אפרו-אירופאים

חגיגות "פסטיבל הקיץ" ברוטרדם, 2010

אפרו-אירופאים (קרויים גם אירופאים שחורים או Afropean) הם קבוצה אתנית של שחורים ממוצא אפריקאי או קריבי המתגוררים באירופה. רוב השחורים באירופה הם צאצאים של עבדים אפריקאים שהובאו לאירופה במהלך סחר העבדים הטרנס-אטלנטי.

נכון לשנת 2019, במדינות האיחוד האירופי יש כ-9.6 מיליון בני אדם שמוצאם מאפריקה או מהקריביים, ואלה מהווים כ-2% מכלל האוכלוסייה, כאשר כמחציתם גרים בצרפת.

יותר מ-1,000,000 אפריקאים שמדרום לסהרה היגרו לאירופה בין 2010 ל-2017.

מקור הביטוי

הביטוי אפרו-אפריקאים הוא הלחם בסיסים, בדומה למונח אפרו-אמריקאים.

אפרו-אירופאים קרויים בצרפת Afropean. שימוש נרחב בביטוי זה החל בשנות ה-90 של המאה ה-20 על ידי הרכבים מוזיקליים בצרפת, ואומצו על ידי אנשי ספרות ואקדמיה באירופה, בהם אמין מעלוף שהשתמש בביטוי בספר שפרסם ב-1998. הביטוי משמש גם לתיאור תושבי צרפת מעבר לים.

היסטוריה

ערך מורחב – הגירה מאפריקה לאירופה

ההגירה של אפריקאים לאירופה החלה בתקופת אימפריית קרתגו ששלטה על חצי האי האיברי במאה ה-3 לפנה"ס. חיילים קרתגים הביאו איתם שבויים אפריקאים, ולאחר מכן שילבו אותם בשורות הצבא. במאה ה-4 לפנה"ס החיילים הקרתגים הקימו מושבות בחצי האי האיברי, בהן העיר "קרתגו החדשה" (כיום ליסבון).

מהמאה ה-16 עד המאה ה-19 הובאו לאירופה אלפי עבדים אפריקאים, בעיקר על ידי סוחרי עבדים מפורטוגל, אנגליה, צרפת וספרד, כדי לעבוד במטעים ובמכרות. רוב העבדים הגיעו מחופי מערב אפריקה, ומיעטם מאזור מזרח אפריקה. עבדים אפריקאים רבים נמלטו מהעבדות והתיישבו באירופה, במיוחד בפורטוגל.

בתחילת המאה ה-20 סבלו השחורים באירופה מאפליה שמקורה בתפיסת האיגניקה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הציבה ממשלת צרפת חיילים אפריקאים בחבל הריין, ומיד נפוצו שמועות, שהוזמו מאוחר יותר, בדבר אונס שיטתי של נשים גרמניות בידי חיילים אפריקאים.[1]

בגרמניה, למשל, נישואים בין-גזעיים היו חוקיים, אך במחוזות רבים סירבו לרשום זוגות מעורבים כנשואים, ילדיהם הוכרזו כבלתי לגיטימיים ונשללה מהם האזרחות הגרמנית. כאשר הנאצים עלו לשלטון בגרמניה, השחורים נחשבו על ידיהם לתת-אדם והיו כפופים לחוקי נירנברג.[2]

מאמצע המאה ה-20, קהילות של אפריקאים התיישבו באירופה, בעיקר במדינות מערב אירופה. רובם הגיעו כפליטים או כעובדים זמניים. מדינות מזרח אירופה, ובראשן הונגריה, הקשו על קליטת מהגרים מאפריקה.[3] כיום, ישנם כ-10 מיליון אפרו-אירופאים ברחבי אירופה, והם נחשבים לחלק בלתי נפרד מהחברה האירופאית.

ריכוזי אוכלוסייה אפרו-אירופאית

המדינות בעלות האוכלוסייה האפריקאית הגדולה ביותר באיחוד האירופי, יחסית לאוכלוסיית המדינה, הן לוקסמבורג (4.9%), צרפת (4.7%–7.8%), הולנד (4.2%), בלגיה (3.6%), פורטוגל (2.2%), שוודיה (1.9%), אירלנד (1.7%), גרמניה (1.2%), פינלנד (1%), דנמרק (0.9%), איטליה (0.8%) ואוסטריה (0.5%).

ריכוזים בולטים נוספים נמצאים בממלכה המאוחדת, טורקיה ונורווגיה.

עקב הקשחת חוקי מדיניות ההגירה במדינות אירופה, בשנת 2023 נרשמה ירידה קלה במספר המהגרים מאפריקה, וחלק ממהגרי העבודה הצליחו להגיע לארצות הברית.[4]

שפות

רוב האפרו-אירופאים דוברים שפה קריאולית המשלבת שפה אפריקאית עם שפת המדינה המקומית (למשל, אנגלית, צרפתית או ספרדית).

אפרו-אירופאים ידועים

בין האפרו-אירופאים הידועים במהלך ההיסטוריה נמנו ג'ורג' ברידג'טוור, אברם פטרוביץ' גניבל, אולאודה אקוויאנו, תומא-אלכסנדר דיומא, אלכסנדר דיומא האב, אלכסנדר דיומא הבן ואמה סזר.

בין האפרו-אירופאים הידועים כיום נמנים שירלי באסי, מריו באלוטלי, נעמי קמפבל, נלסון אבורה, יאניק נואה וטדי רינר.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אפרו-אירופאים בוויקישיתוף

הערות שוליים