בור מסל
Grube Messel

בור מסל, נוף ממערב (מרץ 2016)
אתר מורשת עולמית
אתר המאובנים בבור מסל האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1995, לפי קריטריונים 7 שטח האתר 0.42 קמ"ר שטח אזור החיץ 0.225 קמ"ר הערות הרחבה ב-2010
מידות
שטח	42 הקטאר
מיקום
מדינה	גרמניה גרמניה
קואורדינטות	49°55′03″N 8°45′24″E / 49.9175°N 8.7567°E / 49.9175; 8.7567
(למפת גרמניה מוגדלת)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני בור מסל (למפת גרמניה רגילה)   שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני בור מסל (למפת הסן רגילה)   ויסבאדן פרנקפורט קאסל דרמשטאדט אופנבך על המיין הנאו גיסן מרבורג פולדה ריסלסהיים ריינלנד פפאלץ נורדריין-וסטפאליה סקסוניה התחתונה תור. בוואריה באדן-וירטמברג בור מסל (למפת הסן מוגדלת)   ויסבאדן פרנקפורט קאסל דרמשטאדט אופנבך על המיין הנאו גיסן מרבורג פולדה ריסלסהיים ריינלנד פפאלץ נורדריין-וסטפאליה סקסוניה התחתונה תור. בוואריה באדן-וירטמברג בור מסל

בור מסל (בגרמנית: Grube Messel) הוא מחצבת פצלי שמן נטושה, השוכנת דרומית-מזרחית לעיירה מסל (אנ') במחוז הכפרי דרמשטאדט-דיבורג (גר') במדינת הסן בגרמניה. בגלל האיכות המעולה של המאובנים מהאאוקן שנמצאו שם, הוא הוכרז אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו בשנת 1995.^[1] נמצאו בו נציגים של כל קבוצות בעלי החוליות וכן חרקים וצמחים. הנציגים המוכרים ביותר של בעלי החיים של מסל הם ככל הנראה שני מינים מוקדמים ממשפחת הסוסיים: פרופלאותריום ואירוהיפוס, שבאתר נחפרו מעל ל-70 פרטים שלהם. ממצאים חשובים נוספים הם Messelornis cristata (גר'), מין עוף מסדרת העגוראים ו-Darwinius masillae ("אידה"), מין פרימט קדום מהסוג דרוויניוס.

היסטוריית הכרייה של מכרה מסל החלה בשנת 1859 עם בנייתו של מכרה עפרות ברזל הביצות.^[א] בעת כריית העפרות, נתקלו הכורים בשכבות דמויי ליגניט, שגם הן נכרו בתחילה. בסופו של דבר הם הגיעו לפצלי השמן, שבמיצוים התרכזו פעולות הכרייה עד לסגירת המכרה בשנת 1971.

פצלי השמן נכרו משנות השמונים של המאה ה-19 על ידי "חברת המכרות מסל" (Bergrechtliche Gewerkschaft Messel), שהוקמה במיוחד למטרה זו, ובקרבה למכרה עברו תהליכי פירוק באמצעות פירוליזה להפקת מוצרי נפט. מערכות מסילות ברזל שונות היו קיימות להובלת מוצרי כרייה מהמכרה ומוצרי פסולת מהבעירה של הפירוליזה לאתרי פסולת.

כבר בשנת 1876, במהלך הניסיונות הראשונים לכריית פצלי שמן, נמצא שלד תנין ("Crocodilus ebertsi"), ובשנת 1898 פרסם הגאולוג ארנסט ויטיץ' (Ernst Wittich‏; 1871–1952) מסה מדעית ראשונה מקיפה על מכרה מסל בעבודת המחקר שלו לתואר באוניברסיטה של גיסן. בשנת 1912 קיבל מוזיאון המדינה של הסן בדרמשטאדט (גר') את הזכויות על ממצאי המאובנים מפצלי השמן של מסל.

ב-1923 נרכשה חברת המכרות מסל על ידי חברת A. Riebeck’sche Montanwerke AG (מ-1925 חלק מאי גה פארבן). בשנת 1945 הוחרם המפעל, שנפגע קשות במלחמת העולם השנייה על ידי הממשל הצבאי האמריקני והופקד תחת "המשרד המרכזי של אי גה פארבן" (I.G. Farben-Central-Office) בפרנקפורט שהיה אחראי על פירוק קונצרן אי גה פארבן בשל חלקו בזוועות של מלחמת העולם השנייה. תשע שנים לאחר מכן, בשנת 1954, הוקמה חברת "תעשיות פרפין ושמן מינרלי בע"מ" (Paraffin- und Mineralölwerk Messel GmbH) שקיבלה את זכויות הכרייה של המכרה ממדינת הסן. בשנת 1959 השתלטה קבוצת איטונג (Ytong) השוודית על החברה, ועיבדה את הפסולת מהבעירה של פצלי השמן לבלוקים של איטונג. בשנת 1962 הופסקה הפקת השמן המינרלי שהפכה רווחית פחות ופחות ופצלי השמן נכרו רק בכמויות קטנות יחסית.

