית, היסטוריה עירונית, המרחב הפיזי והבנייה, כלכלה, חברה, בריאות, חינוך, בתי קפה. ביגר ושביט ריכזו כותבים מתחומים שונים: גאוגרפים, היסטוריונים, כלכלנים ואחרים שעסקו כל אחד בתחום התמחותו.

מי ומה בתל אביב-יפו – אנציקלופדיה של תל אביב

ביגר היה העורך המדעי של מפעל מדעי זה שהיה אמור לצאת בעשרה כרכים בהם יסקרו מכלול ההיבטים של תל אביב. לבסוף יצא רק כרך אחד בשנת 1981, על החינוך התרבות והספורט בתל אביב.

המנדט הבריטי בישראל

במחקריו של ביגר על הבריטים בארץ ישראל היה בין הראשונים שהציגו את הבריטים לא כעוינים לתנועה הציונית, אלא הדגיש את תרומתם מנקודת ראות גאוגרפית בבניית מוסדות, כבישים וכדומה. כך בספר מושבת כתר או בית לאומי וכך במאמר.^[3] ביגר חקר ומצא שמיתוס סיפורי חומה ומגדל כאילו היישובים הוקמו בן לילה בלי ידיעת הבריטים הוא מופרך, לפי ממצאיו הקמת היישובים תואמו חודשים מראש בשיתוף פעולה עם הבריטים להקמת היישובים, שהוקמו ביום ולא בלילה, זאת על מנת להיות ערוכים להגנה בפני התקפה ערבית בשעות החשכה.

השימוש בעץ לבנייה בארץ ישראל

ביגר שיתף פעולה עם הבוטנאית פרופסור נילי ליפשיץ מאוניברסיטת תל אביב בחקר השימוש בעץ לבנייה בארץ ישראל, בעת העתיקה ובעת החדשה ופרסמו בנושא למעלה משלושים מאמרים מדעיים. ביניהם - מחקר שערכו השניים, על תולדות הבנייה בארץ ישראל בעת החדשה. בשנת 1866 - 1867 הגיעה קבוצה של אמריקאים שהתיישבו ביפו, הביאו אתם הנה בתי עץ מפורקים ובנו את הבתים. לאחר שנה בארץ הם עזבו אותה ואת מקומם תפשו הטמפלרים. הבתים עומדים על מכונם עד עצם היום הזה^{[דרושה הבהרה]}. בבדיקת מעבדה התגלה שמקור העצים מארצות הברית. ^[4] במחקר על מושבות הגליל: מטולה, יסוד המעלה, ראש פינה התברר שבתיהן הישנים נבנו מארזי הלבנון. ^[5]

עוד עסקו בתולדות הייעור בארץ ישראל. מחקרים אלה הביאו בין השאר לפרסום שני ספרים:

"כי האדם עץ השדה": עצי ארץ-ישראל: מאפייניהם, תולדותיהם ושימושם

הספר ראה אור ב-1998. הספר סוקר את העצים האנדמיים לארץ ישראל. על כל עץ ניתן מידע שעוסק הן בתכונותיו הבוטניות, הן בעברו ההיסטורי בשימוש האדם, הן במקומו בפולקלור ומכיל תמונות היסטוריות ועכשוויות.

