השם המדעי של הביירה נגזר מיוונית כדלהלן: "Dorcas" = צבי, "tragus" = תיש; מתייחס לכך שהיא דומה בפרוותה לצבי, ובמידות גופה לעז. "mega" = גדול, "lotis" = אוזן; מתייחס לאוזניה של הביירה הגדולות מאוד ביחס לגופה. השם הרשמי "ביירה" מגיע מהמילה "בארה" - כינוי סומלי לאנטילופה זאת. בדומה לפרסתנים נוספים האנדמיים לקרן אפריקה כצבי ספיקי וצבי קלארק, הביירה נתונה תחת לחץ חמור של ציד ואובדן בית גידולה, בשל סכסוכים צבאיים מתמשכים על פני ה-20 שנה האחרונות בתחומי תפוצתה.
תיאור
כמרבית המינים בשבט אנטילופות הסבך - גם זכר הביירה מתאפיין בזוג קרניים קטנות, ולהם צמיחה פשוטה למדי: הקרן צומחת כלפי מעלה עם זווית מזערית וכמעט בלתי נראית לכיוון אחור, בצורת "I". מיקום הקרניים הוא במרכז המצח - מעל העיניים, ובמרחק קטן יחסית גם מהאוזניים. המרחק בין הקרניים זהה לחלוטין בין הבסיס לקצוות. כיתר הפרסתנים הקטנים, גם לביירה הקרניים דקות כל כך אפילו בהשוואה לצבי רים למשל, אך למרות זאת יש עדיין הבדל מועט בעובי הקרן בין הבסיס לקצוות. בבסיס ולעיתים גם עד אמצע הקרן ישנם 5–12 טבעות קטנטנות, ושאר הקרן חלק לגמרי. הקרניים חדות מאוד בדומה לדוקרנים ולאוריבים. צבע הקרניים בדרך כלל אפור בהיר בבסיס, ושאר הקרן שחור חלודה; השפיצים נוטים להיות כהים יותר, ואין זה נדיר שכל הקרן תהיה בצבע כהה אחיד. הזכרים הם היחידים שמצמיחים קרניים, וזהו ההבדל העיקרי בינם לבין הנקבות. למרות זאת יש מקרים נדירים שבהם גם הנקבות מצמיחות קרניים.
הפרווה של אנטילופת הביירה מורכבת משערות קצרות ומבריקות המותאמות לבית גידולה הצחיח. צבע הפרווה הכללי של הביירה נע בין אפרפר דהוי וכסוף לאפרפר צפחה כחלחל עם גוונים סגלגלים מעט, ובכך ניתן לזהות את הביירה בקלות משאר אנטילופות הסבך. צבעי פרווה דומים נמצאים גם אצל דיקדיק כסוף החי אף הוא בקרן אפריקה, אך הם בהירים הרבה יותר משל הביירה. צבע הפרווה האפרפר שולט בעיקר בגוף ובצוואר, כאשר סמוך לרגליים הוא משתנה בהדרגה לחום חולי דהוי עד לחום בהיר ברור עם גוון כתמתם. הצד הפנימי של הרגליים בצבע לבנבן או אפרפר, ועל פני הצד החיצוני של הרגליים הקדמיות יש לפעמים פס חום כהה. בדומה למיני צבאיים כצבי תומסון, צבי אדום חזית, צבי קיוויה ועוד, לביירה יש כתם גדול בצבע לבן-קרמי המשתרע על המותניים והגחון ומעליו פס או כתם שחרחר דהוי המפריד בין המותניים הלבנים לשאר הפרווה האפרפרה - כך שהיא נראית ממש כגרסה מוקטנת של צבי. הפס השחרחר ממשיך גם עד לאזור החזה, ומתחתיו יש גם פס חום דקיק. הזנב בצבע אפרפר או חום בהיר, וסופו לבנבן או שחרחר.
צבע הפנים של הביירה בדרך כלל זהה לזה של הרגליים, ונע בין גוונים של חום אדמדם בהיר במצח ובלחיים לגוונים של חום צהבהב בחוטם ובלוע. השפתיים והסנטר נוטים יותר לצבע לבנבן\חום קרמי, וסביב האף נוטה לאפרפר עם זיפים קטנים בהירים. סביב כל אחת מהעיניים יש כתם לבן גדול שיוצר יחד מראה של "משקפיים", בניגוד מובהק לעפעפיים השחורים והבולטים. לנקבות הביירה יש כתמים שחורים במצח, במקום שבו נמצאות הקרניים אצל הזכרים. אוזניה של הביירה מתחלקות בין צבע בז' וחום כהה בצד החיצוני, לבין שילוב של שערות שחרחרות ולבנבנות בצד הפנימי; קצוות האוזניים בצבע שחור בולט, ומתחתם שערות דקיקות בצבע חום בהיר.