כשחיפשו מקום מתאים למטמנה מרכזית לאשפה של אזור דרום הסן הבחירה נפלה על בור מסל זמן קצר לפני סופה של כריית פצלי השמן התעשייתית במקום. הסיבה לכך הייתה מצד אחד גודלו של הבור, ומצד שני מיקומו המרכזי באזור פרנקפורט ריין-מיין (אנ'). העובדה שהקמת מטמנה כזו הייתה מובילה בהכרח גם לסיום האפשרות לחפור מאובנים לא שיחקה תפקיד מרכזי בשיקולים אלה, בעיקר מכיוון שמדענים באותה תקופה לא ייחסו ערך גבוה במיוחד לפצלי השמן של מסל בהקשר זה. רק לאחר סיום כריית פצלי השמן התעשייתית בשנת 1971, גילו אספני מאובנים פרטיים ממצאים מרעישים והפוטנציאל המוערך של הבור נעשה ברור יותר ויותר.

בשנת 1974 הוקמה "העמותה לפינוי פסולת לבור מסל" (Zweckverband Abfallbeseitigung Grube Messel, בראשי תיבות ZAGM). באותה שנה הבור נסגר לציבור. בשנת 1975, לאחר מאמצי שכנוע, קיבל מכון המחקר זנקנברג (Senckenberg Forschungsinstitut) זכות להשתתף בחפירה בבור, ומאז נעשו בו חפירות באופן קבוע. בשנת 1976 פרסם הפלאונטולוג ינס פרנצן (Jens Franzen) ממכון זנקנברג מאמר בו הוא העיד על החשיבות יוצאת דופן של המאובנים של מסל.^[2] בשנת 1977 פנה ה-ZAGM לרשות הכרייה של הסן בבקשה לאישור תכנון בכל הנוגע למטמנה הגדולה. עקב הערך המדעי הגבוה הברור של הבור, פנו החוקרים של מכון זנקנברג בשנת 1979 לרשות הכרייה בדרישה שלא לאשר את בקשת אישור התוכנית, אך קיבלו הבטחה מראש ממשלת הסן, הולגר בורנר (Holger Börner), שהמדרון המערבי העשיר במאובנים במיוחד של הבור יישאר פתוח לחפירות עוד 20 שנה. לאחר שרשות הכרייה אישרה את בניית המטמנה באמצעות אישור תכנון בשנת 1981, החלו עבודות הבנייה בשנה שלאחר מכן.

בשנת 1984, לאחר עלייתה לשלטון של ממשלת המיעוט של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (בראשי תיבות SPD) בתמיכה מבחוץ של מפלגת הירוקים הורה שר הסביבה החדש, ארמין קלאוס (Armin Clauss), על הקפאת הבנייה במסל בלחץ הירוקים. מפעל הפסולת, שבינתיים שונה שמו ל"עמותה לאבטחת הפסולת בדרום הסן" (Zweckverband Abfallbesicherung Südhessen בראשי תיבות ZAS), תבע כנגד ההחלטה בבית המשפט המנהלי של הסן, וזכה בתביעה. עבודות הבנייה התחדשו. הכספים הנדרשים לכך הועברו בתחילה באמצעות החלטות מקבילות ברמה העירונית (מחוז דרמשטאדט-דיבורג, העיר דרמשטאדט, אספת ההתאחדות של ה-ZAS) - בהסכמת נציגי ה-SPD.

בסוף שנת 1985, שנתיים לאחר הבחירות למדינת הסן בשנת 1983, הצטרפו הירוקים רשמית לממשלת מדינת הסן. לאור המצב המשפטי, פנה ממשל "הקואליציה האדומה-ירוקה" (Rot-grüne Koalition, כינוי לממשלת הסוציאליסטים-ירוקים) לרשות הכרייה בשנה שלאחר מכן בבקשה להשעות את החלטת אישור התכנון לפחות בכל הנוגע לבינוי המטמנה. בנוסף, לאחר הבחירות המקומיות באביב 1985, הרוב במחוז דרמשטאדט-דיבורג התחלף לטובת הקואליציה האדומה-ירוקה. בין היתר, הצביעו נציגי מועצת המחוז של ה-SPD והירוקים באספת ההתאחדות של ה-ZAS יחד עם נציג הירוקים של מועצת העיר דרמשטאדט נגד מתן כספים חדשים למימון עבודת הבנייה על המטמנה ועיכבו את השלמתה.

לאחר שהממשלה בראשות המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (בראשי תיבות CDU) השתלטה על המפעלים הציבוריים בהסן באביב 1987, נדחתה בקשת ההשעיה. ארגון "יוזמת אזרחי מסל למניעת המטמנה" (Bürgerinitiative zur Verhinderung der Mülldeponie), שהוקם בשנות השבעים והגיש קודם לכן כמה תביעות נגד המכרה שנדחו, הגיש תביעה דחופה נגד המשך הבנייה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בקאסל. בית המשפט אישר את התביעה בדצמבר 1987, על בסיס טעויות בהליך אישור התכנון ודיווחי מומחים חדשים על בטיחות המטמנה, ופסק הדין אושר בהליך העיקרי בנובמבר 1988. אף על פי שבית המשפט פדרלי לעניינים מנהליים אישר תיקון של הליך זה, המשרד לאיכות הסביבה בהסן וה-ZAS זנחו לבסוף את תוכניותיהם למטמנה במכרה מסל, בין היתר מכיוון שהשיפורים הנדרשים בתכנון המטמנה היו אמורים לעלות כ-300 מיליון מארק גרמני. הפרויקט כבר עלה 65 מיליון מארק.