נלבישך שלמת ירק: הייעור בארץ-ישראל: מאה שנים ראשונות, 1850 - 1950

הספר ראה אור בשנת 2000, בהוצאת הקרן הקיימת לישראל. הופיע בשנת 2003 גם באנגלית תחת השם Green Dress for a Country. שם הספר הוא פרפרזה על הביטוי "נלבישך שלמת בטון ומלט". הספר עוסק בתולדות הייעור בארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל. חידושו הגדול של הספר הוא בהארת תרומת השלטון הבריטי לנטיעות העצים בארץ. למרות האתוס הציוני שהעלה על נס את תרומתה של הקרן הקיימת לייעור, הרי שעל כל עץ שנטעה הקרן, נטעו הבריטים כמות עצים גדולה פי שישה ועל פני שטח גדול פי עשרה. הבריטים היו בין הנוטעים הראשיים בתולדות הארץ והראשונים שעסקו גם בשימור יערות ועצים. בספר ישנו תיאור מפורט של הנטיעות בארץ ומובאות בו מפות מקוריות של הקרן הקיימת. לממשלת המנדט היה משרד ממשלתי מיוחד לנושא הייעור, הוא צורף בתחילה למשרד החקלאות ובשנות השלושים הפך למשרד ממשלתי נפרד. שמירת היערות החלה בתקופה המנדט, כולל השמורה הגדולה של הר מירון והר הכרמל. הבריטים עשו עבודה מדעית רבה ונטעו עצים בכל סוגי השטחים: בחולות, בהרים, במדבר. ארץ ישראל של התקופה הייתה ככל הנראה המעבדה הכי גדולה בניסיונות נטיעת עצים: הובאו זנים מאוסטרליה, הודו, יוון, קפריסין, צרפת. התכתבו עם רוסיה לצורך הבאת עצים. הבריטים נטעו הן לצורכי ייפויה של הארץ והן לשימוש בעצים לבנייה. הבריטים החילו בבואם לארץ חוק הקיים עד לימינו אלה, לפיו אסור לכרות עץ אם הרוצה לכרות לא קיבל אישור מגורם ממשלתי רשמי, גם אם הדבר נעשה בחצרו הפרטית. הארץ מולאה בתקופת המנדט באורנים על ידי הבריטים והקרן הקיימת (בכך החלו במידה מועטה הטמפלרים), אורן קפריסאי, רוב סוגי האורנים לא נקלטו, אולם אורן הצנובר כן נקלט. כן נטעו ג'קרנדות, שיטה הכחלחלה ועוד. הבריטים הביאו לארץ עשרות מתוך 604 סוגי האקליפטוס וניסו לנטעם. הם הביאו ברושים. הבריטים הביאו צמחים לייצוב החולות אותם נטעו. הבריטים הגיעו למסקנה שמרבית העצים שניטעו לא התאימו לארץ, אולם הם הורישו את הידע של מה מותר ומה אסור.

בראש מחלקת הייעור של הקרן הקיימת ואחר כך מדינת ישראל שקמה עמד יוסף וייץ, ששטם את האנגלים. כמעט שלא נוצר שיתוף פעולה בין שני הגורמים שעסקו בייעור בארץ, הקרן הקיימת עבדה לבד והבריטים עבדו לבד. סגן מנהל המחלקה שהיה מנהל המחלקה בפועל היה עמיהוד גור והייתה שנאה בינו לבין וייץ. לאחר הקמת המדינה דאג וייץ לכך שהקרן הקיימת תשלוט על כל מחלקת הייעור ופיטר את עמיהוד גור מעבודתו בתואנה שהוא שיתף פעולה עם הבריטים. וייץ כתב ספר בשם "היער והייעור בארץ". הוא תיאר את תהליך הייעור כצמיחת עץ ששורשיו גדלו בתקופה העות'מאנית, והענפים בתקופת המנדט.

הקרן הקיימת, יחד עם פיק"א והממשל הבריטי, ייערו את הארץ והפכו את ישראל לירוקה יותר משהייתה כשקמה המדינה ב-1947–1948. הבריטים נטעו את יער שער הגיא, והתנועה הציונית את יער בלפור, יער עין החורש ועוד. חלק גדול ממה שנטעו הבריטים לא נותר כיום בתחומי מדינת ישראל, כי נטעו בהרים: באו קוף שעל יד חברון, יער אום צפא ליד רמאללה, באזור ג'נין, שכם, ומעלה אדומים.

מפעלו העכשווי

בעבר עסק ביגר בין השאר בפרויקט בהשתתפות חוקרים ישראלים ופלסטינים, שמטרתו הייתה להוציא אטלס של מלחמת העצמאות ושיכלול גם את הכפרים הערביים והיהודיים שנהרסו ב-1948. גדעון ביגר נתן את התשומה הגאוגרפית לפרויקט שבשלב זה הוקפא.

באחרונה עסק במחקר תופעות ייחודיות בגבולות מדינת ישראל ובהם האזורים המפורזים מול סוריה ושטח ההפקר בלטרון. עם תלמידו, ד"ר יורם פריד, כתב מאמרים על מעורבותו של צה"ל בעיצוב פני המדינה לאחר הקמתה. במסגרת פרויקט " כדאי לדעת" של אוניברסיטת תל אביב, הוציא לאור בצורה דיגיטלית שלוש חוברות לימוד העוסקות בתהליך עיצוב גבולות הארץ והמדינה. החוברות פתוחות לעיון חופשי.

