ארנסט קסירר

ארנסט קסירר
Ernst Cassirer
	ארנסט קסירר
לידה	28 ביולי 1874; ברסלאו, הרייך הגרמני
פטירה	13 באפריל 1945 (בגיל 70); ניו יורק, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת מרבורג
מנחה לדוקטורט	הרמן כהן, פול נטורפ
מוסדות	אוניברסיטת אוקספורד; אוניברסיטת ייל; אוניברסיטת קולומביה; אוניברסיטת גטבורג; אוניברסיטת המבורג; אול סולס קולג'; War Press Office (German Reich); אוניברסיטת הומבולדט של ברלין ;
מונחה לדוקטורט	ליאו שטראוס, סוזן לנגר
זרם	מנאו-קאנטיאניזם ועד פנומנולוגיה
תחומי עניין	תורת ההכרה, אסתטיקה, פילוסופיה של הלשון
עיסוק	פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, היסטוריון אמנות
הושפע מ	עמנואל קאנט, הרמן כהן
השפיע על	ליאו שטראוס, מיכאיל בכטין, סוזן לנגר, סמיוטיקה, סטרוקטורליזם
מדינה	הרייך הגרמני, בריטניה, שוודיה
פרסים והוקרה	פרס קונו פישר (1914)
בן או בת זוג	Toni Cassirer (1902–13 באפריל 1945)
צאצאים	Heinz Cassirer

ארנסט קסירר (בגרמנית: Ernst Cassirer;‏ 28 ביולי 1874 – 13 באפריל 1945) היה פילוסוף יהודי-גרמני נאו קאנטיאני ופנומנולוג.

תולדות חייו

ארנס קסירר נולד בברסלאו למשפחה יהודית. למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין, כיהודי התקשה לעלות בסולם הדרגות האוניברסיטאי וכיהן כמרצה זוטר באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין מ-1900 ועד 1919. במהלך תקופה זו דחה הצעה לבוא לאוניברסיטת הרווארד משום שארצות הברית נראתה לו רחוקה ומוזרה מדי. בהמבורג היה מנחה הדוקטורט של ליאו שטראוס.

ב-1919 קיבל משרה בכירה כמרצה לפילוסופיה וראש קתדרה לפילוסופיה באוניברסיטת המבורג הצעירה.

ב-1929 נערך "הדיבייט בין קסירר להיידגר" בעיר דאבוס.

קסירר הרצה בהמבורג עד שנאלץ לפרוש ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון. הוא עזב את גרמניה ועבר לאוקספורד, שם שהה עד 1935 ומשם עבר לגטבורג, שוודיה. אף על פי שקיבל אזרחות שוודית החליט עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שהיא אינה בטוחה מספיק וב-1941 עבר לארצות הברית, שם ניסה להתקבל לאוניברסיטת הרווארד, אך זו דחתה אותו כיוון שדחה את הצעתה שלושים שנים קודם לכן. לפיכך כיהן כפרופסור לפילוסופיה תחילה באוניברסיטת ייל ולאחר 1943 באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.

קסירר נפטר ב-1945, בנו, היינץ קסירר (אנ') היה גם הוא פילוסוף מוכר.

עבודתו

המיתוס כמקור הצורות הסמליות האחרות (דת, משפט/זכות, אמנות, טכנולוגיה, הכרה, שפה)

הפילוסופיה של הצורות הסמליות ומסה על האדם

ספרו החשוב ביותר של קסירר הוא "הפילוסופיה של הצורות הסמליות" (Philosophie der symbolischen Formen) שיצא ב-3 כרכים בין השנים 1923–1929.

בשנת 1944 ריכז את תמצית תורתו בספר "מסה על האדם".

אין האדם יכול להימלט מן ההישג שאליו הגיע. אין לו אלא לקבל את תנאי חייו הוא. אין הוא חי עוד בעולם הטבע בלבד, אלא בעולם של סמלים. הלשון, המיתוס, האמנות והדת הם חלקיו של עולם זה. הם החוטים השונים הטווים את רשת הסמלים, את הקורים הסבוכים של הניסיון האנושי. כל התקדמות במחשבת האדם ובניסיונו משפרת ומשכללת רשת זו. אין אדם יכול עוד לעמוד במישרין מול הממשות; למעשה, אינו יכול לראותה פנים אל פנים. דומה, שהממשות הטבעית פוחתת כל אימת שהפעילות הסמלית של האדם עולה. במקום לעסוק בדברים כשהם לעצמם, האדם, במובן מסוים, שח עם עצמו בקביעות. עד כדי כך עטף עצמו בצורות לשון, בדימויי אמנות, בסמלי מיתוס או בטקסי דת, שאין ביכולתו לראות או לדעת דבר, אלא בחציצת מתווך מלאכותי זה. אחד הוא מצבו בספירה העיונית והמעשית. אפילו בספירת המעשה אין האדם חי בעולם של עובדות מוצקות או בהתאם לצרכיו או תשוקותיו המיידיים. הוא חי בתוך ריגושיו הדמיוניים, בתקוות ובחששות, באשליות ובאכזבות, בדמיונות ובחלומות. 'לא הדברים הם מפריעים ומפחידים את האדם, אלא דעותיו והרהוריו עליהם', אומר אפיקטטוס