לאחר שהמכרה נקנה על ידי מדינת הסן בשנת 1991 תמורת 32.6 מיליון מארק, היא העבירה את הפעלת המכרה לאגודת מחקר הטבע זנקנברג, שכרתה מאז פצלי שמן לצרכים מדעיים, באופן רשמי על פי חוקי הכרייה.

בינתיים, בשל ממצאים רבים ואיכותיים ייחודיים, הפך בור מסל למצבור מאובנים ברמה עולמית, ומשום כך פנה משרד המדע והאמנות של הסן לאונסק"ו בבקשה לכלול את בור מסל ברשימת אתרי המורשת העולמית בשנת 1994. ב-8 בדצמבר 1995 הוכרז בור מסל כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשם "אתר המאובנים בור מסל" (Messel Pit Fossil Site).

לכבודו של יושקה פישר, שכשר לאיכות הסביבה של הסן, פעל נגד השימוש במכרה כמטמנה וחתם על החוזה לרכישת המכרה על ידי מדינת הסן בשנת 1991, כונה על שמו בשנת 2004, מין מאובן של פלאופיתון (Palaeopython fischeri) שנתגלה בפצלי השמן. המין הוקצה בשנת 2020 לסוג חדש Eoconstrictor.^[3]

בשנת 1997 הוקמה פלטפורמת צפייה בקצה הדרומי של הבור והחלו סיורים מודרכים למבקרים. רק כעבור שלוש עשרה שנים נפתח מרכז המבקרים. ב-9 בדצמבר 2010 נערך טקס לציון 15 שנה להכללת הבור ברשימת אתרי המורשת העולמית. במהלכו הוענקו ל-55 תושבי קהילת מסל שתבעו נגד הקמת המטמנה כרטיסי כבוד "בשל מעורבותם האזרחית המצטיינת", המעניקים להם גישה לכל החיים בחינם למרכז המבקרים.

הסלעים שעליהם התגבשו במסל המשקעים באאוקן נוצרו בפלאוזואיקון, לפני למעלה מ-300 מיליון שנה. חלקם הם פלוטונים גרניטיים, שהתרוממו בשלב המאוחר של האורוגנזה הווריסקנית (אנ') בקרבון הפנסילבני, וחלקם עתיקים עוד יותר, בעיקרם סלעי יסוד במקור ששקעו עמוק בקרום כדור הארץ במהלך היווצרות עפרות ושם עברו התמרה כתוצאה מלחץ גבוה וטמפרטורה גבוהה (למשל אמפיבוליט).

כתוצאה מסחיפה של ההרים הגבוהים שהתרוממו באורוגנזה הווריסקנית, נוצרו שכבות מולאס של השברים מהסחיפה בשלהי הקרבון ובמהלך הפרם באגנים בין ההרים ולמרגלותיהם. סוג מולאס זה מכונה בדרך כלל במרכז אירופה במונח רוטליגנד (אנ'), המחולק לשני סוגים "רוטליגנד תחתון" (Unterrotliegend) ו"רוטליגנד עליון" (Oberrotliegend). באזור מסל מדובר בשכבות מורט (Moret-Schichten) של "רוטליגנד עליון".

במזוזואיקון כוסה המולאס של הרוטליגנד על ידי משקעים אחרים, כולל אבני חול ואבני חרסית של הרצף הליתולוגי המכונה בונטזנדשטיין (אנ') (טריאס תחתון), אשר ניתן למצוא כיום מדרום-מזרח וממזרח לאזור דרמשטאדט, באבן החול אודנוואלד (Buntsandstein-Odenwald) ובאבן החול ספסרט (אנ').

ההיסטוריה של פצלי השמן של מסל מתחילה לפני כ-48 מיליון שנה באאוקן. כתוצאה מטקטוניקת הלוחות הייתה אירופה קרובה מעט יותר לקו המשווה והטמפרטורה העולמית הממוצעת הייתה גבוהה משמעותית מזו שהיא כיום. היווצרות הרי האלפים עוררה תהליכים גאודינמיים (אנ') בקרום מרכז אירופה ומתחתיו, מה שהוביל, בין היתר, לשקיעת הגראבן של הריין העליון ולהתרוממות של היער השחור-אודנוולד-שולה, כולל ההורסט של שפרנדלינגר (Sprendlinger). כתוצאה מהסחיפה של האזורים העליונים של הגושים המורמים, נחשפה התשתית של האורוגנזה הווריסקנית ביער השחור ובמערב אודנוולד. בהורסט של שפרנדלינגר המורם פחות, הסחיפה הגיעה רק עד לרוטליגנד. התנועות הטקטוניות גרמו גם להופעת הרי געש.

קידוח מחקרי בסתיו 2001 גילה שמרכז געשי כזה נמצא גם באזור מסל. משם עלתה מאגמה בזלתית אל פני האדמה, פגעה במי התהום וגרמה להתפוצצות קיטור אדירה. פיצוץ זה התרחש באותה תקופה פחות מ-100 מטרים מתחת לפני האדמה ויצר מכתש עמוק. זה איפשר למים לחדור לכיוון המרכז הוולקני ופיצוץ הקיטור הבא התרחש אז בעומק גדול יותר בהתאמה. חזרה על תהליך זה מספר פעמים הביאה למשפך פיצוץ בעומק של יותר מ-700 מטר בתשתית. על פי מחקר שפורסם בסוף 2014, פיצוצים אלה התרחשו לפני 48.49 עד 47.89 מיליון שנה. בעוד החלק התחתון של המשפך מכיל שברי סלעים (ברקציה) וטוף, 200–300 מטרים העליונים התמלאו במים לאחר שהגעשיות שככה ונוצר מאר (אגם ממקור געשי). באגם זה שקעו אז משקעים שונים, בעיקר אבן בוץ ביטומנית, המכונה כיום "פצלי השמן של מסל" (Messeler Ölschiefer).

