PROFILPELAJAR.COM

סוזן לנגר
Susanne Langer
לידה	20 בדצמבר 1895; מנהטן, ארצות הברית
פטירה	17 ביולי 1985 (בגיל 89); אולד ליים, ארצות הברית
מקום לימודים	מכללת רדקליף, אוניברסיטת הרווארד
תחומי עניין	פילוסופיה של הנפש
עיסוק	פילוסופית, מרצה באוניברסיטה, סופרת
מדינה	ארצות הברית
פרסים והוקרה	היכל התהילה של נשות קונטיקט (1996); עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
בן או בת זוג	ויליאם ל. לנגר (1921–1942)

סוּזָן קָתֵ'רִינָה לָנְגֶר (באנגלית: Susanne Katherina Langer;‏ 20 בדצמבר 1895 – 17 ביולי 1985) הייתה פילוסופית אמריקאית של הנפש, שעסקה בפילוסופיה של ההכרה ושל האומנות. הייתה מחלוצות הנשים בעיסוק הפילוסופי האקדמי, תלמידתם של אלפרד נורת' ווייטהד ושל ארנסט קסירר. ידועה בעיקר בזכות ספרה מ-1942: "פילוסופיה בסולם חדש" (Philosophy in a New Key).

ביוגרפיה

לנגר נולדה במנהטן, ניו יורק, לאנטוניו ואלזה קנאות', זוג מהגרים גרמנים. שפת-אמה הבלעדית הייתה גרמנית. בילדותה למדה לנגן על צ'לו ועל פסנתר. לנגר נתחנכה בבית-הספר ולטין לבנות. את התואר הראשון סיימה ב-1920 בקולג' רדקליף, שם קיבלה גם תואר דוקטור ב-1926. את הדיסרטציה שלה כתבה בהנחיית אלפרד נורת' וייטהד. שמשה כמרצה בקולג'ים: רדקליף, ולסלי וסמית' ובאוניברסיטת קולומביה. כמו כן, הייתה מרצה אורחת במספר מוסדות נוספים. ב-1941 הכירה את ארנסט קסירר, אשר את חיבורו, "הפילוסופיה של הצורות הסמליות" (Philosophie der symbolischen Formen), קראה בשנות העשרים וממנו הושפעה רבות. השניים שמרו על קשר עד למותו של קסירר ב-1945.
היא נישאה ב-1921 לוויליאם ל' לנגר, לימים פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת הרווארד. לשניים נולדו שני ילדים: לאונרד וברטרנד. בשנת 1942, התגרשו ויליאם וסוזן. בין השנים 1954 ל-1962 כיהנה לנגר כפרופסור לפילוסופיה בקולג' של קונטיקט. ב-1960 נתמנתה לאקדמיה האמריקאית לאומנויות ולמדעים. ב-1956 קיבלה מענק מעמותת אדגר ג' קאופמן, אשר הודות לו יָכֹלה להקדיש את 25 שנותיה הנותרות למחקר ולכתיבה.
לנגר נפטרה בקונטיקט ב-17 ביולי 1985, לאחר שסיימה את הכרך השלישי של יצירתה הגדולה: "התודעה: חיבור על אודות התחושה האנושית" (Mind: An Essay on Human Feeling).^[1]

פילוסופיה

הפילוסופיה של לנגר עוסקת בתהליך התודעתי של מתן משמעות באמצעות תרגום דבר אחד למושגיו של אחר. בחיבורה החשוב הראשון: "פילוסופיה בסולם חדש" (Philosophy in a New Key), הציגה לנגר רעיון שהפך די נפוץ בימינו: טבעו של האדם לייצג את העולם בסמלים, להמציא משמעויות ולשקע אותן בעולם. הספר מתחיל בביקורת של הפוזיטיביזם, ממשיך בהצגת תאוריה בתחום הסמנטיקה ומניח תשתית לפילוסופיה של האומנויות בכלל, דרך עיסוק בפילוסופיה של המוזיקה. בניסוחה של לנגר, התודעה האנושית "מצרינה באופן סימבולי את הנתונים הנקלטים באופן חושי", כך שהיא "מבוע מקורי של רעיונות ספונטניים, פחות או יותר".
אחד מחידושיה הידועים של לנגר הוא ההבחנה בין הצרנה דיסקורסיבית לבין הצרנה ייצוגית. הצרנה דיסקורסיבית בונה משמעות חדשה באמצעות סידור כלשהו של סמלים יסודיים (לא תמיד מלים) בעלי משמעות קבועה ובלתי תלוית הקשר. הצרנה ייצוגית אינה תלויה בסמלים יסודיים בעלי משמעות. לא ניתן לפענח אותה באמצעות הבנה הדרגתית של מרכיביה השונים כשהם מבודדים זה מזה. יש להבין את הסמל כשלם. לדוגמה: תו ביצירה מוזיקלית אינו מייצג שום משמעות המגולמת בו בפני עצמו. יש לבחון את משמעותו ביחס להקשרה של היצירה כולה.
לנגר סברה שעיסוקה המרכזי של הפילוסופיה הוא ההצרנה, מפני שהיא עומדת בבסיס כל ההבנה והידע האנושיים. כמו ארנסט קסירר לפניה, גם היא סברה שהמאפיין העיקרי של האדם המבחין אותו משאר בעלי-החיים הוא היכולת להצרין ולהשתמש בסמלים. בעוד ששאר בעלי-החיים נשלטים על ידי תחושות, בני האדם מתווכים את תחושותיהם באמצעות מושגים, סמלים ושפה. אמנם חיות מגיבות לסמלים, אך עוררותם של בני-אדם כלפי הסמל היא מורכבת בהרבה.

היכולת להבין סמלים, קרי: התעלמות מכל הנתונים המוחשיים מלבד אותה צורה המגולמת בהם, היא התכונה התודעתית המאפיינת ביותר את המין האנושי. היא תוצאה של תהליך הפשטה ספונטני ולא-מודע, שמתרחש באופן מתמיד בתודעה האנושית. זהו התהליך של זיהוי מושג בתוך כל תצורה הניתנת לחושים, ועיצוב המושג בהתאם. זהו מובנה האמתי של הגדרתו של אריסטו את האדם כ"חיה תבונית".

— מתורגם מתוך: סוזן לנגר, Philosophy in a new Key, עמ' 58.

לנגר היא מראשוני הפילוסופים שהתייחסו למושג הווירטואליות. בהשפעת אנרי ברגסון, שהתייחס לחומר וזיכרון, קישרה לנגר בין אומנות לבין הווירטואלי. לפי תיאורה, הווירטואליות היא "תכונתם של הדברים שנוצרו כדי להיות מובנים". עבורה, הווירטואלי אינו עניין תודעתי גרידא, אלא מהות חיצונית הנוצרת בכוונה וקיימת כמרחב חומרי של הגות מחוץ לתודעה האנושית. לפי לנגר, הווירטואליות היא מרחב שנוצר על ידי האומן, ש"יש לו משמעות בפני עצמו ולא כחלק מסביבתו".