בשנת 2023 הוציא לאור, בהוצאת רסלינג, ספר בשם "גבולות ארץ ישראל ומדינת ישראל" ובו סקירה מפורטת של תהליך יצירת גבולות הארץ והמדינה ממחצית המאה ה-19 ועד להסכם על גבול המים הכלכליים עם לבנון שנחתם בשלהי שנת 2022.

ספרים שכתב

תכנון עירוני ואכיפת חוקי בניה, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1982.
מושבת כתר או בית לאומי, יד יצחק בן-צבי, תשמ"ג.
כי האדם עץ השדה (יחד עם נילי ליפשיץ), הוצאת אריאל, ירושלים, 1998.
נלבישך שלמת ירק (יחד עם נילי ליפשיץ), הוצאת אריאל, ירושלים, 2000.
ארץ רבת גבולות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2001.
גדרות וגבולות בעולם, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004.
גבולות ארץ ישראל ומדינת ישראל, רסלינג, 2023

An Empire in the Holy Land, New York, 1994.
The Boundaries of Modern Palestine, London, 2004.

Green Dress for a country (with Nili Liphscitz), Jerusalem, 2001

ספרים שערך

מי ומה בתל אביב, תל אביב, 1981.
חלק מן הערכים על יחסי הבריטים וה"הגנה" אצל מרדכי נאור בלקסיקון כח המגן – ההגנה, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992.
ההיסטוריה של תל אביב (יחד עם יעקב שביט), הוצאת רמות, כרך א – משכונות לעיר, 2001, כרך ב – מעיר מדינה לעיר במדינה, 2007, כרך ג - 2013כרך ד – עיר מטרופולין, 2004.

Ideology and Landscape in Historical Perspective,(With Allen Baker), Cambridge University Press, 1992
Encyclopedia of International Boundaries, New York, 1995.

מאמרים נבחרים

רשימת המאמרים של גדעון ביגר באתר רמב"י
'שכונות הגנים' בירושלים - תכנונן והתפתחותן בראשית השלטון הבריטי, 1917 - 1925, קתדרה 6, דצמבר 1977
קביעת הגבול המזרחי של ארץ-ישראל המנדטורית, קתדרה 20, יולי 1981
דב גביש וגדעון ביגר, ‏לתולדות המיפוי האווירי בארץ-ישראל: מפות עיר ראשונות מתצלומי-אוויר, קתדרה 20, יולי 1981
לשאלת קביעתו של הגבול הדרומי של ארץ ישראל לאחר מלחמת-העולם הראשונה, המזרח החדש 31 (4-1), 1981, עמ' 137-124