האקלים החם בדרך כלל ותנודות הטמפרטורה העונתיות הנמוכות, יחד עם העומק הגדול מאוד של האגם ביחס לפני השטח, מנעו החלפת מים באמצעות הסעה. עובדה זו הוביל בהכרח למחסור בחמצן ולשיעור גבוה של גופרית בשכבות המים העמוקות יותר. בשל התנאים האוקסיניים (אנ') (מים חסרי חמצן ועשירים בגופרית) הללו נוצרה בעומק המאר בוצה שיצרה לבעלי חיים וצמחים מתים שששקעו לקרקעית האגם את התנאים הטובים ביותר לשימור המאובנים שלהם. במהלך מיליוני השנים הבאות נדחס בוץ זה לאבן חרסית שחורה, שכבת פצלי השמן. עובי שכבות פצלי השמן הם עד 150 מטר, מה שמעיד על תקופת השקעה של כ-1.5 מיליון שנה.

פצלי השמן של מסל מורכבים בעיקר מסמקטיטים. אלה הם מינרלי חרסית שמקורם מבליה כימית של סלעים געשיים בסיסיים. חלקם נוצרו לפני שנשטפו לאגם, אך חלקם נוצרו רק לאחר שהמינרלים הראשוניים (אוליבין, פירוקסן, אמפיבול) הושקעו. כניסת המינרלים התרחשה ככל הנראה בעיקר דרך זרימת מי גשמים, הסמקטיטים והמינרלים הראשוניים הגיעו ממורדות קירות הטוף שהקיפו את האגם, ושנשטפו לאגם. ייתכן, עם זאת, כי מקורם של חלק מהחומרים ששקעו באגם היה מגשם של אפר געשי שהגיע מהתפרצויות הרי הגעש הסמוכים. רכיבים מינרליים נוספים הם סידריט, פיריט (האחראי בחלקו לצבע הכהה של הסלע), קוורץ / אופאל וזאוליט. השיעור הגבוה של הסידריט, המרוכז בשכבות של פחות ממילימטר אחד (למינציה), בצבע אפור-צהבהב או בצבע כתום, הוא מאפיין מיוחד של פצלי שמן של מסל שנוצרו על קרקעית האגם בשל תכולת הברזל הגבוהה של המים.

אצות הן גם מקור הרוב (כ-80%) מהמרכיבים האורגניים של פצלי השמן, הקרוגנים. הסוג הנפוץ ביותר של אצות הוא "טטראדרון מינימום" (Tetraedron minimum). חלק גדול מהלמינציה של פצלי שמן של מסל תואמת לריבוד המתחלף, בין למינות העשירות במיוחד בחומרים אורגניים לבין שכבות עשירות יותר בחרסית. תופעה זו מוסברת על ידי העובדה שהאצות התרבו במיוחד בחודשי השנה היבשים והשמשיים יותר ושקעו לקרקעית האגם לאחר מותם. במחצית הגשומה יותר של השנה נשטפו ושקעו מינרלי חרסית. אם השערה זו נכונה, למינציה של פצלי השמן היו ורוות אמיתיות. מכיוון שקצב השקיעה של החומר המינרלי היה גבוה באופן טבעי בשולי האגם, שיעור החומרים האורגניים בפצלי השמן בקצה הבור הוא נמוך יותר בהתאמה (edge slate "לווחת קצה"). הלמינציה גם לא מובחנת שם בצורה כה ברורה. כ-19% מהרכיבים האורגניים מקורם בצמחים יבשתיים עילאיים יותר, ורק 1% מגיע מבעלי חיים, כאשר המיקרואורגניזמים (זואופלנקטון) מהווים ללא ספק את החלק הגדול ביותר.

ממצאי המאובנים מבור מסל הם נרחבים מאוד וכוללים לא רק צמחים, אלא גם חסרי חוליות וחולייתנים. יותר מ-75 משפחות עם למעלה מ-200 מינים ידועים של צמחים בלבד, שקיימים כמיקרו-וכמאקרו מאובנים. אותרו 130 טקסונים ודאיים בקרב בעלי חוליות, כולל למעלה מ-40 מינים ביותר מ-30 סוגים של יונקים בלבד. טקסונים רבים קיבלו את התיאור המדעי הראשון שלהן ממאובנים שהתגלו בבור מסל. מצב השימור של המאובנים הטבועים בפצלי השמן הוא מצוין: אצל בעלי חוליות נשמרים מדי פעם תכולת הקיבה או פרטי הרקמות הרכות, בחרקים נשתמרו הוורידים של הכנפיים או הצבע המקורי של שלד הכיטין. מידע כזה אובד בדרך בתהליך ההתאבנות הרגיל.