— מסה על האדם עמודים 40 - 41

האדם, לפי קסירר, הוא "חיה סימבולית", בעוד שחיות תופסות את עולמן באמצעות אינסטינקט, האדם התבוני בונה את עולמו מבעד למבנים סמליים. הוא ממשיך את הפילוסופיה של עמנואל קאנט הטוענת שהאדם אינו מסוגל לתפוס את העולם כפי שהוא אלא דרך מערכת של קטגוריות. הקטגוריות עוברות אצל קסירר למערכות סימבוליות של לשון (שפה), מדע או אמנות. בכך הוא מהווה חוליה חשובה בין הנאו-קנטיאניזם לסטרוקטורליזם ולסמיוטיקה.

המיתוס של המדינה

בספרו האחרון, שיצא רק לאחר מותו, "המיתוס של המדינה" הוא מתחקה אחר מקורות השלטון הטוטליטרי ופשיסטי. קסירר סבר שעידן הזהב של הפילוסופיה הפוליטית החל עם הפרה־סוקרטיים, מפני שאלו השתחררו מחשיבה מיתית ויצרו לראשונה תיאוריה רציונלית של המדינה. אפלטון טבע את המושג של המדינה המנהלת על פי הצדק. הסטואים הוסיפו שוויון מהותי של יצורי אנוש. השקפות אלו שררו בימי הביניים עד שמקיאבלי הפריד אתיקה מפוליטיקה, ובכך הביא לתפישת המדינה המבוססת על כוח. לאחר מכן, תאוריית הזכויות הטבעיות של עידן התבונה ותנועת ההשכלה סימלה שיבה לעקרונות הסטואיים בדבר שוויון וכבוד כל בני אנוש, שהגיעו למימושם במהפכה האמריקאית. אך בשלהי המאה ה-18 התפתחה התנועה הרומנטית שהציבה בספק את הרציונליזם של תאוריית הזכויות הטבעיות, ולפי מושג ה"פולק" מקום ומעמד פוליטיים מבוססים על ההשתייכות לשבט. קסירר מתייחס לשורת הוגים תרמה ליצירת מיתוס המדינה המבוסס על פולחן היחיד, הגזע והמדינה במאה ה-19: תומאס קרלייל ו"פולחן הגיבור" שלו, ייחס חשיבות עליונה ליחיד והשפעתו על ההיסטוריה; ארתור דה גובינו ותפישת "הגזע הטוטליטרי" שדירג את גזעי האדם וקבעה שהגזע הארי הלבן עליון על כולם; וגיאורג וילהלם פרידריך הגל ו"פולחן המדינה" שלו, המהווה לדעת קסירר "סוג חדש של אבסולוטיזם". בין הוגי המאה ה-20 הוא מאשים במיוחד אוסוולד שפנגלר ומרטין היידגר, ש"חוללו את התפנית לפטליזם בעולם המודרני שלנו".^[1]

כתביו

המהדורות העיקריות של כתביו בתרגום לאנגלית

An Essay on Man: An Introduction to a Philosophy of Human Culture, Yale University Press, 1962 ISBN 0300000340^[2]
The Philosophy of Symbolic Forms, Volume 1: Language, Yale University Press, 1965 ISBN 0300000375^[3]
The Philosophy of Symbolic Forms: Volume 2: Mythical Thought, Yale University Press, 1965 ISBN 0300000383
The Philosophy of Symbolic Forms: Volume 3: The Phenomenology of Knowledge, Yale University Press, 1965 ISBN 0300000391
Language and Myth, Dover Publications, 1953 ISBN 0486200515
The Myth of the State, Yale University Press, 1961 ISBN 0300000367
Symbol, Myth, and Culture: Essays and Lectures of Ernst Cassirer, 1935-1945, Yale University Press, 1981 ISBN 0300026668

כתביו שתורגמו לעברית

המיתוס והדת, בתוך: עיון, כרך א', חוברת א', 1945, עמ' 16–47.
מסה על האדם: אקדמה לפילוסופיה של תרבות האדם, תרגמו יהודה לנדא ורפאל עמית, עם עובד, תשט"ו 1955.
ערכה החינוכי של האמנות, תרגם איתן בלום, מטאפורה 3, 1994.
מיתוס המדינה, תרגם חילי אטיה, הוצאת כרמל ירושלים, 2025.^[4]