סוגיות גאוגרפיות ופוליטיות בתהליך קביעת גבול הצפון של ארץ ישראל בתקופת המנדט, בתוך אבשלום שמואלי וחוב', ארצות הגליל, תל אביב 1982, עמ' 427–442.
המיבנה התעשייתי של ערי ארץ-ישראל ונפותיה בראשית תקופת המנדט, קתדרה 29, ספטמבר 1983, עמ' 112-79
בחירות עירוניות בארץ ישראל המנדטורית, מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, 24, 1985, עמ' 63–85
תפרוסת התעשיות בארץ ישראל בשנת 1928, רבעון לכלכלה, 29 (115), 1983, עמ' 378–393
הקונסוליה האמריקנית בירושלים ומאורעות תר"פ-תרפ"א (1921-1920), קתדרה 49, ספטמבר 1988, עמ' 159-133
בינויה של ירושלים בתקופת השלטון הבריטי 1917-1948, בתוך אבסקי ח. (עורכת), ירושלים בתודעה ובעשייה הציונית, תשמ"ט, עמ' 183–215
היבט גאוגרפי על שלטון אימפריאלי – השלטון הבריטי בארץ ישראל בין השנים 1929- 1917, בתוך שחר א. וחוב (עורכים), ארץ ישראל, כרך 22, תשנ"א, עמ' 27–35
גדעון ביגר, ‏בעיות משפטיות בתיחום גבולות בנהר ובאגם – נהר הירדן וים המלח כגבולה של מדינת ישראל, משפט וצבא 11-12, דצמבר 1991, עמ' 73–91
גדעון ביגר ודוד גרוסמן, ‏צפיפות האוכלוסין בכפר המסורתי בארץ-ישראל, קתדרה 63, אפריל 1992, עמ' 121-108
מפות כעדות בדיונים משפטיים על סכסוכי גבולות, אופקים בגאוגרפיה, 45-44, 1996, עמ' 91–95
נילי ליפשיץ וגדעון ביגר, ‏מדיניות הייעור של התנועה הציונית בארץ-ישראל 1895–1948, קתדרה 80, יוני 1996, עמ' 108-88
גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, ‏הניסיונות לאקלום עצים אקזוטיים בארץ-ישראל בתקופת השלטון הבריטי, קתדרה 85, אוקטובר 1997, עמ' 164-123
ירושלים – בירת השלטון הבריטי בארץ ישראל 1948-1917, בתוך י. בן אריה (עורך), ירושלים בתקופת המנדט – העשייה והמורשת, יד יצחק בן צבי, 2003, עמ' 63–73
להב המחרשה קבע את הגבול – גבול ישראל ירדן 1922-1994, (עם דוד שטנר), עיונים בתולדות ישראל, 17, 2007, עמ' 413–430
היכן היא ירושלים, בתוך י. שלהב (עורך), ריבונות בארץ מריבה, 2010, עמ' 6–24
בעלות על קרקע וריבונות על שטח, קרקע, 68, 2010, עמ' 5–16

קישורים חיצוניים

מאמרים של גדעון ביגר במרכז לטכנולוגיה חינוכית
גדעון ביגר, גדרות וגבולות בעולם, עבודת מחקר שבוצעה עבור המחלקה להיסטוריה, היחידה להיסטוריה וצה"ל, משרד הביטחון, אוגוסט 2004
גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, עץ הרצל - ברוש או ארז? באתר סנונית, מתוך: טבע וארץ 250, תמוז-אב תשנ"ב
למי שייכת אנטארקטיקה?(הקישור אינו פעיל), ריאיון עם גדעון ביגר בתוכנית לונדון את קירשנבאום, 15 בדצמבר 2009
גדעון ביגר, סעו למצרים ותיהנו, באתר שירות החדשות קומון גראונד, 2 באפריל 2004
מאמרים של גדעון ביגר באתר חדשות מחלקה ראשונה
אלישיב רייכנר, הפרופסור שירד לדימונה, באתר כיפה, 20 בנובמבר 2008
גדעון ביגר‏, חילופי שטחים עכשיו, באתר וואלה, 14 באוגוסט 2007
לילי גלילי, פרופ' ביגר פותר לאבו סביח את כל הבעיות, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2005
גדעון ביגר וגלעד שר, האם יש היתכנות למובלעות יהודיות בשטח המדינה הפלסטינית, בהסדר שלום?, "מבט על", גיליון 416, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 7 אפריל 2013
תוכנית המובלעות המלאה של גדעון ביגר, באתר הארץ, 9 בינואר 2014
כתבי גדעון ביגר בפרויקט בן-יהודה
גדעון ביגר, באתר גוגל סקולר
גדעון ביגר, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ שכונות הגנים בירושלים – יסודם והתפתחותם בראשית תקופת השלטון הבריטי, קתדרה 6, תשל"ח עמ' 132-108
^ ספר סיני בעריכת אבי דגני) ובעולם (Middle Eastern Studies, vol. 14, no. 3, pp. 323-325, 1978.
^ "תרומת השלטון הבריטי להתפתחותה של ירושלים בראשית שלטונו בארץ", מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל, חוברת ט' תשל"ו, עמ' 175–200.
^ נילי ליפשיץ, שמחה לב-ידון וגדעון ביגר, "מקור העץ וגיל העצים במושבה האמריקנית ביפו"", קתדרה, 47, תשמ"ח, עמ' 78-70
^ "השימוש בעץ בבניית בתי העלייה הראשונה בארץ ישראל", אופקים בגאוגרפיה, 34-33, תשנ"ב, עמ' 58-43