מוזיאון הטבע זנקנברג בפרנקפורט ומוזיאון המדינה של הסן בדרמשטאדט (גר') מבצעים חפירות באופן קבוע במהלך חודשי הקיץ.

קיימת בעיית שימור עם המאובנים מבור מסל: החומר התומך, אבן הבוץ (פצלי השמן), מכיל כ-40 אחוז מים. אם הוא מתייבש, הוא נקרע ומתפרק לעלים קטנים, בדומה לקליפות עץ יבשות. רק מאז תחילת שנות השישים של המאה העשרים ניתן היה להעביר מאובנים לשרף סינתטי (שרף אפוקסי או שרף פוליאסטר) ובכך לשמר אותם לצמיתות, לשמר אותם למחקר ולהציג אותם. השיטה פותחה על ידי חוקרי תחביבים בשנות ה-70 בצורה המשמשת עד היום, מכיוון שהכרייה הפרטית של פצלי נפט נסבלה על ידי הרשויות עד 1974.

על מנת להגן על מאובני של בעלי חוליות ממסל מפני נזק או הרס כתוצאה מהתייבשות פצלי השמן באוויר, הם מופרדים מפצלי השמן ונשמרים בכמה שלבים.

1. בעזרת כלי עדין (אזמל או מחט לניתוח) מוסרים שרידי סלע המכסים את המשטח של פצלי השמן, שעליו כבר נראים חלקים בשלד, עד שכמחצית ("החלק העליון") של השלד חשוף לחלוטין.
2. מסגרת בגובה שניים עד שלושה סנטימטרים (למשל עשויה פלסטלינה) מחוברת ללוח הסלע סביב המאובן שנחשף עד לנקודה זו, כך שנוצרה מעין אמבטיה שטוחה, שתחתיתה נוצרת על ידי פצלי השמן עם השלד שעדיין מוטבע בהם למחצה.
3. השלד מיובש בעזרת אקדח אוויר חם עד שהוא מעט קל יותר מהסלע שמסביב. הלוח עטוף בינתיים בניילון כדי לשמור על לחות פצלי השמן.
4. לאחר הסרת כיסוי הניילון מוזרם למסגרת שרף סינתטי נוזלי עד לכיסוי השלד בשכבה שעובייה לא יותר מסנטימטר אחד. נדרשים כ-12 שעות עד שהשרף מתקשה.
5. לאחר מכן מסירים את המסגרת. כעת ניתן להפוך את הלוח ולשחרר את "החלק התחתון" של השלד המחובר היטב לשרף הסינתטי מפצלי השמן שנותרו בעזרת כלי מתאים.

אף על פי שבור מסל היה בעבר אגם, כמעט ולא נמצאו חסרי חוליות השוכנים במים. סרטנים של מים מתוקים (אנ'), חלזונות כמו הסוג ויויפרוס (אנ') וחיפושית חובבת מים (אנ') ניתן למצוא רק בשכבות מסוימות של פצלי שמן. חרקים החיים ביבשה נפוצים הרבה יותר. בולטים במיוחד החיפושיות מהמשפחות זבליות אדמה (אנ'), ברקניתיים (אנ') וחדקוניתיים, ויש גם נציגים של המשפחה Cupedidae, שנכחדה מאירופה. בחלק מהמאובנים יש אפילו שאריות צבע. כך גם לגבי המין Adscita statices ממשפחת הססמבריקיים (אנ'), שבמאובן שלו ניתן היה לקבוע את צבע הכנפיים. חרקים נוספים מיוצגים על ידי מינים מהסוג גזרנית (Megachile, דבורים חותכות עלים), נציגים גדולים של חרגוליים ועל ידי משפחת הציקדיים (Cicadidae).

ממצא מיוחד הוא חרק מהמשפחה Phylliidae (אנ'), חרק דמוי עלה מהסוג הנכחד Eophyllium, שהיה דומה מאוד לקרוביו הנוכחיים. חרקים מעופפים מיוצגים על ידי מינים השייכים לסדרת הזבובאים מהמשפחה Nemestrinidae (כולל הסוג Hirmoneura) וסדרת הדבוראים. האחרונים כוללים את הדבוריים שנמצאו במסל עם הסוגים שנכחדו של Pygomelissa ו-Protobombus. ישנם גם נציגים טפיליים שונים של הצרעות הטפיליות ממשפחת הצרעתניים (אנ'), כולל הסוגים הנכחדים של Trigonator‏, Mesornatus‏, Polyhelictes‏, Rhyssella ו-Xanthopimpla. חלק מהסוגים כמו Mesornatus או Polyhelictes אינם ניתנים לסיווג מדויק באופן שיטתי, אך Trigonator שייך לתת-המשפחה Labeninae (אנ'), חרקים החיים כיום ביבשות הדרומיות (אפריקה, אמריקה הדרומית ואוסטרליה). נמלים מיוצגות בעיקר על ידי מלכות וזכרים בעלי כנפיים. בהן נמצאו נמלים אורגות (אנ') והמינים הגדולים ביותר של נמלים: למלכות מהמין Titanomyrma gigantea מוטת כנפיים של עד 16 סנטימטרים. מעניין גם גילוי הפטרייה הטפילית של המין Ophiocordyceps unilateralis, המתמחה בנמלים.