גופה וצווארה של הביירה ארוכים ודקיקים, וראשה קצר ועגלגל עם חרטום קטן מן הרגיל. האוזניים שלה גדולות מאוד בהשוואה לגופה - כמעט בגודל של הראש, והם מקור שמה המדעי; המבנה שלהם עגול ורחב כשל אייל פרדי. הרגליים דקיקות וארוכות ביחס לגוף, ובדומה לפרסתנים ננסיים נוספים כאיילונים או צביונים, הרגליים האחוריות ארוכות יותר מהקדמיות וגורמות לפלג הגוף האחורי להיות גבוה מעט מהקדמי. אורכם של הרגליים האחוריות מסייע לביירה לתת זינוקים גדולים. הזנב קצרצר ביותר ונראה כאילו הוא חתוך באמצעו. העיניים גדולות ועגולות בצבע כתמתם או צהבהב עם אישונים מורחבים. האף דק ומחורץ בצורת "U" כשל הצבי, בניגוד לרוב המינים בשבט אנטילופות הסבך שלהם אף גדול ועגלגל כשל האייל; הפה דק גם הוא, עם לסת, לוע, ושיניים קטנים למדי; שניהם בצבע שחרחר. הפרסות קצרות ודקות בצבע שחרחר או אפרפר. מלבד הקרניים אין שום הבדל ניכר בין הזכרים לנקבות בצבע הפרווה או במידות גוף.
מידות הגוף של אנטילופת ביירה: גובה הכתפיים: 65-50 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 86-80 ס"מ.
אורך הקרניים: 13-7.5 ס"מ.
אורך האוזניים: עד 15 ס"מ.
אורך הזנב: 7.5-6 ס"מ.
משקל: 11.5-9 ק"ג.
בית גידולה של הביירה האופייני לקרן אפריקה צחיח ויבש יחסית - בדרך כלל אזורים הרריים בגבהים של 2,500-1,000 מטר מעל פני הים, עם פסיפס של סלעים, סוואנות שיחים דוקרניות, אזורים מדבריים למחצה, מישורים וגבעות קטנות, שבהם הצמחייה הדומיננטית היא עצי שיטה ושיחים. למרות הנטייה לחיות באזורים הררים וסלעיים המוגנים מפני טורפים, הם נמצאים במדרונות תלולים רק לעיתים נדירות. הטמפרטורות בתחומי מחייתם 20–40 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת נמוכה למדי ובסביבות 25–500 מילימטר לשנה.
בדומה לאנטילופות רבות גם הביירה היא בעל חיים יומי - עם שיא פעילות בשעות הבוקר והערב הקרירות; בשעות הצהריים החמות היא נחה באזור מוגן ומוצל כסלעים ושיחים. הביירה היא חששנית וזהירה במיוחד, וכל תנועה שקטה בשטח שמסביבה נקלטת על ידי חוש השמיעה המפותח שלה הנובע מהגודל היוצא דופן של אוזניה. האוזניים מספקות לה התראה הרבה לפני שהסכנה נראית לעין, וכך היא יכולה להיעלם במהירות. כאשר הביירה נבהלת היא פותחת בריצת-ניתורים זריזה, ונמלטת בקפיצות מסלע לסלע בדומה לעזים, עד שהיא מגיעה לאזור בטוח בין הסלעים והשיחים. משקלה הנמוך מסייע לה לדלג גם על אבנים רופפות מבלי לגרום להם להתדרדר, והפרסות הקצרות מאפשרות לה לנוע בקלות על סלעים וצוקים חלקים. הפרווה האפרפרה-חומה של הביירה מספקת לה הסוואה מעולה בבית הגידול המחוספס והסלעי שלה, וגורמת לה להיות בלתי נראית.
הטורפים העיקריים של הביירה הם קרקל, תן, צבוע נקוד וצבוע מפוספס, ובמידה פחותה גם נמר ואריה שנדירים מאוד כיום בקרן אפריקה.
