ברנרדינו דה אסקאלנטה (בספרדית: Bernardino de Escalante; בערך 1537 – אחרי 1605) היה חייל ספרדי, כומר, גאוגרף וסופר פורה. הוא ידוע בעיקר ככותב הספר השני על סין שראה אור באירופה, והסופר הראשון של ספר כזה שהשיג תפוצה רחבה מחוץ לפורטוגל.[1] כמות משמעותית של מחקר על אסקאלנטה, בראשות רופו דה פרנסיסקו, נערכה בסוף המאה העשרים.[2]
קורות חיים
ברנרדינו דה אסקלנטה נולד בלארדו, קנטבריה, והגיע משושלת אצולה ספרדית. אביו, גרסיה דה אסקלנטה, היה רב-חובל ובעל ספינות בלארדו - באותה העת, אחד הנמלים החשובים ביותר בחוף הצפוני של ספרד. גרסיה דה אסקלנטה עסק בסחר ימי והשתתף במספר מבצעים צבאיים חשובים. [5] חלק מהאימונים המוקדמים של ברנרדינו היו כחלק מצוות הספינה של אביו, במסעותיו פעמיים בשנה לפלנדריה.[3]
אמו של ברנרדינו, פרנסיסקה דה הויו, שייכת גם למשפחה מקושרת היטב: אחותה קטלינה דה הויו הייתה נשואה למזכירו של הנסיך פיליפ (לימים מזכיר המלך פיליפ השני), פדרו דל הויו.[4]
בעקבות דודו פדרו, ברנרדינו דה אסקאלנטה הצעיר נכנס לפמלייתו של המלך העתידי פיליפ השני בשנת 1554.[4] הוא היה על סיפון הספינה של אביו, שהייתה חלק מהצי שהוביל את הנסיך פיליפ לאנגליה לחתונתו עם מרי הראשון מאנגליה. הידע על בריטניה שרכש במהלך 14 חודשי שהותו שם ניכרת בכתיבתו המאוחרת.[3]
בשנים 1555–1558, ברנרדינו דה אסקאלנטה השתתף במלחמה בפלנדריה ונלחם בסנט קוונטין. לא ידוע אם הוא חזר לספרד בשנת 1559 (במהלך אותה שנה נפטר אביו, נחתם שלום קאטו-קמברסיס, ופיליפ השני חזר לספרד), או שהוא שהה בפלנדריה עד תום פעולות האיבה ב- ינואר 1561.[5]
זמן קצר לאחר שחזר לספרד, אסקאלנטה הרגיש שתקופת המלחמות באירופה הסתיימה, והוא גם ראוי לחיים שלווים, אולי כחוקר או כאיש כנסייה.[6]
ידוע כי בשנות ה -70 של המאה ה -16 הוא שירת בכנסייה של לארדו, ושימש כמפקח האינקוויזיציה הספרדית בממלכת גליסיה, ולעיתים קרובות ביצע נסיעות עסקים לליסבון וסביליה.[7][8] בשלב מסוים הוא כנראה הועבר לסביליה, אז הנמל הראשי של ספרד לסחר באמריקה. בשנת 1581, הוא היה האינקוויזיטור בעיר ההיא, והיה גם הנציג של הארכיבישוף מסביליה, רודריגו דה קסטרו אוסוריו.[9]
בארכיוני ספרד יש מיזכרים שנכתבו על ידי אסקאלנטה עבור פיליפ השני, שריו הבכירים, המתוארכים בין 1585 ל 1605. הם דנים במגוון סוגיות גאו-פוליטיות, בפרט הקשורות ליחסי האנגלו-ספרדים.
הנרטיב של הניווט
דף הכותרת של ספרו של דה אסקלנדה על הניווט, 1577
עניין היסטורי מיוחד יש בספרו הראשון של אסקלנטה: ״שיח הניווט שנעשה על ידי הפורטוגזים לממלכות ופרובינציות המזרח, והידע הקיים בגדולתה של ממלכת סין״. פורסם בסביליה בשנת 1577 והפך לספר האירופי השני שהוקדש בעיקר לסין, אחרי ספרו של גספר דה קרוז (1569).[2]
תוכן הספר ומקורותיו
ספר הניווט הוא די קטן, כ־200 עמודים, עם שוליים רחבים. ניתן לחלק אותו באופן רעיוני לשני חלקים. חמשת הפרקים הראשונים מכסים את ההיסטוריה של חקר פורטוגזים לאורך המסלול מחצי האי האיברי לדרום מזרח אסיה. הפרקים הנותרים מנסים לתאר באופן שיטתי את סין - הגאוגרפיה, הכלכלה, התרבות וכדומה, במידה הידועה בזמנו לאירופאים (בעיקר הפורטוגזים) . העמוד האחרון מכיל תיאור קצר של מקורות הספר.[10]
לא ידוע שאסקלנטה נסע לסין. כפי שהוא מסביר בעמוד האחרון של הספר שלו, עבודתו היא בעיקר של סינתזה. מקורותיו הספרותיים היו בעיקר פורטוגזים. ספרו שהוזכר לעיל של גספר דה קרוז הדומיניקני (שהטיף בגואנגז'ו במשך חודש), 1569, והסיקור של סין מאת ג'ואו דה בארוס משנת 1563, שאף הוא לא נסע לסין. אבל במשרדו בליסבון היה עבד סיני שיכול היה לקרוא את הטקסטים הסיניים שהיו להם.[2] .[11] אסקאלנטה ראיין גם סוחרים פורטוגזים שנסעו לחוף סין, ואפילו כמה "אנשי סין" שהגיעו לספרד.