מיני הדגים השכיחים ביותר במסל הם מקריני סנפיר מקוריים, מהם שלושה מינים שהתגלו במסל: מהמשפחה הAmiidae (אנ') המין Cyclurus kehreri ודגי התנין Masillosteus kelleri ו-Atractosteus kinkelini (לשעבר A. strausi). מקריני סנפיר מודרניים (כליל-גרמיים), כמו Thaumaturus intermedius דמוי הסלמון, הצלופח Anguilla ignota ושלושת המינים של דקראים הנדירים יותר: Amphiperca multiformis‏, Palaeoperca proxima ו-Rhenanoperca minuta.

בנוסף לקרפדה Eopelobates wagneri, התגלו במסל גם נציגים של המשפחה הנכחדת Palaeobatrachidae והסלמנדרה הענקית Chelotriton robustus.

הצבים במסל מיוצגים על ידי סוג צבי הבריכה Palaeoemys (שממנו מפרידים לעיתים את הסוג Euroemys), ועל ידי מין דומה ל-צב אף-חזיר השייך לסוג הנכחד Allaeochelys (אנ'), הצב הרך Palaeoamyda וצב מצדד צוואר מהסוג Neochelys. בולטים כאן כמה פרטים של Allaeochelys שנמצאו בזוגות, כל אחד מהם מייצג זכר ונקבה. חלק מהזוגות נמצאים במגע פיזי ישיר זה עם זה וזנבותיהם מונחים זה נגד זה כמו במצב ההזדווגות, המתפרש בהתאם כיחסי מין.^[4] הממצאים הם בין העדויות המאובנות העתיקות ביותר להזדווגות בחולייתנים.

דמויי תנינאים של תצורת מסל מיוצגים על ידי צורות מקוריות יותר, אם כי מתמחות יחסית, כמו גם צורות מודרניות יותר. הראשונות כוללות את הפריסטיכאמפסוס Pristichampsus rollinatii ו-Bergisuchus dietrichbergi, שחיו כנראה על היבשה. לעומת זאת, המינים מהמשפחה הנכחדת Diplocynodontinae, דיפלוקיינודון ו-Baryphracta deponiae, הקשורים לאליגטוריים, והאליגטורים Hassiacosuchus Haupti (לשעבר Allognathosuchus Haupti) ו-Allognathosuchus gracilis, כמו גם האסיאטוסוכוס Asiatosuchus germanicus, חיו בעיקר במים.

הנחשים של האאוקן במסל שייכים ל"נחשי הענק" הנחשבים ל"פרימיטיביים" למדי. הם מיוצגים על ידי מינים מהסוגים חנק (Eryx) ו-Eoconstrictor שהיה באורך של עד שני מטרים (שזוהה בעבר כפלאופיתון) והצורות הקטנות יותר Messelophis ו-Rieppelophis. גומות על גולגולתו של Eoconstrictor מראים כי לבעלי חיים אלה הייתה כבר יכולת מפותחת מאוד של חישת קרינה אינפרא אדומה. מצד שני, המסלופיתון (Messelopython) הוא נציג פרימיטיבי באורך מטר של הפיתוניים, שחרג מן הסתם מהתנאים של ימינו יחד עם החנקיים (סימפטרי).

מבין הלטאות, הסוג Eurheloderma הוא נציג מוקדם של הלודרמיים ו-Cryptolacerta היא נציגה של טבעונים או של הלטאות האמיתיות (Lacertibaenia) במסל. גם הלטאות ארוכות הזנב Eolacerta ו-Stefanikia קרובות ללטאות אמיתיות. המין הראשון הגיע לאורך גוף של כ-27 סנטימטרים והשני כמחצית בלבד. דוגמה נדירה לפרט צעיר הגיעה אלינו גם מ-Eolacerta. ממצאים אחרים כוללים את Placosauriops ו-Ophisauriscus מקבוצת הקמטניים. לטאה תנינית סינית היא קרובת משפחה מודרנית שלהם. התגלה רק זנב זרוק אחד, ששריון הקשקשים שלו דומה לזה של לטאה תנינית סינית. אלו לא רק העדויות הראשונות לסוג מהפלאוגן באירופה, אלא גם העדות המוקדמת ביותר לזנב כזה דמוי תנין של קבוצת לטאות זו. כמו לטאה תנינית סינית, שנמצאת כיום בסכנת הכחדה חמורה, נראה שגם המקבילה שלה בבור מסל הייתה שוכנת מים. בנוסף, Ornathocephalu הייתה לטאה בעלת ראש גדול. Geiseltaliellus הייתה איגואנה, ו-"Saniwa" הייתה אולי סוג של כוח.

בין העופות שוכני הקרקע במסל היו עוף חסר יכולת תעופה Palaeotis weigelti ממשפחת היענאים; Paraortygoides messelensis ממשפחת התרנגולאים; מין הגסטורניס (G. Geiselensis) דמוי האווז שהגיע לגובה שני מטרים; ומין העגור Messelornis cristata ("רלית מסל"). מסדרת הקריאמאים התגלו מינים מהמשפחה הנכחדת Idiornithidae, סטריגוגיפס ו-Salmila robusta. עופות מים נדירים במסל. התגלו רק קרוב משפחה אחד של הפלמינגו ושל הטבלניים, Juncitarsus merkeli, האיביס, Rhynchaeites messelensis ומין השקנאי Masillastega rectirostris.