הביירה פעילה בזוגות או בקבוצות קטנות של 5–7 נקבות וזכר אחד, וקבוצות גדולות מזה של 12 ביירות ומעלה נובעות ממפגש בין קבוצות והם מתפזרות לאחר שעות המרעה לאזורים אחרים. לכל זוג או עדר יש שטח ביתי קבוע שבו הם נמצאים ברוב הזמן, וגם כאשר הם נרדפים על ידי טורפים או אנשים, הם חוזרים לאחר זמן קצר לשטחם. תזונתה של הביירה מבוססת על עשבי תיבול ושיחים ובמידה פחותה יותר גם על עשבים, והיא אינה בררנית כל כך ואוכלת גם עשבים וגבעולים גסים. גופה מותאם במיוחד לבית הגידול היבש שלה, ואת כל המים הנדרשים לקיומה היא מקבלת ממזונה - כך שהיא שותה לעיתים רחוקות מאוד.
ההריון נמשך כ-6 חודשים, לאחריהם נולד עופר יחיד - בדרך כלל בחודש אפריל שאז שיא הגשמים בקרן אפריקה. כבר בשעת הלידה העופר זהה לחלוטין להוריו בצבעי הפרווה. מעבר לכך מעט מאוד ידוע על הרבייה ומחזור החיים של הביירה, וייתכן שהיא דומה לדוקרנים: העופר שוהה בשבועיים הראשונים לחייו מוסתר בצמחייה, נגמל לאחר 3 חודשים ומגיע לבגרות עד 9 חודשים. תוחלת חייו כנראה גם זהה לאנטילופות ננסיות אחרות, בסביבות 7–10 שנים.
איומים ושימור
אנטילופת ביירה מסווגת על ידי IUCN במצב השימור "פגיע" (VU), בשל ירידה במפרים המוערכת בלפחות 10% מהאוכלוסייה על פני תקופה של 16 שנים, ומגמת אוכלוסייה בירידה. האיומים העיקריים עליה הם בצורת, ציד, הבערת שיחים וחורשים לצורכי יצוא פחם למדינות המפרץ, ותחרות עם בעלי חיים מקומיים על מקורות מחייה. הטווח הרציף שלה על פני צפון מזרח קרן אפריקה, התחלק לכיסים מבודדים זה מזה, והיא מצויה כיום בעיקר במקומות הבאים: סומליה - גבעות שייח אסי לאהאן, אזור ג'ארווה, אזור ג'ובאן, אזור בוראהה, אזור וואג'אר, הרי אראוינה, הרי ג'וליס, הרי עלי האידה; אתיופיה - הרי מרמר הנמצאים לאורך הגבול הצפון מערבי הסומלי. בג'יבוטי הקיום של המין אושר רק ב-1933 לאחר תצפיות בגבהות הסמוכות לאתיופיה וסומליה, וסקרים לאחרונה עולה כי הטווח הכולל שלה במדינה זאת הוא 250 קמ"ר הממוקמים סביב הרי עלי ואזור אסאמו.
הן בג'יבוטי והן באתיופיה הנוכחות שלה הופכת לנדירה יותר ויותר, בשל מספר גדול של רועי צאן חמושים באזורי ההרים. בסומליה האוכלוסייה גם מושפעת החל משנת 1960 מעשרות סכסוכים צבאיים חיצוניים ופנימיים שגרמו למלחמת האזרחים הסומלית מלחמת אוגדן, המאבק בין סומליה לסומלילנד ופוטלנד ובינם לבין עצמם על עצמאות ואוטונומיה, וחלק מהם גלשו גם לג'יבוטי ואתיופיה. מלבד הכנסת נשק חם בכמויות בעקבות הסכסוכים, המאבקים גרמו למאות פליטים להתיישב באזורים שהיו בית הגידול העיקרי של הביירה ויונקים נוספים. עשרות ביירות גם נספו ב-1975 בעקבות בצורת חמורה בקרן אפריקה. אך גודלה הקטן של הביירה, כמו גם הזהירות המופלגת שלה ובית גידולה הקשה לנגישות עוזר לה לשרוד במספרים משמעותיים בסומליה. אין בסומליה אזורים מוגנים או פעילויות שימור לביירה בשל המצב הפוליטי הרעוע במדינה, אך ישנה אוכלוסייה שבויה מוצלחת במרכז הרבייה אל וואבראה שבקטר.
הטווח הנוכחי של הביירה בסביבות 35,000 קמ"ר. אומדן האוכלוסייה העולמי הוא 10,000-7,000 פרטים.
_(17312136282).jpg)