השפעת הספר
בניגוד לחיבור של דה קרוז, שנראה ככל הנראה מעורפל למדי מחוץ לפורטוגל, ספרו של אסקלנטה תורגם במהירות לשפות אירופיות אחרות. התרגום לאנגלית, מאת ג'ון פרמפטון, הופיע בשנת 1579.[12]
הספר של אסקאלנטה היה אחד המקורות העיקריים[13] לספר גדול בהרבה: ״היסטוריה דה לאס קוסאס מאס״ של חואן גונזלס דה מנדוסה (1585), שהפך למקור הסטנדרטי של אירופה על סין למשך כמה עשורים.[2]
השפה סינית בספר
ציור המצודה של לונדון, מעשה ידיו של דה אסקולנטה, לאחר השהייה בלונדון 5–1554
פרק XI של הספר דן במערכת הכתיבה הסינית, כמו גם בחינוך בסין. בעוד שתיאורו של אסקלנטה את הכתיבה הסינית דומה בדרך כלל לזאת שתיאר דה קרוז. היעדר אלף-בית פונטי. סביב 5000 תווים שונים, שכל אחד מהם מייצג לא רק הברה, אלא משמעות מסוימת. שימושי השפות הכתובות לתקשורת בין אנשים אשר מדברים ניבים שונים בסין, או אפילו שפות של מדינות קרובות אחרות כמו יפן, ווייטנאם. כתיבה בטורים אנכיים .
ישנם גם הבדלים משמעותיים בין שני הספרים הראשונים על סין. בעיקר בדוגמאות שהם ניסו להביא של צורת הכתב והמשמעויות של תווים שונים. אסקלנטה נותן תיאור מופשט כמו בספרי לימוד, ואילו דה קרוז נותן את ההגייה הנכונה של דמות אחת (זו עם המשמעות "גן עדן" - 天 ). ספרו של אסקלנטה הציג 3 דמויות מדגמיות, גם אם מעוותות למדי וכמעט שלא ניתנות לזיהוי, וקשה יותר לפרש את המשמעות הפונטית.
דוגמת הדמויות של אסקלנטה אינה הדוגמה המוקדמת ביותר הידועה שהודפסה בספר אירופי: דוגמאות מוקדמות יותר שפורסמו הופיעו באוסף מכתבים ישועיים מאסיה שהודפס בפורטוגל בשנת 1570; עם זאת, אלה הגיעו מהתרבות היפנית ולא הסינית.[14]
הדוגמאות של אסקאלנטה השפיעו בהמשך:
האטלס של אברהם אורטליוס תיאטרום אורביס טררום (מהדורת 1584), שם הופיעו דוגמאות אלה בטקסט הקצר המלווה את מפת סין של לואיס יורגה דה ברבודה.[14][15]
ההיסטוריה של מנדוסה (1585), שהפרק שלו על הכתיבה הסינית מבוסס על אסקאלנטה.[16]
כיוון שהדמויות שניתנו על ידי אסקאלנטה (ושוחזרו נאמנה על ידי ברבודה ומנדוזה) הן מעוותות למדי, היה דיון לא מבוטל בקרב פרשנים ומתרגמים של יצירותיהם באשר לצורתם המקורית.
מקורות
Escalante, Bernardino de (1995), Casado Soto, José Luis (ed.), Discursos de Bernardino de Escalante al Rey y sus ministros (1585-1605), Ed. Universidad de Cantabria, ISBN 84-8102-100-8 (An annotated collection of Escalante's memorials to the King of Spain and his ministers, 1585-1605)
Escalante, Bernardino de (1992), Discurso de la navegación que los portugueses hazen a los reinos y provincias del oriente, y de la noticia que se tiene del reino de China, Ed. Universidad de Cantabria, ISBN 84-87412-59-9 (Modern reprint)
Escalante, Bernardino de (1577), Discurso de la navegación que los portugueses hazen a los reinos y provincias del oriente, y de la noticia que se tiene del reino de China (PDF), Sevilla[permanent dead link] (This is a modern transcription, with only slight modification to the original orthography. Full text as a PDF file.)
[8] Page scans of the original 1577 edition (Here numbers stand for page numbers [in a modern numbering system], rather than the folio numbers [which are actually printed on the pages]).
Escalante, Bernardino de (1992), Parker, Geoffrey (ed.), Diálogos del arte militar, Ed. Universidad de Cantabria, ISBN 84-87412-72-6 (Originally published 1583 in Sevilla)
Lach, Donald F. (1965), Asia in the making of Europe, Volume I, Book Two, The University of Chicago Press
Barrios, Rafael Bellón (2008), Acerca del Discurso de la navegación (1577) de Bernardino de Escalante: Evangelización, conquista, percepción del otro (PDF), archived from the original (PDF) on 2011-08-26, retrieved 2011-06-08
^Escalante, Bernardino de (1992), Discurso de la navegación que los portugueses hazen a los reinos y provincias del oriente, y de la noticia que se tiene del reino de China, Ed. Universidad de Cantabria,
^Barros mentions the help of a Chinese person in the "interpreting" an atlas and other books: [1] P. 189 in a later edition of the 3rd Década]
^Beecher, Donald (2006), "John Frampton of Bristol, trader and translator", in Biase, Carmine Di (ed.), Travel and translation in the early modern period — Volume 26 of Approaches to translation studies, Rodopi, pp. 103, 109
