בית הספר לאמנויות יישומיות דופררה (בצרפתית: L’École supérieure des arts appliqués Duperré, או בקיצור: École Duperré; בעברית: אקול דופררה) היא מכללה ציבורית לאמנות ועיצוב הנמצאת בפריז, צרפת. היא נמצאת ברחוב דופיט-ת'ואארס, ברובע השלישי של פריז. בית הספר דופררה מכשיר מעצבים צעירים בתחומי עיצוב אופנה וטקסטיל, קרמיקה, עיצוב סביבתי ועיצוב גרפי, והוא באחריות המשרד להשכלה גבוהה, מחקר וחדשנות, משרד החינוך הלאומי (אנ') ומועצת העיר פריז. הוא חבר פעיל ברשתות בתי הספר לאמנות ועיצוב בצרפת וברחבי העולם: חבר באוניברסיטת הסאם (צר') שהיא קהילה של אוניברסיטאות ומוסדות פריזאיים להשכלה גבוהה, הכשרה, מחקר ורשתות עסקיות; חבר ב־IFFTI - הקרן הבינלאומית למוסדות טכנולוגיה לאופנה; חבר ברשת Cumulus - האגודה הבינלאומית של אוניברסיטאות ובתי ספר לאמנות, עיצוב ומדיה; חבר ב־FDE - האגודה הצרפתית של בתי ספר לעיצוב; חבר ברשת Art Accord France - רשת מוסדות ציבוריים לחינוך לאמנות ועיצוב, בתי ספר לאמנויות יפות או בתי ספר גבוהים לאמנות ועיצוב בצרפת; חבר בארגון ELIA (אנ') - הליגה האירופית של המכונים לאמנויות; ושותף לאמנת ארסמוס עם מספר בתי ספר באירופה. אקול דופררה נקרא על שם אדמירל הצי הצרפתי, הברוןגיא-ויקטור דופררה (אנ').
1925: יצירות התלמידים משתי המכללות מוצגות בהתערוכה הבינלאומית לאמנויות דקורטיביות ותעשייתיות מודרניות בפריז. לאחר התערוכה המכללה הועברה לניהול משרד החינוך הצרפתי. בשלב זה, תחת ניהול משרד החינוך, שולבו בית הספר לבנים ולבנות לכדי מבנה אחד, שנשא את השם "בית הספר העירוני לרישום ואמנות תעשייתית". כעת המכללה חולקה לשתי מחלקות, כאשר האחת כוללת לימוד יצירת טקסטיל ותורת הפרסום (גרפיקה, פוסטרים), ואילו השנייה כוללת לימודי אמנות ורישום.
1970: המכללה עברה מבנה פעם נוספת, כאשר הפעם מרחוב דופררה לרחוב דופיט-ת'ואארס שם הייתה בעבר האקדמיה לבנים.
1981–1983: המכללה קיבלה תואר של אקדמיה והחלה להעביר קורסי השכלה גבוהה בלבד.
1987: קבלת תעודת מעצבים עבור "טקסטיל וקרמיקה", מה שאיפשר לבית הספר להמשיך וללמד מלאכות מיוחדות. מעט מאוחר יותר הפכה המכללה לחלק מהרשת הבינלאומית של בתי ספר לעיצוב, 'אגודת קומולוס' (אנ').
2018: יישום התעודה הלאומית של מלאכת יד ועיצוב (DN MADE). אקול דופררה מציע 5 מסלולי לימוד: מרחב, גרפיקה, אופנה, טקסטיל, חומרים. תואר ראשון חדש זה תואם את הסטנדרטים האירופיים של הסכם בולוניה.