עופות שוכני העצים כוללים בין היתר את המין Paraprefica Kelleri ממשפחת התחמסוניים, הסוג Messelirrisor מסדרת הקלאונאים, הסיסיים Parargornis messelensis ו-szarskii Scaniacypselus, התוכים Pseudasturides macrocephalus ו-Serudaptes Pohli, מין הכחליים Eocoracias brachisogelurelelorus, מין דורסי יום Gratulator Messelastur, דמוי שלדג Quasisyndactylus longibrachis, הרלית Plesiocathartes Kelleri, מין התחמסים Hassiavis laticauda, מינים שונים של דורסי לילה, מינים של קוליוסיים והעוף Eurofluvioviridavis. העופות Eofringillirostrum ו-Psittacopes היו נציגים מוקדמים לסדרת ציפורי השיר. הראשון ניזון מזרעים שקליפתם קשה בגלל מקורו דמוי הפרוש, ואילו מקורו של האחרון דומה לזה של שפמתן של ימינו. גם הסוג Primozygodactylus קשור קשר הדוק לשני הסוגים.

חיות הכיס שנמצאו במסל כוללות את הסוגים Mimoperadectes‏, Amphiperatherium‏, Peratherium ו-Peradectes. הם קרובי משפחה רחוקים של אופוסומים שוכני עצים החיים באמריקה כיום.

הרוב המכריע שייך לשלייניים. אוכלי חרקים מיוצגים על ידי קרובי המשפחה של הקיפוד: פולידוקרקוס, מקרוקרניון (אנ') (שני מינים) ולפטיקטידיום (שלושה מינים) המדלגים על שתי רגליים. המכרסמים כוללים את Ailuravus שאורכו מטר אחד, Masillamys (עכבר מסל) ו-Hartenbergeromys וכן את הנמנן Eogliravus. הקופידודון (אנ') והמין Heterohyus הפרימיטיבי מהמשפחה הנכחדת Apatemyidae, יונק הדומה לאיי איי, המזכיר את אוכלי החרקים של ימינו, חיו על עצים. מיני הפנגולינים כללו את אאומאניס, Euromanis ואירוטמנדואה, אם כי האחרון סווג במקור כדוב נמלים. ממאובנים של דמויי למור שרדו רק חלקים, כולל כמה מינים של Europolemur. לעומת זאת, מהדרוויניוס (Darwinius) יש את אחד השלדים השלמים ביותר, והוא התפרסם בעולם בכינוי "אידה" (Ida). Buxolestes, נציג של המשפחה Pantolestidae, חי כמו לוטרה אירופית.

טורפים היו נדירים מאוד במסל. התגלו רק שלושה סוגים. למסודון משתייך לסדרת הטורפים הפרימיטיביים, הקראודונטים, שנכחדה, בעוד ש-Paroodectes ו-Messelogale שייכים לסדרת הטורפים המודרנית. במסל התגלה מגוון רב של עטלפים אוכלי חרקים, שהיו שייכים לפחות לשלוש משפחות שונות. נציגים של הפלאוכירופטריקס, שהיו אוכלי חרקים היו חשובים ונפוצים. הסוגים Tachypteron או Hassianaycteris היו נפוצים פחות.

חמישה סוגים של מפריטי פרסה אוכלי-העשב תוארו במסל. ההיראצ'יוס, קרוב משפחה של הטפיר, שהתגלה ממנו שלד שלם, הוא היונק הידוע הגדול ביותר במסל. הוא חלק את בית הגידול שלו עם הסוסים הקדומים Hallensia, פרופלאותריום ואירוהיפוס. שני הסוגים האחרונים מייצגים כל אחד כמה מינים וכוללים יחד מעל 70 שלדים. סיווגם הטקסונומי ביחס למיני הסוסים אינו ברור לחלוטין, מכיוון שהם סווגו הן לפלאותריומיים והן לסוסיים. לופיאודון, קרוב משפחה רחוק יותר של הטפירים, מיוצג על ידי שלד של חיה צעירה. מכפילי פרסה נדירים יותר במסל, אך התגלו לפחות ארבעה סוגים: Messelobunodon‏, Aumelasia‏, Masillabune ו-Eurodexis.

בנוסף לזיהוי מתאר קווי הגוף, פרווה ונוצות, ניתן היה לזהות מבנים שמזכירים תאי דם ותאי עצם בצבים Allaeochelys ו-Neochelys, בתנין דיפלוקיינודון ובפנגולין Euromanis.

מאובנים שנחשפו על ידי אספנים פרטיים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 נמכרו מאוחר יותר. למשל, המין הראשון שהתגלה של Darwinius masillae, שנודע לציבור במאי 2009 בשם "אידה", נרכש בסכום של שש ספרות מהמוזיאון לתולדות הטבע באוסלו.

ניתן לבקר בבור בקבוצות מאורגנות. סיורים מודרכים מוצעים באופן קבוע. מרפסת צפייה בשולי הבור מאפשרת תצפית לבור מבלי לקחת חלק בסיור מודרך. לוחות מידע עוזרים לחקור לבד. בנוסף, הדרך לתוך בור עוברת שיפוץ, ולאורכה מתוכננות תחנות מידע הכוללות הגנה ממזג האוויר.

באוגוסט 2010 נפתח מרכז מבקרים ומידע על שפת בור מסל. הארכיטקטורה של הבניין והעיצוב החיצוני נגזרים מהשיכוב של פצלי השמן. הוא תוכנן על ידי האדריכלים לנדאו וקינדלבאכר ואדריכלי הנוף קלר דאם רוזר ממינכן. המבקרים "משוטטים" בשכבות האדמה. כ-100,000 מבקרים היו צפויים מדי שנה. מספר המבקרים בפועל היה הרבה מתחת לציפיות אלה עם כ-40,000 מבקרים בשנה.

בשנת 2011 נרכשו מקורט רוריג 500 תשלילים ולוחות זכוכית, שנעשו ככל הנראה בשנת 1949 מהכרייה וההפעלה במכרה של פצלי השמן.

• מוזיאון המאובנים וההיסטוריה המקומית מסל (Fossilien- und Heimatmuseum Messel): בבית העירייה לשעבר של העיירה השכנה מסל, מוצגת היסטוריית הכרייה של המכרה ומאובנים מקוריים.
• מוזיאון המדינה של הסן בדרמשטאדט (גר'): במחלקה הגאולוגית בקומה הראשונה, מאובנים בולטים הקשורים לדיורמה של הבור בזמן האאוקן. המוזיאון מכיל גם את השחזור של הסוס פרופלאותריום שנמצא במסל.
• מוזיאון הטבע זנקנברג בפרנקפורט: המבקרים יכולים לצפות בתערוכה מדעית מקיפה עם ממצאים. בפרט, מוצגות שיטות הכנה חדישות יותר.

מדיה וקבצים בנושא בור מסל בוויקישיתוף

• Messel Pit Fossil Site (UNESCO/NHK), סרטון באתר יוטיוב

אתרי מורשת עולמית בגרמניה

אי המוזיאונים בברלין • אנדרטאות מרטין לותר באייסלבן ובוויטנברג • אנדרטת נידרוואלד • הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין: ארמון סנסוסי, ארמון צציליינהוף, ארמון בבלסברג, ארמון ופארק קליין-גליניקה, ניקולסקוי, אי הטווסים, בטכרברג, טירת הציד גליניקה, כנסיית הגואל וארמון זאקרו • במברג • מבני באוהאוס בוויימאר, בדסאו ובברנאו • בית עיריית ברמן ופסל רולנד בברמן • מכרות רמלסברג, מערכת ניהול המים בהרי ההארץ והמרכז ההיסטורי בגוסלאר • ממלכת הגנים של דסאו-ורליץ • טירת אוגוסטוסבורג וטירת פאלקנלוסט בבריל • וארטבורג • עיר ההנזה ליבק • מכרות צולפריין • מנזר מאולברון • אתר המאובנים במחצבת מסל • פארק מוסקאו (עם פולין) • קוודלינבורג • קתדרלת אאכן • המונומנטים הרומאיים בטריר, קתדרלת טריר וכנסיית גבירתנו בטריר • קתדרלת קלן • קתדרלת שפייר • העיר העתיקה ברגנסבורג • אי הנזירים רייכנאו • המרכזים ההיסטוריים בשטרלזונד ובוויסמר • מנזר לורש • ויימאר הקלאסית • גבולות האימפריה הרומית: הלימס הגרמאני העליון • כנסיית ויס • קתדרלת מריה הקדושה בהילדסהיים וכנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהיים • עמק הריין המרכזי העילי • תעשיות הברזל בפלקלינגן • ארמון רזידנץ בווירצבורג • שיכוני המגורים המודרניסטיים בברלין • ים ואדן (בשיתוף עם הולנד ודנמרק) • מפעל פאגוס באלפלד • בתי הכלונסאות הפרהיסטוריים בהרי האלפים (עם חמש מדינות אחרות) • יערות האשור העתיקים והבראשיתיים של הרי הקרפטים ושל אזורים אחרים באירופה (עם שבע עשרה מדינות נוספות) • בית האופרה של המארקגראף בביירוית • ברגפארק וילהלמסהוהה • החזית המערבית הקרולינגית וקהילת קורווי • שפייכרשטאדט, רובע קונטורהאוס וצ'ילהאוס • העבודה האדריכלית של לה קורבוזיה (עם שש מדינות אחרות) • מערות ואומנות עידן הקרח בהרי היורה השוואבים • מכלול הגבול הארכאולוגי של הדבי והדנווירגה • קתדרלת נאומבורג • אזור הכרייה ארצגבירגה/קרושנוהוז'י (עם צ'כיה) • מערכת ניהול המים ההיסטורית של אאוגסבורג • ערי הספא הגדולות של אירופה (יחד עם שש מדינות): באד אמס, באדן-באדן ובאד קיסינגן • מושבת האומנים של דרמשטאדט • קהילות שו"ם: אתרי הקהילות היהודיות בשפייר, וורמס ומיינץ • גבולות האימפריה הרומית: הלימס של גרמאניה אינפריור (בשיתוף עם הולנד) • גבולות האימפריה הרומית: לימס הדנובה (בשיתוף עם אוסטריה וסלובקיה) • מורשת יהודית מימי הביניים בארפורט (בית הכנסת הישן • המקווה) • מכלול המגורים של שוורין • יישובי הכנסייה המוראבית (עם עוד שלוש מדינות): הרנהוט אתרי מורשת עולמית לשעבר: עמק האלבה בדרזדן